תושב בני ברק מדווח מהסגר: “יש תחושה רעה של הפקרת התושבים”

רחובות בני ברק ריקים מאדם. את צומת הרחובות רבי עקיבא־הרב שך, שבימים רגילים ניתן למצוא בו המוני אדם גם בשעות הקטנות של הלילה, פוקדים עכשיו בעיקר אנשי צבא ועיתונאים. עיר עם כ־200 אלף תושבים, שגם כך מנהלת את חייה בצפיפות (למ”ס: כ־26 אלף נפש לקמ”ר), מתמודדת בימים אלה עם הנגיף קורונה שמכה בה בצורה קשה. אבל יחד עם ההתפשטות המואצת של הנגיף בקרב האוכלוסייה החרדית, תושבי בני ברק מתמודדים בימים האחרונים גם עם סגר הדוק שנכפה עליהם. כאן התמונה הופכת למורכבת יותר.

למרות שהתושבים נשמעו להנחיות, עיריית רמת גן החלה אתמול בהקמת גדרות חוצצות בינה לבין השכונות החרדיות הסמוכות. “זו קטסטרופה”, אומר ל”מעריב” שלמה גריינמן, תושב העיר. “הפחד והרתיעה ניכרים בכל פינה. יחד עם הטירוף בהעסקת משפחה ברוכת ילדים, אנחנו מתמודדים גם עם שגרה מפוחדת שבה כל יציאה דורשת הצדקה מלאה וכרוכה בסרבול”.

רבים מאשימים את תושבי העיר שלא נהגו בהתאם להנחיות. תושבי בני ברק, שרובם חיים בצפיפות ושומרים על אורח חיים קהילתי, הואשמו בהדבקות המוניות בשל העובדה שאינם נשמעים להנחיות משרד הבריאות. למרות שמרביתם שמרו על ההנחיות וצייתו להן, קבוצות אנרכיסטיות המשיכו לקיים מנייני תפילות בניגוד להוראות והביאו להידוק הסגר על העיר. “הטיפול בהם היה צריך להיעשות על ידי המשטרה”, אומרים התושבים. “אבל במקום לקחת אחריות ולמצות את הדין עם מפירי ההנחיות, המשטרה בחרה לשתף פעולה עם הלוויה המונית. האשמים, כרגיל, היו החרדים”.

עיר בכאוס

השבת האחרונה בבני ברק הייתה דוממת. ברחובות נראו רק שוטרים. ספק אם מאז הקמתה היו שבתות דומות. “עיר שבימי שגרה מלאה בחיים תוססים”, אומר גריינמן, “הפכה לדוממת. כל שנה בתקופה הנוכחית, מרתון ההכנות של ערב החג בעיצומו, העומס ברחובות מגיע לשיאים שנתיים. ערימות הזבל נערמות ומבצבצות מכל פינה. המחזה שמייחד את בני ברק עם אלפי אנשים שנושאים ארגזי ירקות ומצות הוא לא חלק מהנוף השנה. עכשיו העיר בסגר. הרחובות ההומים שוממים עכשיו, והכל דומם”.

לדברי התושבים, הדבקות רבות התרחשו בחג הפורים: “בפורים, כשמשרד הבריאות התיר התקהלויות עם הגבלה ל־2,000 איש, התקיימו ‘טישים’ בחצרות החסידיות וסעודות חג בבתים צפופים. שבועיים אחרי, כשההתפרצות החלה, האשימו אותנו בהפצת הקורונה ודחפו לסגר משמעותי שהביא לכאוס בתוך העיר. אלפי חיילים ושוטרים שמונעים את הכניסה והיציאה מהעיר, ואלפי משפחות שנותרו בלי יכולת לרכוש מזון וציוד חיוני, יוצרים תחושה רעה מאוד של הפקרת התושבים”.

