בתוכניתה "איפה הכסף" ב-103FM, החליטה ענת דוידוב לחקור את נושא הלמידה מרחוק, ושוחחה עם שלוש נשים על כך. הראשונה, יו"ר הנהגת ההורים ברחובות, צופית גולן שהיא אמא לארבעה ילדים והסבירה על הקושי שחווה המשפחה כיוון שאין מספיק מחשבים לכולם. השנייה עמה שוחחה היא מנהלת תיכון המושבה בזיכרון יעקב, מירב שושן קסלר, איתה דיברה בין היתר על הלמידה והפקת הלקחים משנה שעברה. האחרונה איתה שוחחה היא ראש התוכנית להתפתחות הילד בבית הספר לחינוך בבר אילן וחברה במרכז לחקר המוח, פרופ' אסתי עדי יופה, שנתנה טיפים על הלמידה מרחוק עם הילדים הקטנים.
יו"ר הנהגת ההורים ברחובות, צופית גולן
טוב, מחשב לכל ילד אנחנו יודעים שאין, למרות הרצון הטוב. גם עניין הזום, הילדים הקטנים והגדולים יצטרכו ללמוד בזום, וזה לא תמיד עובד. בואו נדבר עם כמה וכמה נשים בעניין הזה. קודם כל צופית גולן, שהיא אמא לארבעה ילדים, ויו"ר הנהגת ההורים ברחובות. שלום צופית.
"שלום".
כמה ילדים יש לך?
"ארבעה ילדים. שלושה בתוך מערכת החינוך, ואחד שכבר סיים את לימודיו. הילד הכי קטן שלי הוא בן חמש וחצי, נמצא בגן חובה, וגם הוא בבית כמובן".
גם אותו מפעילים בזום?
"אכן כן, אכן כן. לילד שלי יש כל יום זום. הגננת שלו מאוד משתדלת. כל יום ב־10:30 יש מפגש בזום, ואחר כך יש קבוצות פרטניות. היום היה מצב בו הוא היה צריך להיות בזום כמעט שעתיים".
שעתיים? ילד בן חמש וחצי?
"כן. שלושת רבעי שעה לזום קבוצתי, ואז היה להם כמה דקות הפסקה, ואז הוא נכנס לזום בקבוצה הפרטנית. הילד שלי בדרך כלל לא עולה כי אין לי מחשב זמין עבורו".
כלומר, בסוגריים, אין לכם מחשב לכל ילד.
"לא".
אז כמה מחשבים יש לכם בבית?
"יש לנו 3 מחשבים. אחד משרת את הגדול שלי שלא נמצא בבית, אחד שלי של העבודה, ועוד אחד שקנינו במיוחד השנה כי יש לי ילד בחטיבת ביניים ולומד יום כן יום לא".
כלומר, לרשות הילדים שצריכים לעבוד מול המחשב יש מחשב אחד?
"כן".
תגידי, איך מתנהל העניין הזה בו ילד בן חמש וחצי בגן חובה עולה לזום לשוחח עם חבריו? הוא צריך לשבת, בריכוז מסוים, מול הזום. איך זה עובד?
"זה פשוט לא עובד. זה לא עובד, והוא זה שהתחנן להצטרף אז היום ויתרתי על שעת עבודה מאוד יקרה בכדי לצרף אותו לזום של הגן מול המחשב שלי. זה בעיקר ברברת וכוורת, ואז הגננת שמה את זה על מיוט, ולא לאט הם משתחררים מהמיוט. אם אין מיוט הם עסוקים לעשות פרצופים וקולות ולהחליף את הרקעים. הם עושים תנועות אחד לשני, והיא מנסה, היא באמת מנסה, הגננת שלהם מדהימה, אני מורידה בפניה את הכובע, אבל הם בני חמש וחצי, הם רק נכנסו לגן, חלק מהילדים לא מכירים אותה יותר מדי, כי מה הם היו בגן? שבועיים? אין אפילו את הקשר האישי, בעוד הילד שלי מכיר אותה משנה שעברה. בו זמנית, אין את הקשר החברתי, שכן הילדים לא מכירים אחד את השני. זה לא עובד. זה פשוט לא עובד".
עכשיו הזום הזה, חוץ מזה שזה לא עובד, זה גם לא עובד נדמה לי בחיבורים. יש המון רעשי רקע, וזה מוציא את הילדים מריכוז, גם הגדולים וגם הקטנים, תכף נדבר עם מנהלת תיכון בדיוק על זה. בינתיים, מה את יכולה להגיד לנו מהחוויה שלכם בבית?
