בגל הראשון של הקורונה, כשהתחלנו לשמוע סיפורים על זוגות שאין להם מקום להתחתן בגלל ההגבלות, הבנות שלי העלו פוסט לפייסבוק שמזמין את עם ישראל להתחתן בחצר הבית שלנו במושב שפיר", מספרת תיקי אברהמי. "הבנות העלו תמונות יפות של אירועים משפחתיים שעשינו בחצר, כדי להמחיש איך זה נראה. אז יצר איתנו קשר זוג מקסים, שהגיע עם אמה של הכלה לראות את החצר. המקום מצא חן בעיניהם, הם סגרו איתנו, נהיו סוף־סוף רגועים, הוציאו הזמנות והתחתנו ב־1 ביוני".
הטלטלה שעובר ענף האירועים מאז פרוץ הקורונה, וההגבלות שמשתנות חדשות לבקרים - ונכון לעכשיו לא מאפשרות לאולמי האירועים לפעול - הביאו למצב שבו זוגות רבים שהתכוונו להתחתן מצאו את עצמם נאלצים לבטל או לדחות את חתונתם. אלא שאז צצו עוד ועוד אנשים כמו אברהמי, קוסמטיקאית, ובעלה רוני, קבלן גינון, שהחליטו לתרום ללא עלות את חצר ביתם לטובת חתונתם של זרים.
"בני הזוג דאגו לכיבוד, לשולחנות וכיסאות, ואנחנו בעצם נתנו את חצר הבית", מספרת אברהמי. "עזרנו להם למצוא אנשים בסביבה שמספקים ציוד לאירועים, כאלה שאנחנו כבר מכירים מהאירועים המשפחתיים שלנו. הבקשה היחידה שלי הייתה שהמקום יישאר נקי אחרי החתונה, והם דאגו לסדר הכל. יום למחרת החתונה הגיעו אלינו הורי החתן, ובשמם ובשם הורי הכלה הביאו שי צנוע ויפה".
מדוע החלטתם לפתוח את ביתכם?
"הבנו את הקושי הגדול של זוגות צעירים שהיו לפני חתונה, ופתאום בוטל להם האולם והם לא יכלו למצוא מקום שיכול לארח אותם. העמדתי את עצמי במקומם. חשבתי מה אני הייתי מרגישה אם הבת שלי הייתה צריכה להתחתן ולא היה לה איפה. זה סוג של מחווה חברתית. הרגשתי שהקורונה מלמדת אותנו מסר של נתינה, שהעם זקוק לאהבה ואחווה. למרות הריחוק החברתי, הרגשתי שיש פה משהו שאני כן יכולה לתת ואשמח גם לארח זוגות נוספים".
לא חששת להכניס אנשים זרים הביתה?
"בזמן החתונה אנחנו היינו בבית והם היו בחוץ. לא התערבבנו איתם. רק לזוג נתנו אפשרות להיכנס לחדר צדדי, כי הם רצו חדר ייחוד".
מי שהתחתנו בביתה של אברהמי הם שירה ברק ונריה ספיר, בני 23. היא מפתח תקווה והוא מהיישוב רבבה שבשומרון. "תכננו להתחתן ב־1 ביוני באולם גדול ברמת גן, היו אמורים להיות 500 מוזמנים, ואז החלו ההגבלות", מספרת ברק. "בהתחלה התבאסתי ממש. עד הדקה האחרונה לא ידענו מה יהיה. כמה אנשים הציעו לנו את הבתים שלהם, ואז במקום לראות אולמות, הלכנו לחצרות של אנשים. בסופו של דבר, הגענו לבית של תיקי. שלחנו הזמנות שבוע וחצי לפני החתונה. תיקי נתנה לנו את הבית באהבה, כל הזמן שאלה אם חסר משהו, איך מתקדמות ההכנות. הם גם הביאו תאורה, כיסחו את הדשא, התנהגו כאילו זה אולם אירועים".
איך הייתה התחושה להתחתן בבית של אנשים שאינך מכירה?
"בסופו של דבר, זה היה מדהים. תיקי אפילו הכינה לנו חדר ייחוד בתוך הבית שלה עם פירות. הרגשתי כאילו זה אולם אירועים. הם הביאו פרחים. היה מושלם".