תושבים רבים, בהם אלפי זוגות צעירים שזו שנתם הראשונה בחיי הנישואים, מתמודדים עם מציאות חיים קשה עד בלתי אפשרית. “חצי שנה אחרי נישואיי אני מוצא את עצמי בבידוד”, מתאר פ”מ, תושב בני ברק בן 20, שבדומה לרבים בעיר, מוטרד מהמצב. “בפעם הראשונה בחיי איאלץ לחגוג את פסח ביחידת דיור של 25 מ”ר. אין לי כלים לפסח, אין לי יכולת כלכלית לעבור את החג וכמובן שכל זה בהנחה שלא יהיה מחסור. כרגע ספקים לא רוצים להכניס סחורה לעיר, וכך נוצר מצב שאנשים כמוני לא יכולים להגיע עם מזון בסיסי לחג. כרגע זה מורגש בעיקר בביצים, אבל בהמשך זה יכול להתרחב למוצרים נוספים ואז המצב יהיה גרוע בהרבה.

"גם אנשים מבחוץ שהצליחו להתארגן עם ביצים, לא הצליחו להיכנס לעיר כדי להביא לי אותן. אנחנו תחת סגר. אני עצמי בבידוד ולא יכול לצאת בכלל, אין לי מי שיקנה מזון חיוני, אבל גם אנשים שיכולים לצאת ולרכוש דברים, מגלים בעיקר חנויות סגורות ומחסור במוצרים בסיסיים. זו לא חוכמה לסגור 200 אלף אנשים בפחות משמונה קמ”ר בלי לתת להם מענה בסיסי כדי לעבור את הימים הבאים ואת החג המתקרב”.

פ”מ אינו היחיד. מאז כניסת הסגר לתוקפו במהירות שלא אפשרה התארגנות מוקדמת של תושבי העיר, תושבים רבים מדווחים על היעדר יכולת לרכוש מוצרים לכבוד החג. “העיר מושבתת”, אומר אפרים ג’, תושב העיר. “אלפי משפחות בבידוד לא יכולות לצאת לקניות, וגם אלה שיכולות לרכוש מוצרים נתקלות בחוסר בחלק ממוצרי הבסיס. עושה רושם שפשוט החליטו לסגור אותנו, שנדביק אחד את השני בלי הפרעה, ולאיש לא אכפת מכך שהעיר קרובה למשבר הומניטרי. מדברים על תוכניות סיוע ועל כך שמשפחות בבידוד יקבלו מזון עד הבית, אבל בפועל לא ברור למי פונים, לאיפה מתקשרים ומי לוקח פיקוד על הדבר הזה”.

גם גריינמן מתאר מציאות כמעט בלתי נסבלת בהכנות לחג. “ההיערכות לחג לא פשוטה”, הוא אומר. “רוב המכולות והחנויות, כולל החיוניות, סגורות על מנעול ובריח. גם באלו שכן פתוחות חסרים מוצרים רבים שנדרשים לחג. בנוסף, התורים בכניסה לחנויות ארוכים מאוד, כך שאם לעקרת הבית חסרים מוצרים תוך כדי הבישולים לחג, לא ניתן לקפוץ למכולת כדי להשלים. צריך לפנות לזה הרבה מאוד זמן. כשהקניות השגרתיות של לחם וחלב הופכות לסיוט של המתנה מתמשכת שבסופה מגלים שהמוצרים לא קיימים במלאי, זה סיוט של ממש. אין דרך נורמלית להגיע לחג”.

תושבים נוספים מדווחים על נוכחות משטרתית וצבאית. “התחושות הזויות”, אומר ג”ר, תושב העיר. “יש עוד ערים שאחוזי ההדבקה שלהן דומים לבני ברק, אבל אף אחד לא חשב לשלוח לשם 16 אלף חיילי צנחנים וקומנדו עם נשקים כאילו מדובר במחנה פליטים עוין. תושבים פגועים מהיחס אליהם, מהתווית הלא־מחמיאה שהוצמדה אליהם. גם אם נדרש להטיל סגר כדי למנוע הידבקות, יש דרך לעשות את זה בלי לפגוע במאות אלפי תושבים. חרדים שלא מחוברים לתקשורת ושומעים רק בדלי מידע על סלקציות לתושבי העיר בבתי החולים, על חנויות שלא מסכימות למכור לאנשים בעלי חזות חרדית ועל אלפי חיילים שפרושים כדי למנוע מהם יציאה, בטוחים שמדובר במלחמת עולם. חרדים רבים לא הולכים להיבדק רק מהחשש שיתייחסו אליהם בצורה כזאת”.