"אני יכולה להגיד שגם מהחוויה שלי וגם מהפידבקים שאני מקבלת מהורים אחרים הרשתות פשוט לא עומדות בעומס. מה שקורה זה שהילד כבר נכנס לזום, ופשוט שומעים את המורה בצורה לא ברורה בכלל. יש לי ילד שלומד בכיתה ז' ומנסה ללמוד ככה ערבית, ורמז: זה לא עובד. זה מתנתק ומתחבר ומתנתק ומתחבר, ומי שלא יושב על חיבור קווי, ואנחנו הגדלנו את המהירות גלישה אצלנו בבית, ועברנו לגלישה בסיב אופטי בגלל שאני המון בועדות של הכנסת וחייבת שיהיה לי את הזום רציף, אז מה שמחובר בקווי עוד עובד, אבל עדיין לפעמים נתקע, ומה שלא מחובר בקווי, כלומר, הרשתות האלחוטיות זה נתקע. ילד יוצא החוצה משיעור הזום, צריך לחכות שהמורה תכניס אותו, מאבד את הריכוז. אין לזה צורה".
היינו עם הקטן, אבל איך הגדולים מסתדרים? הרי אם הם לומדים שפות הם צריכים לשמוע מה שמדברים עליהם, ולא דרך הזום. איך הם מסתדרים?
"יש לי ילד בכיתה ד' וילד בכיתה ז' והם לומדים אנגלית וערבית בזום, ומאוד קשה להם ללמוד. זה מאוד קשה ללמוד שפה זרה שבעיקר מתרכזת באיך הוגים את הדברים בזום. זה פשוט לא אפשרי".
ומתמטיקה למשל? אפשרי ללמוד מתמטיקה בזום למשל?
"לטענתם של החבר'ה שלנו לא. הטענות שמגיעות מההורים הם שהילדים ממש תולשים את השערות ולא יודעים מאיפה להתחיל. אז החזקים, או שיקבלו שיעורים פרטיים או שהם חזקים מטבעם, אבל כל הילדים האלה שמאוד רוצים, אבל לא יכולים לשבת בזום כל כך הרבה זמן. זה בלתי אפשרי. אני לא יודעת לכמה מבוגרים יצא להתנסות בלמידה בזום לאורךך זמן. זה קשה מאוד".
לסיום, אני יודעת שאתם מריצים סקר בין ההורים שמחר יתפרסמו התוצאות שלו על עניין הזום. איך אתם מתרשמים עד כה?"
קודם כל, ענו לנו מעל 27 אלף הורים".
זה לא מעט.
"בהחלט. קל וחומר שהסקר הזה עוד לא 24 שעות באוויר. כולל מהמגזר הערבי שהתחלנו להריץ אותו רק היום בצהריים. בינתיים 70 אחוז מהורים ענו שנדרשת מעורבות גבוהה מאוד שלהם בתפעול המערכת ובתפעול הלמידה. אם רוצים שהילד ילמד אני צריכה להיות שם, אבל אני גם צריכה לעבוד, וכמוני גם שאר ההורים, כי המשק עובד. מצפים מאיתנו לעבוד ואנחנו לא יכולים כל היום לתפעל למידה".
מנהלת תיכון המושבה בזיכרון יעקב, מירב שושן קסלר
מירב שושן קסלר היא מנהלת תיכון המושבה בזיכרון יעקב. שלום מירב.
"שלום וברכה".
טוב, בואי תסבירי לנו בבקשה האם זה יעיל ללמוד בזום? אני שואלת אותך את זה כמנהלת, כמורה, זה יעיל? זה עובד? הרי את כבר מנוסה מזה מחודש מרץ.
"נכון, אבל קודם כל זו לא תשובה של כן ולא. אי אפשר לקחת למידה בכותלי בית הספר, לעשות 'העתק הדבק', ולהפוך אותה ללמידה בבית. זה לא אותו דבר, וזה גם לא יהפוך להיות אותו הדבר, אבל זה המצב שנקלענו אליו. כאמא, אני נמצאת עם שלושה ילדים בבית, וגם אני חווה את הלמידה מרחוק מהבית לא רק כמנהלת או מורה שמכינה לבגרות תלמידי כיתות יב'. יש לי שלושה ילדים קטנים בכיתות ג', ו', וט', וגם אני צריכה להתרוצץ ממחשב למחשב ותוך כדי להצליח גם לעבוד.
לכם יש שלושה מחשבים בבית או ארבעה?