כמו לנהל אולם
הרב אריה סלומון ורעייתו יפה כבר צריכים לנהל יומן כדי לרשום במסודר את אלה המעוניינים להתחתן בחצר ביתם הפרטי שבאשקלון. "חיתנו עשרות זוגות מאז הקורונה, כבר הפסקתי לספור", מספרת יפה. "בעלי הוא רב שמחתן זוגות, וכבר בחודש מרץ, כששמעתי שיש בעיה עם האולמות, אמרתי לו: 'בוא נפתח את החצר ונקרא לכולם להתחתן'. הוא זרם איתי. באותו רגע כתבתי וואטסאפים לחברים כדי שיעבירו הלאה, והזמנו זוגות להתחתן אצלנו ללא תמורה. מיד פנו אלינו זוגות שכלל לא הכרנו. היו ימים שהיו לנו שתי חתונות, אחת בבוקר ואחת בערב".
זה נשמע כמו לנהל אולם אירועים.
"זה לנהל יומן, אנשים מתקשרים, יש להם כל מיני בקשות. רוצים שאשלח להם תמונות, סרטונים, רוצים לבוא לראות את המקום. כל יום אני מקבלת אנשים שבאים לראות, גם כאלה שבסוף לא סוגרים".
בשביל מה את צריכה את כאב הראש הזה?
"אבא שלי, הרב יוסף חיים בלוי ז"ל, היה הרב של אשקלון. גדלתי בבית של חסד והכנסת אורחים. בזמן הקורונה הרגשתי שהעם שלנו עובר תהליך לא חיובי. במקום להתקרב לאנשים ולעזור, כל הזמן אומרים לנו להתכנס בבתים ולהיזהר, כי אדם לאדם מדביק וצריך לשמור מרחק. הרגשתי צורך דווקא בזמן הזה שכולם מסתתרים - לפתוח את הלב ואת הבית. אנחנו חוששים להידבק, אבל הרצון לסייע גובר עלינו. אנחנו עושים הכל לפי הכללים של משרד הבריאות. אני מציבה בכניסה לאירוע עמדת חיטוי, שולחן עם מסיכות, אלכוג'ל, כפפות".
איך ארגון החתונה מתבצע בפועל?
"במשך הזמן גייסנו שולחנות, כיסאות, לקחנו פרגולה שהייתה בחצר והפכנו אותה לחופה מאולתרת. לזוג נותר רק להביא את הכיבוד, כל אחד בהתאם לרצונו. אני גם משתדלת לא לקנות הרבה מצרכים, כדי שיהיה מקום במקרר לאנשים שמביאים את הכיבוד ואת השתייה שלהם. בעלי מקדש את הזוגות בצורה מאוד מיוחדת. אנשים מאוד נהנים. זו חוויה מאוד מרגשת".
סלומון קוראת לזוגות נוספים שרוצים להתחתן להגיע לחצר ביתה. "זוגות שחושבים שנפלה עליהם צרה ושהם צריכים לבטל חתונה, שידעו שזו לא צרה אלא ברכה", היא אומרת. "כל הזוגות שהתחתנו אצלי, אמרו לי שזו הייתה חתונה הרבה יותר מרגשת ממה שתכננו מלכתחילה".
בתוך 24 שעות
"לא הכרנו בכלל את החתן והכלה, ובסוף הערב הרגשנו כמו משפחה", מספרת ורד קליין, שסייעה בהפקת חתונתם של ישי ואביה טל, שהתקיימה בחצרם של קרן ואיתי רובין (אחותה וגיסה של ורד) במושב חמד. "גיסי ראה פוסט של החתן שסיפר שבדיוק בזמן הטעימות, עוד בתחילת הקורונה, התקבלו ההגבלות שמנעו מהם לקיים את חתונתם וביקש סיוע", מספרת קליין.
"גיסי פנה בפייסבוק לבחור והציע לו את החצר שלו. החתן היה מרמת הגולן, הכלה מקריית שמונה. להורים שלי יש גמ"ח והרבה ציוד וכולנו התגייסנו. הבאנו שירותים ניידים, כיסאות, שולחנות, חופה, כיור בחוץ לנטילת ידיים. אמא שלי, אילנה גולדברג, שעוסקת בין היתר בקייטרינג, התגייסה לבשל בתשלום סמלי. היה מותר להזמין 20 מוזמנים, אז הם הזמינו לפי שעות, עשו זאת בסבבים. הקפדנו כמובן על מרחק, מסיכות ואלכוג'ל".
