שמעיה עמאר, בעל חנות בגדים ותמרוקים בחדרה, שוחח היום (שני) עם ענת דוידוב בתכניתה "איפה הכסף" ב-103FM, האשים את נתניהו, שכנו, בסגר הנוכחי על כל השלכותיו ושיתף בעצב רב את הקשיים שלו, שהתעצמו מסגר לסגר: "אנחנו גוססים, אין לנו כוח כבר".
מה שלומך?
"חרא, על הפנים, אנחנו במלחמה. אני בחנות קטנה בחדרה, אין לי 20% בגדים בחנות, כל השאר זה אותו סגנון של מקס סטוק, וקיבלתי שלושה דוחות מהסגר הראשון והשני, וגם היום אני עובד בפחד כמו של סוחר סמים, מלחמה".
החנות פתוחה?
"כן, אני יוצא ועובד ומורד בכל החוקים, אין מה לעשות, אחרת מה אני אעשה?"
גם בסבב הקודם עשית את זה?
"כן, כבר צברתי 4 דוחות של 5,000 שקל ועבר תאריך התשלום והם הכפילו את עצמם. זה כבר 40 אלף שקל. מי עוזר לי בדברים האלה? מה אני עושה?"
אם עכשיו רה"מ שומע אותך.
"עזבי רה"מ, הוא שכן שלי, אני מכיר אותו לא רוצה לפתוח עליו את הפה. כל המדינה תרעד אם אני אדבר עליו, כל מימונה הוא היה מגיע אלינו, הוא ושרה ואני מכירים טוב, אבל היום אין ביבי. דואג לעצמו שיהיה שקט אז הוא סוגר את החנויות, כדי שלא יתנהל התיק נגדו ולא יהיה משפט. הוא רוצה להגיד שהוא עשה את החיסונים והסגר ואני ואני ואני ולנגן ולהביא קולות. אפשר לא לעשות את הסגר, אפשר לעשות את זה מותנה, להשאיר חלק מחנויות הרחוב, תן לאנשים לאכול, לנשום, לחיות. אתה הורג אותנו, זה לא יכול להיות. זה לא אמיתי, זה מגיע למקומות שאנו חייבים כסף ובורחים לאנשים".
אתה נשמע לי מיואש.
"אני רוצה לפגוע בעצמי, השוטר אומר לי זאת העבודה שלי, אין עם מי לדבר. אנחנו הולכים לעשות הפגנה. הפנתרים השחורים חוזרים, ביבי מביא ואתנו לרחובות ולעשות דברים שהרבה אנשים לא ראו, אנחנו גוססים, אין לנו כוח כבר. מה התקשורת עוזרת לנו? שיתנו לנו קצת לעבוד? לנשום, לחיות. לקום בבוקר ואין לך עבודה והחנות שלך סגורה, יש לך מלאי וחובות וסחורות, ומתקשרים אליך אנשים? אתה מתחיל להיות אלים. האלימות צריכה להיות כלפי ביבי".
את האלימות נעצור כאן. אנו נורא מזדהים איתכם.
"הפעם לא נוותר, טוב שיש את הבחירות האלה. נגמר הסיפור של ביבי".