האם סטארט־אפ ישראלי ישנה את חייהם של חולי לב רבים בעולם?

לפני מספר שבועות קיבלה חברת הביומד תרוליף מענק חמישי במספר מהרשות לחדשנות לאומית בסך של 1.8 מיליון שקל, לתמיכה בשלב נוסף בפיתוח מסתם מיטרלי לשימוש בצנתורי לב. סך הכל קיבלה החברה מהרשות לחדשנות מענקים בסך כ־9 מיליון שקל. "מדובר בהבעת אמון מאוד גדולה", אומרים בחברה שעומדת כיום בפני ניסוי קליני ראשון בבני אדם על פיתוח מסתם לב חדשני, שאמור לשנות את חייהם של חולי לב רבים ברחבי העולם.

הפיתוח החדש מצטרף לפיתוח קודם שנעשה לפני 20 שנה, בשנת 2022, כשארבעה מהנדסים ישראלים השתילו מסתם לבבי ראשון מסוגו בחולה לב באמצעות צנתור. לאחר שהצילו מיליוני חולי לב ברחבי העולם, ואף עשו אקזיט מוצלח כשהמסתם נמכר לענקית המכשור הרפואי אדוארדס לייף סיינסס.

נתנאל בנישו ובנימין ספנסר הם שניים מתוך ארבעת המהנדסים הישראלים שחברו לפני כֽ־5 שנים שוב לעבודה משותפת, במטרה לחולל מהפכה רפואית נוספת. גם הפעם מדובר בהמצאת מסתם לבבי, אלא שבניגוד לזה הקודם, מדובר בפיתוח מורכב יותר - המסתם המיטרלי, שאמור להעניק מענה למיליוני אנשים ברחבי העולם מעל גיל 75 הסובלים מבעיה במסתם זה, ואין עבורם בנמצא פתרון רפואי אחר.

סטארט־אפיסט סדרתי

"פיתוח ציוד רפואי דורש המון ניסיון וידע קודם" מסביר ספנסר, בשיחה שנערכת מספר ימים לפני שאמור להיערך הניסוי הקליני הראשון בבני אדם. "המטרה היא להסתכל על הנושא בצורה עגולה ורחבה".

ספנסר מגיע מרקע של הנדסת מכונות, שני הוריו וסביו היו רופאים, ומשם החיבור בין עולם הטכנולוגיה לעולם הביומד. "אני בתחום הזה כבר מעל 25 שנה, ולקחתי חלק ביותר משישה סטארט־אפים רפואיים. אחד מהם היה בעצם המסתם הראשון בהיסטוריה של הרפואה שאותו החדירו בצנתור, בניגוד לניתוח לב פתוח, וכיום הוא עדיין נמצא בשימוש נבחר ומאפשר חלופה של ניתוחים פתוחים".

ספנסר מסביר כי לפני 20 שנה אומנם התוצאות הקליניות של ניתוחי לב פתוחים היו טובות מאוד וקשות לתחרות, "אבל השוק דרש מעבר לניתוחים המכונים זעיר פולשניים. הן הפציינטים והן הרופאים דרשו זאת מסיבות רבות, ובראש ובראשונה מהתאוששות והחלמה של החולים, שהייתה מאוד קשה אחרי ניתוח לב פתוח. בצנתור, החולים חוזרים בתוך יומיים שלושה הביתה ולא מרגישים שום דבר".

ספנסר ובנישו, כאמור, עשו זאת כבר לפני 20 שנה מחברה קטנה שישבה בקיסריה. "בעבר פיתחנו מסתם אאורטלי, שהוא המסתם הראשי של הלב, זה המפריד בין חדר שמאל לאבי העורקים". בהמשך רכשה את הפטנט חברת אדוארדס, הנחשבת לחברת המסתמים הגדולה בעולם. בנישו וספנסר נפרדו מקצועית. בנישו המשיך לעבוד תחת חברת אדוארדס וספנסר המשיך לפתח סטארט־אפים נוספים. לפני 5 שנים הם חברו שוב והפעם במטרה לפתח את המסתם השני. "זה המסתם המיטרלי, המסתם המיטרלי הוא מפריד בין עלייה שמאל לחדר שמאל, הוא הכי חולה בין כל המסתמים. מספר הפציינטים במסתם הזה יותר גדול מאשר במסתם האאורטלי".

קשה להגדיר את המונח "שוק מבוקש" כשמדובר בסופו של דבר בבני אדם חולים, אבל אם מותר בכל זאת להתבטא כך, "שוק" החולים המיטרליים ברחבי העולם הוא עצום, ועומד על היקף של 15 מיליארד דולר מדי שנה. "רק בארה"ב יש 4 מיליון חולים בשנה שצריכים לעבור ניתוח לב פתוח כדי לתקן את הדליפה, אבל רק 30 אלף מהם יכולים לעמוד בקריטריונים. רוב החולים מבוגרים ולא יכולים לעבור ניתוח מסובך בהרדמה מלאה".