"בתוך 24 שעות ארגנו את החצר לחתונה", מוסיפה קרן רובין. "סידרנו את החצר, הילדים ניקו את כל הקוצים. כתבנו גם לשכנים שברחוב שהם מוזמנים למחוא כפיים כשהחתן והכלה יגיעו, וכולם היו מקסימים ומהממים".
"זה היה פשוט מרגש", מסכמת קליין. "רקדנו איתם, שמחנו ובכינו כאילו אנחנו מכירים שנים. נשארנו קצת בקשר עם המשפחה, קיבלנו הזמנה לצפון. זה היה משמעותי בשבילנו לא פחות מאשר בשבילם. זו הייתה הרגשה של התרוממות נפש והדרך הכי טובה להעביר מסרים חינוכיים לדור הבא".
יש מי שעדיין ממתינים בקוצר רוח לזוג הראשון שיקודש בגינתם. בתחילת השבוע, למשל, פרסמה השחקנית והדוגמנית מורן אייזנשטיין פוסט שבו היא מזמינה זוגות שבשל ההגבלות נאלצו לבטל ברגע האחרון את החתונה באולם - להתחתן אצלה בחצר, ללא תמורה כמובן. "יש לי חצר די גדולה, מאוד יפה ונעימה במושב בעמק חפר", היא מספרת.
"שמעתי על אנשים שפותחים את בתיהם למען זוגות שלא יכולים עכשיו להתחתן, וזה מאוד ריגש אותי. מבחינתי זו המצווה הכי גדולה שיש. אם אזכה שתהיה אצלי בבית חתונה לזוג, בשבילי זה יהיה דבר עצום ומרגש. לראות כלה שאוכל לשמח, יש דבר יותר עצום מזה? כל אחד צריך למצוא עכשיו איפה הוא יכול להיות בנדיבות שלו".
קיבלת כבר פניות?
"פנו אליי המון אנשים, שלחתי תמונות, כמה מהם צריכים להגיע לראות את החצר במציאות. עכשיו זו תקופת בין המצרים ואף אחד לא מתחתן, אבל לחודש הבא יש כבר כמה אנשים שבעניין ונראה מה יקרה".
את לא חוששת שייכנסו אלייך אנשים זרים הביתה בעיצומה של המגיפה?
"זה בחצר, באוויר הפתוח, זה פחות מלחיץ. אני בן אדם מאוד מאמין. אני רוצה להאמין שכשאתה עושה טוב, מצווה וחסד, לא נדבק בך רע. אני נאחזת בזה, וכמובן שאדאג שהכל יהיה לפי הנחיות משרד הבריאות".
גם ליזי דלריצ'ה, ראש המועצה המקומית גני תקווה, פרסמה לפני כשבוע פוסט שבו כתבה שנשבר לה הלב לראות את כל הזוגות שמתבטלת להם החתונה, והיא מזמינה זוגות לערוך חתונה אצלה בחצר. "זוג אחד כבר הגיע ביום חמישי לראות את החצר, וממש הרגשתי את המצוקה", היא מספרת. "זוגות רוצים לראות שיש להם אלטרנטיבה. עם ארבעה זוגות נוספים קבעתי לדבר. הם מתעניינים לגבי חודש אוגוסט".
איך בכלל הגעת לרעיון הזה?
"בתי, יובל, הצליחה להתחתן ב־19 ביוני, כשהאולמות וגני האירועים היו פתוחים. הרגשתי שאני צריכה לעשות טוב למישהו אחר שרוצה להתחתן ולא יכול".
החשש מהידבקות אינו מהווה מכשול עבורה. "בגלל שאני אשת ציבור, אני רואה הרבה אנשים ומתנהלת בהתאם לכל כללי הזהירות", מבהירה דלריצ'ה. "אני תמיד ממוגנת, שומרת על מרחק, לא מתחבקת. גם אם יבואו לפה אנשים, אשאר בבית ואשמור על הכללים. אני לא פותחת חברת הפקה, אבל אשמח לסייע לכמה זוגות".