חרדים רבים אינם משתפים פעולה עם הגבלות הקורונה בגלל גורמים הקשורים לשלושה תחומים עיקריים: ערכיים־דתיים, חברתיים־אידיאולוגיים וסגנון חיים. כך עולה ממחקר חדש שבוצע באוניברסיטת תל אביב, שתוצאותיו אינן מפתיעות במיוחד.
המחקר נערך בהובלת ד"ר שרה זלצברג וד"ר סימה זלצברג בלאק, ובוצע במהלך הסגר הראשון והשני (בחודשים מרץ עד ספטמבר). הוא כלל עשרות משיבים, הורים לשבעה ילדים בממוצע מהזרם הליטאי והחסידי, שחלו בקורונה או שנחשפו לחולים מאומתים.
הגורם הערכי־דתי כולל היבטים הנוגעים לערכים ולפרקטיקות הדתיות של הציבור החרדי. מהמחקר עולה כי גם בנושאי בריאות, רבים בחברה החרדית בוחרים לציית לסמכות דתית (רבנים ואדמו"רים), וזאת גם במקרים שבהם הנחיותיהם מנוגדות לאלה של משרד הבריאות.
גישה זו נובעת מתפיסת הציות לסמכות הדתית כחובה דתית. עוד עולה כי הם שמים ביטחונם בכוחה של תורה כמגן מפני תחלואים. חלק מהמשיבים סיפרו כי סירבו להתפנות למלוניות קורונה בגלל התנאים ה"חילוניים", שלטענתם אינם הולמים את צורכי האדם החרדי.
בתחום החברתי־אידיאולוגי טענו הנשאלים במחקר כי לתפיסתם ההנחיות מפלות את הציבור החרדי לנוכח ההיתר לקיום הפגנות המוניות לעומת האיסור לתפילות בבתי כנסת - ולכן הם הפרו אותן. חלק מהמשיבים, בעיקר מן החוגים היותר קיצוניים, פעלו להפרה מכוונת של התקנות, כהתרסה נגד המדינה ורשויותיה.
בתחום סגנון החיים עלה כי צפיפות המגורים לא אפשרה עמידה בתנאי הריחוק החברתי והבידוד. כמו כן, הקהילתיות היא יותר אינטנסיבית, כחלק בלתי נפרד מאורח החיים החרדי, וקיים מידור ממידע "חיצוני", שמנע חשיפה למידע עדכני לגבי הקורונה, דרכים למניעת הידבקות והנחיות משרד הבריאות.