איך עדיין אין פיתוח לבעיה הזו בעידן שבו ביומד הוא תחום לוהט בעולם?
"במשך שנים, חברות רבות מנסות לפתח פתרון לבעיה הזאת. אנחנו הצטרפנו לניסיונות הללו לפני 5 שנים עם נקודת פתיחה קצת שונה. יש לנו ניסיון מאוד מוצלח של פיתוח מסתם בעמדה האאורטלית. לצד זאת, היה לנו גם מספיק זמן לשבת ולהביט מהצד על הניסיונות והטעויות שנעשו במהלך הדרך. ואז, הגענו עם רעיון אחר שעדיין לא נוסה בחברות אחרות. הוא שונה בדרך ובאופן שבו אנו מנסים לפתור את הבעיה".

איך זה עובד?
"בלי להיכנס ליותר מדי פרטים רפואיים, הבעיה הגדולה ביותר של השתלת מסתם מיטרלי היא בעיית העיגון. תחשבי שצריך בעצם להכניס שתל לתוך לב של אדם, בלי להיות שם. צריך להכניס אותו דרך צינור ולקבע אותו באופן כזה שהוא לא יפריע, לא יטייל וגם שיעבוד". כדי שאצליח להבין איך זה בדיוק עובד, ספנסר נותן את הדוגמה של שתלי שיניים. "כשאדם מאבד שן באופן סופי, מוציאים את כולה ומניחים בורג. אם ישימו ביום הראשון את הכתר על הבורג, זה לא יתפוס. לכן מכניסים בורג מסוג מסוים שמאפשר לעצם לגדול לתוכו, מחכים תקופה עד שהוא נעגן טוב בלסת, ואז מניחים עליו כתר. אנחנו עושים את אותו הדבר בדיוק במסתם הניטרלי. מכניסים שתל לעלייה של הלב, נותנים לרקמה לגדול לתוך השתל, וכשהוא מעוגן טוב ללב החולה, אנחנו מכניסים שוב את המסתם המיטרלי".

עד כמה היה קשה להעביר פיתוח חדשני בעולם הרפואה השמרני של לפני 20 שנה?
"היה קשה מאוד. אנחנו יכולים להעיד על כך שהם נלחמו בנו, השמיצו אותנו, ואמרו שאנחנו חבורה של אידיוטים. אבל המציאות בסוף הראתה אחרת. זה היה מאבק רציני מאוד להכניס את זה לשימוש. כשאדוארדס קנו את החברה שלנו, הם הפתיעו אותנו. אנחנו פיתחנו את המסתם הראשון והשתמשנו בחומרים ביולוגיים הלקוחים מקרום הלב של חיות גדולות כסוסים. לא מצאו חומר מלאכותי אחר שמסוגל לעשות את מספר הפעולות שהחומרים הביולוגיים הללו עושים".

למי שמזדעזע, ספנסר מבהיר כי אין ברירה אחרת. "מסתם של אדם פועם במשך 5 שנים כ־200 מיליון פעם, והמסתמים הללו מתאימים לאנשים שחיים איתם כבר 15 שנה. זאת אומרת, שהוא עבד 600 מיליון פעם. לא מצאו חומר פלסטי ומלאכותי שיכול לעשות את הפעולה". אחרי שחברת אדוארדס רכשו את הפטנט, הפיתוח עבר, ממה שמכונה פריקרדריום של סוסים, לזה של פרות. "אין מספיק חומר גלם. בזמן שאנחנו חשבנו שנייצר רק אלפי מסתמים בשנה, הם כיוונו לייצור מאות אלפי מסתמים בשנה, במטרה להחליף את כל המסתמים הניתוחיים הקיימים. הם אלה שגישרו בסופו של דבר בין הקרדיולוגים ההתערבותיים והמנתחים, ונוצר שינוי עצום בצורת הטיפול". גם המסתם החדש, מסביר ספנסר, הוא פריקרדיום של פרות, "אנחנו קונים את זה מהמדינה שיש בה הכי הרבה פרות בעולם, בדרום אמריקה".

אין פתרון כירורגי

כאמור, כיום, בעולם קיימים עשרות מיליוני חולים עם דליפה מסכנת חיים במסתם המיטרלי בלב. נכון לשנת 2020, היקף השוק נאמד ב־15 מיליארד דולר בארה"ב בלבד, ופי שלושה בעולם כולו.