"יש לנו שלושה מחשבים בבית, ואחד הוא תמיד נשאר עבור העבודה שלי. אז או שהילד לומד דרך הטלפון, או שאני אומרת לו 'עכשיו אתה לא לומד מרחוק, תלמד אחר הצהריים' כי אין ברירה. לדעתי, הדבר הכי חשוב הוא שהילדים יראו בעיניים. גם כששמעתי את צופית הדבר שגרם לי לעלות חיוך זה שהיא אמרה שיש ברברת ושהילדים עושים פרצופים ומחליפים רקעים. זה מגניב! הילדים רואים אחד את השני! אם שעתיים זה הרבה אז בואו תגידו לגננת שזה הרבה. תנו לה משוב. תגידו לה ששעתיים זה הרבה לילדים אז בואו נעשה למידה של חצי שעה, ואז הפוגה קצרה, ואז נשוב שוב".
"זה ברור לי שככל שהילדים יותר קטנים הם זקוקים יותר לעזרתם של ההורים. אני למשל עם הבן שלי בכיתה ג' והייתי צריכה לשבת לידו. הוא לא הצליח לבד. הם השכילו גם כן לעשות שיעור של חצי שעה, ואחר כך להעניק לילדים הפוגה, וגם הילדים נחים וגם ההורים. הרי אי אפשר לשבת מול המחשב שעות על גבי שעות. כמנהלת אני יכולה להגיד שנתנו לנו חופש ניהולי ופדגוגי מאוד גדול".
"כשאני בניתי את מערכת השעות שלי היה לי מאוד חשוב קודם כל הפן החברתי והרגשי, אחר כך אם זה למידה בקפסולות אז שכמה שיותר יבואו לבית הספר ויראו את החברים שלהם. אני עושה להם מערכת בוקר ומערכת צהריים וכל שבוע מתחלפים. כל יום כ־1,000 תלמידים יוצאים מהבית ומגיעים לבית הספר. תתלבשו, תבואו, תהיו, גם אנחנו מתגעגעים אליהם, וגם בקפסולות מאוד קשה".
אם יהיה סגר מלא ונגלה שאנחנו לא נוכל לחזור לשגרה אחרי החג, כמה זמן אפשר להתנהל ככה? הרי היינו כבר במצב הזה. ילדים לא יכלו לחזור לבית הספר והמצב הבריאותי לא טוב. אז איך אפשר להתנהל ככה ולנהל ככה מערכות של בית ספר, בית לימודים? ואולי לא? אולי צריך להרים ידיים ולהגיד 'חברים זה לא עובד, זה לא הולך, לא היה לנו מספיק זמן להתארגן וכל הבלגן הזה נפל עלינו פתאום, וצריכים לעשות חשיבה מחודשת'. מה את אומרת?
"אנחנו לא מרימים ידיים אף פעם. אנחנו למדנו והפקנו לקחים, ואף נערכנו מראש לשנה המטורפת הזו. זאת אומרת, שמראש בנינו מתווה ללמידה בקפסולות וללמידה מרחוק. ביום חמישי הודיעו שעוברים ללמידה מרחוק, שלחתי הודעות לכל ההורים והסברנו את זה לילדים אצלנו. מדובר בתלמידי תיכון והם מבינים עניין. גם פה, החופש הניהולי שקיבלתי ממשרד החינוך נתן לי את הגמישות לסדר את זה. תראי, בתיכון לומדים עד ארבע וחמש לפעמים, אי אפשר להושיב ילד מול מחשב משמונה בבוקר עד חמש בערב. אז צמצמנו להם את השעות".
אני אשאל אותך דבר אחרון אולי כלקח מתוך הבגרויות שנעשו לאחרונה - אולי היה כדאי לאמץ את העניין של מבחנים פנימיים ולא מבחנים חיצוניים?
"במתווה שהיה שנה שעבר צמצמו את בחינות הבגרות, וגם את תוכנית הלימודים. אם המצב ימשך אני בטוחה שיקשיבו לנו המורים והמנהלים בשטח, ואני מאמינה שיעשו את השינויים הנדרשים. אם זה יהיה המצב בגרות רגילה לא תוכל להיות אין מה להגיד, העולם השתנה לטוב ולרע".
פרופ' אסתי עדי יופה, ראש התוכנית להתפתחות הילד בבית הספר לחינוך בבר אילן וחברה במרכז לחקר המוח
מה אפשר לעשות עם הקטנים?
"שאלה טובה, בזום אי אפשר לעשות איתם הרבה".
כלומר, מראש שמים את זה בצד? את, כחוקרת מוח ומי שעוסקת בתחום החינוך לגיל הרך הרבה מאוד שנים את אומרת שזה לא יעבוד?
"פעילות חווייתית פעם ביום דרך הזום בהחלט יכולה לעבוד. הם יכולים לשמור על קשר, לשלוח סרטונים אחד לשני, אבל לימוד ממש? כמו שמשרד החינוך רצה בדגש על קריאה וכתיבה לתלמידי כיתות א' וב'? זה לא יכול להתאים באמצעות הזום".
