"איזו מדינה תנצח בעולם פוסט-המגפה?", שאלה כותרת מסקרנת ב"ניו יורק טיימס" הבוקר. "רמז: זו לא ארצות הברית או סין", הוסיף העיתון. ולא, זו גם לא ישראל. התשובה, לפחות על פי המשקיע הבינלאומי רוצ'יר שארמה, היא גרמניה. למה? כי היא התנהלה היטב במהלך המשבר.
"דמיינו מדינה עם כוח כלכלי מערבי, שבה נגיף הקורונה הגיע מאוחר אך הממשלה, במקום לדחות ולהתכחש, כבר הייתה מוכנה לבואו עם מערך בדיקות, והורידה את מספר האבדות לנמוך ביותר בעולם המערבי המתועש", כתב שארמה. "תראו לי כיצד מדינה התמודדה עם הנגיף, ואראה לכם את העתיד שלה", הוסיף.
מה זה אומר על ישראל? בשלהי אפריל ישראל הייתה במצב טוב, ופרשנים כתבו כי הניהול המוצלח שלה את המשבר שולח מסר לאויביה. אם כך, איזה מסר נשלח אליהם כעת, כאשר ירושלים בוערת ממחאות? כשישראל הייתה בשליטה על הקורונה, היא שלחה מסר של מדינה חזקה ויציבה, עם ערך גבוה של סולידריות, שיכולה להתמודד עם סערות מסוגים שונים. זהו מסר חשוב במיוחד בסביבה העוינת בה היא נמצאת.
אך היום, נדמה שהמסר הוא מעט שונה. "בוא נניח שאנחנו יושבים בטהרן", אומר אלוף במיל' ישראל זיו, לשעבר ראש אגף מבצעים בצה"ל. "מה אנחנו רואים כשאנחנו מסתכלים על ישראל? אנחנו רואים מדינה שאמורה להתמחות בהתמודדות עם משברים, אבל המשבר בה רק הולך ומעמיק. המדינה נראית מבולבלת ולא מנוהלת, כמו בנאום "כורי העכביש" של חסן נסראללה בשנת 2000".
"כשאנחנו הסתכלנו בזמנו על האביב הערבי", מוסיף זיו, "חזינו בזה בסיפוק - 'הנה, הם נופלים'. היום המצב הוא הפוך. בעיניים ערביות רואים בלגאן ברחובות, מחסור בתקציב, ממשלה לא מתפקדת שלא מצליחה להעביר סמכויות לצה"ל. אם אני איראן, אני מרגיש שיש פה הזדמנות מיוחדת. אנחנו חייבים להשתקם, לקחת את עצמנו בידיים, לשנות את ההתנהלות עם המשבר ולהראות שוב את ישראל החזקה".
לא רק מדינות אויב מביטות בנעשה בישראל, אלא גם מדינות שרואות בה מדינה כל-יכולה: מדינות באמריקה הלטינית, באסיה, באפריקה ובמפרץ הפרסי, שהידקו את קשריהן עם ישראל בשנים האחרונות, לא משום שהפכו לפתע לציוניות, אלא כי השיגו מכך רווחים. בימים הראשונים של הקורונה, נתניהו ייצג את האופן בו המדינות הללו ראו את ישראל, אך מה יקרה כאשר המצב הולך ומידרדר? האם הן ישאלו את עצמן "מה יש למדינה הזו עדיין להציע לנו?".
לתדמיתה של ישראל כמדינה יעילה ויצירתית יש חשיבות אסטרטגית רבה. זו תדמית שהמדינה אינה יכולה להרשות לעצמה לאבד. לשיפור ההתמודדות עם הנגיף אין רק חשיבות בריאותית וכלכלית, אלא גם אסטרטגית.