"רק 2% מקבלים את הטיפול הדפיניטיבי. יש עשרות מיליארדי חולים בעולם שנמצאים תחת טיפול תרופתי, לא יכולים לעבור את הניתוח ובסופו של דבר מתים. תוחלת החיים של אדם עם דליפה של המסתם המיטרלי מתקצרת לשנה־שנתיים, לפעמים תוחלת קצרה יותר מאשר מחלות ממארות", אומר יו"ר החברה פרופ' עוז שפירא, מנתח לב־חזה בכיר, שעשה רוב חייו ניתוחי חזה, לב פתוח. הוא שימש כמנהל בכיר במחלקת ניתוח לב־חזה באוניברסיטת בוסטון, ואחרי 17 שנה של שהייה בארה"ב, שב לישראל בשנת 2008 לנהל את מחלקת ניתוחי לב־חזה בהדסה קרוב ל־12 שנים. "ברור לכולנו שהניתוחים הפתוחים נמצאים במגמת דעיכה בשנים האחרונות. יש צורך גם בקרב הרופאים למצוא פתרונות חילופיים", הוא מסביר.

בשנים האחרונות בחר שפירא לעבור מהתחום הקליני לתחום היזמי, בין היתר, כדי לסייע ולקדם את התחום גם בישראל. "ישראל היא סטארט־אפ ניישן, יש פה מאגר כישרונות עצום. נכון שאומנם רבים מתמקדים בתחומי סייבר ופינטק, אבל אם את מביטה על כמה מהתרומות המכריעות של ישראל בתחום הטכנולוגיה הרפואית, את מגלה שעשו פה דברים מדהימים, הן בתחום ה־MRI, הרובוטיקה, בכל מקום כמעט ישנו מגע של חברות ישראליות שתרמו תרומות מכריעות לתחום".

פרופ' שפירא מסביר שלרוב החולים במקרים הללו אין פתרון כירורגי. "אני חושב שהרצון למצוא את הפתרון לבעיה הסבוכה הזאת נחוץ. ופה משתלב הרצון שלי להשפיע על מיליארד חולים בתור רופא שפעמים רבות מצא את עצמו חסר אונים ללא יכולת לסייע להם, לצד הרעיון של בנימין ונתנאל, שמביאים ניסיון מהטוב בעולם בפתרון בעיות במחלות הללו".

עד כמה מסובך הפיתוח?
"זה קודם כל צריך להיות פיתוח מכל התחומים, זה צריך להיות מולטי־דיסציפלינרי ורב־תחומי. צריך אנשים טכניים, צריך מהנדסים וצריך את הפן של הקליניקה וזה האספקט שאני מביא".

תרוליף היא חברה הנמצאת בעצם תחת מטריית אולמד, חברה ישראלית בעלת ניסיון במוצרים רפואיים שכבר פותחו ונוסו על בני אדם, בין אם בתחום האורולוגיה, ובתחומים הוסקולריים. "אנחנו נמצאים בקונפיגורציה מאוד פרודוקטיבית תחת מטרייה של אולמד. והסינרגיה הזאת חשובה להצלחה של מיזם כזה. לצערנו, בתחומים הללו גם אם אתה מאוד מוכשר מאוד קשה להוציא פרויקט שכזה לפועל לבד" .

השכיחות לדליפה במסתם הולכת וגדלה בגיל מבוגר כאמור, ופרופ' שפירא מצביע על ססטיסטיקה של שכיחות של למעלה מ־10% אצל אנשים מעל גיל 75 שיסבלו מאי־ספיקה במסתם המיטרלי. "ביפן למשל, יש אוכלוסייה מאוד מבוגרת. 125 מיליון תושבים, שמתוכם 15% מעל גיל 75 סובלים מאי־ספיקה קשה של המסתם. מדובר במיליונים של חולים, שמספרם הולך וגדל כי תוחלת החיים הולכת ועולה. אנחנו קודם כל נמצאים כאן מהאספקט הקליני, להציל חיים, וזה מה שהביא אותי בראש ובראשונה לנושא, כי רופא הייתי ורופא תמיד אהיה. אבל תסתכלי גם מההיבט הכלכלי, המספרים פנומנליים ואם רק בארה"ב ערך השוק מוערך ב־15 מיליארד דולר בשנה, הכמויות גדולות הרבה יותר".

"אנחנו בצומת קריטית" הוא מוסיף, "עוררנו עניין בחברות הגדולות שעוקבות אחרי המוצר בעניין רב כי ברור שם שהפתרונות לא מוצלחים והן כולן מחכות בכיליון עיניים. תחשבי איזו פוטנציאל חברה כזו יכולה להביא לשוק הישראלי. והוא פותח גם לעתיד אופציות נוספות לטיפול בדברים נוספים ומחלות לב נוספות באמצעות הפיתוח הייחודי".