אז אי אפשר ללמד ילדים בגיל שש או שבע קריאה וכתיבה באמצעות הזום?
"זה לא רעיון כל כך טוב ללמד את כל הכיתה קריאה וכתיבה את כל הכיתה בוודאי שלא. מדובר בדברים שדורשים הקפדה. המורה צריך לראות שהילד מצליח לקרוא נכון לכתוב נכון".
בדיוק. זה מאוד חשוב איך הילד לומד קריאה וכתיבה כי זה משליך על המשך החיים שלו הלאה.
"אנחנו באמת היינו רוצים שהילד ילמד לכתוב ולקרוא נכון. מה שיכול להיות שאולי משרד החינוך יחליט שיש דברים חשובים כבסיס לקריאה וכתיבה, למשל הנושא השפתי. אולי משרד החינוך יחליט להרחיב את הנושא השפתי, יתרגל דיבור בתורות, אפשר לעשות את זה בזום. זאת אומרת, אולי להרחיב את הבסיס ולא להתמקד דווקא בקריאה ובכתיבה. כלומר, כן ללמד את הילדים, בטח שלא שמונה שעות, כלומר כן ללמד, אבל כן לבצע איתם דברים ששווה לתרגל, לא לוותר על הכל".
האם אפשר להושיב ילד בן שש או שבע מול המחשב שמונה שעות?
"לא לא לא לא לא. ממש לא, אבל את הדברים שאפשר לנסות שווה לתרגל אותם באמצעים הקיימים. לא לוותר על הכל. השאלה היא מה אנחנו עושים עם הילדים. הרי אם אנחנו יושבים איתם שעה או שעתיים ביום ומתרגלים איתם שיחה חופשית והכרות בין הילדים אבא ואמא לא צריכים להיות שם".
נכון, אבל אם צריך ללמד אותם כתיבה?
"אם משרד החינוך יבין שהוא נמצא כרגע באיזשהו קושי, וישנה את הסדר של תוכנית הלימודים ואת הדגש הכל יהיה בסדר. בכל מקרה, הילדים צריכים ללמוד גם לשוחח אז בואו נקדים את זה ונאחר דברים שכרגע אין באפשרותנו לעשות".
כמה פער זה עלול ליצור החור הזה שנוצר לגביי העתיד?
"זה מאוד תלוי בתקשורת בין משרד החינוך וההורים. אם ההורים יסמכו על משרד החינוך ויבינו שבאמת הילדים ילמדו לקרוא ולכתוב, והכל יהיה בסדר, והם לא יהיו לחוצים אז זה יכול לעבוד. מצד שני שמעתי שבכיתות מסוימות המורה מבהירה לילדים שהילד צריך ללמוד לקרוא, ולכן כל הורה שיכול ידאג שהילד שלו ילמד לקרוא ולכתוב".
והורה שלא יכול? הנה הפערים עליהם מדברים.
"נכון. גם זה, וגם צריך לזכור שלשליש מהילדים בישראל אין גישה לתקשורת ואין להם מחשבים אז השאלה היא איך אנחנו מתייחסים לזה. נדרשת חשיבה מחדש על הסדר של התכנים, אחרת באמת עלולים להיווצר פערים כי הורים שיכולים ילמדו את הילדים שלהם. פשוט הם יעשו את זה".
מה את ממליצה למשרד החינוך?
"אני חושבת שנדרשת חשיבה מחדש על התכנים. המנהלת שראיינתם לפני אמרה שהיא מדגישה את הנושאים החברתיים, ואני באמת חושבת שזה רעיון מצוין. הילדים הם ילדים חדשים, הם עדיין לא מכירים אחד את השני. לדעתי אפשר לנהל איתם שיחות, שיספרו קצת על עצמם בצורה מאוד מסודרת. לשוחח איתם באופן נעים ולא להלביש עליהם את תוכנית הלימודים כי זה לא יהיה יעיל".
"כדאי לשנות את הסדר, שכן הבסיס של כתיבה וקריאה הוא דיבור, ולכן יש להעשיר את השיח וכך לרדת מהלחץ של הקריאה והכתיבה. אפשר להקריא לילדים סיפורים קצרים בזום אם הלימודים יהיו בקבוצות קטנות. קשה לתכנן תוכניות בתקופה הזו, אי הודאות מרובה על הודעות, אנחנו לא יודעים עד כמה זמן ימשך הסגר, וקשה לתכנן תוכניות. בואו קצת נרגיע את המצב ונרגיע את ההורים. אני מאמינה שזה מגיע בעיקר מההורים".