תושבים אחרים מספרים על שיכון במלוניות שלא מספקות את הכשרות הנדרשת. “הרעיון של מלוניות לשיכון חולי קורונה מהמגזר החרדי הוא מעולה”, אומר אחד מתושבי העיר שחלה בנגיף. “הבעיה היא שדווקא בפסח, כשאנשים מקפידים על כשרות עוד יותר מימים רגילים, יש מלוניות שמספקות אוכל עם כשרות בסיסית שאינה תואמת את ההקפדה של רוב הציבור. מצד שני, התחושה במלונית הרבה יותר טובה מתחושת החנק שחוויתי בבני ברק. לראות חיילים ושוטרים מסתובבים לך מתחת לבית זה לא בדיוק המחזה שהייתי רוצה לראות בפסח”.

הקורבן הנוכחי

מהרגע הראשון שהעיר בני ברק הוכרזה כבירת הקורונה הרשמית של מדינת ישראל, כ־200 אלף תושבים הפכו למוקד ההתעניינות של התקשורת הישראלית. כל יציאה של תושב מהעיר, כל התקהלות של בני משפחה, כל חלוקת מזון שכונתית – זוכות מיידית לכיסוי תקשורתי, שלא מבדיל בין בני משפחה לסתם התקהלות ובין חלוקת מזון בפיקוח משטרתי להתארגנות אסורה. זה הפך לתופעה בלתי נסבלת בעיני התושבים. “עיתונאי פרסם בחשבון הטוויטר שלו חלוקת מזון בבני ברק כדי ליצור אווירה של זלזול בהנחיות”, אומר גורם שהיה מעורב בארגון אותה חלוקה.

“הוא פרסם את הסרטון בזמן שהוא צולם מחוץ לחלוקה ולא נראו בו הפרות של ההנחיות. למען האמת, החלוקה התקיימה בפיקוח משטרתי והיא עדיפה בפרמטרים רבים על מכירת מזון בסופרמרקטים סגורים. אבל כל זה לא הפריע לדיווחים מבני ברק להפוך למוצר צריכה בסיסי בערוצים השונים שדיווחו על העיר באובססיביות מוגזמת”.

בני ברק, שבימים רגילים מארחת מדי שבוע מאות “תיירים” שבאים אליה כדי לחוות את התרבות המקומית או סתם כדי לפקוד מרכולים מוזלים, הפכה בעיני רבים למקום מסוכן. עיתונאים שזרמו לתוך העיר כדי לדווח ממנה הציגו תמונה מטרידה של תושבים שאינם נשמעים להוראות ומתקהלים בניגוד להן. חלקם אף הגדילו לעשות וציינו את “העובדה” כי חיילים במדים, שבמהלך השנה יוצאים מהריכוזים החרדיים בשן ועין, דואגים כעת לאותם תושבים חרדים.

“מדובר בדיווחים לא אמינים במקרה הטוב”, אומר יהודה אייזיקוביץ, מנהל מרכז המידע החרדי CIC. “לדיווחים הללו יש מטרה אחת – להוציא את דיבתם של החרדים רעה. כשהעיר בני ברק דוממת ומרבית התושבים מגלים אחריות, יש מי שניסה לנצל את ההזדמנות כדי ליצור תדמית שלילית ל־200 אלף תושבים. להתפשטות הנגיף בערים החרדיות יש הרבה הסברים, לסיקור התקשורתי שנלווה לזה יש לצערי רק הסבר אחד – שנאת חרדים. הקורבן הנוכחי זו העיר בני ברק”.

תושבי בני ברק, ולצדם חרדים מערים נוספות, חשים שחג הפסח הקרב הוא לא פחות ממלחמה על זכות הקיום. “אסור לשכוח שערב חג זה הזמן שהיינו מצפים לרוגע, להתכונן לחג בנועם”, אומר גריינמן. “השנה אנו מנסים לשמוח בצל החשש והפחד ממה יהיה. הבלתי נודע הוא החלק שמקשה על כולם, לא רק על חרדים”. אבל בזמן שהבלתי נודע אינו מנת חלקם של חרדים בלבד, תחושת הדה־לגיטימציה והרדיפה התקשורתית, כמו גם ההכנות המורכבות לחג בצל הסגר, הופכים את הימים הקרובים למבחן ביחסי חרדים־חילונים. העולם אחרי הקורונה עומד להיות שונה גם מהבחינה הזאת.