פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל בית החולים הדסה שוחח היום (שישי) עם ג'ודי שלום ניר מוזס בתוכניתה ב-103FM על המצב והעומס הרב בבתי החולים בימים אלה, והביע את דעתו על הדברים: "אנשים שולחים לנו תרומות כדי לעזור לבית החולים. אני מרגיש שנטשו אותי כמו במלחמת יום כיפור". רוטשטיין סיפר כי גם את הכסף שכבר הצליח לקבל לאחרונה הוא קיבל לאחר התערבות של שר האוצר: "נתפסתי בוכה במצלמה, רק אז הוזמנו לשר והוא נכנס לתמונה".
תגיד, מה קורה בבתי החולים?
"המשבר הזה הגיע עכשיו לבתי החולים במרכז, אבל אנחנו חיים את המציאות הזו כבר חצי שנה בירושלים. אפשר להגיד שאנחנו כתובים בספר השיאים של גינס בתור בית החולים העמוס ביותר בחולי קורונה. ירדנו קצת מאתמול להיום, אבל יש לנו קרוב ל־125 חולי קורונה. למעלה מ־25 חולים מונשמים, וזה כאילו לשפשף את העיניים ולא להאמין".
איך הרופאים והאחיות אצלכם מסתדרים?
"גייסנו יותר רופאים ואחיות ממחלקות אחרות, ומה גם שאנחנו מחלקים את המשמרות אחרת. בחלק מבתי החולים עובדים 12 שעות, ונחים 12 שעות. אצלנו עובדים במתכונת אחרת בשביל שהעובדים לא ירגישו שחיקה".
אבל זה על חשבון מחלקות אחרות.
"ברור. מה יכולנו לעשות? להמציא? כל התוספת הזו של ה־125 חולי קורונה היא אקסטרה למיטות הרגילות בבתי החולים. שתביני. לקחנו בניין ישן שהיה בשלבים של פירוק, הכשרנו אותו באופן מידי, והפכנו אותו למרכז קורונה. ככה, הרווחנו בזה ששאר בית החולים נקי מקורונה".
תגיד לי, אבל איך שורדים? יש לכם כסף?
"לא שורדים. תראי, קודם כל לא היה לנו כסף. היה השבוע מצב בו המצלמה של יוסי מזרחי קלטה אותי עם דמעות, בוכה מול הצוות שלי. אני כל כך התביישתי. לא היה לי מזון לפגים, תרופות לחולי קורונה, התקשרתי לספקים אחד אחד, ואמרו לי שעד שאני לא משלם הם לא יכולים לתת כלום, כאילו אני מחזיק את המזומנים אצלי בקופה. לא היה לי גרוש. מה שקרה הוא שישראלים טובים, שממשיכים עד היום, שלחו לי צ'קים. כל אחד שלח לי צ'ק של 50 ו־150 ו־200. אני כותב לכל אחד מכתב תודה בחיבוק אדיר כי יותר מה־50 שקל זו ההתייחסות. זו האהבה שהם שולחים. זו התמיכה, כי מי שמקבל את ההחלטות לגבינו לא מקבל את ההחלטות הנכונות. הרי לדאוג לנו זה הרבה יותר חשוב מאשר לשלם 750 שקל לכל אחד במדינת ישראל. אני גם יודע מה יקרה כשיקבלו את הכסף - חלק גדול יתרום את זה לאגודות צדקה, לעזרה לנוער במצוקה".
אבל חלק גם לא. אתה יודע.
"ברור. העניין הוא שאנשים שולחים את התרומות הללו כאקט של הזדהות בשביל לחזק את ידינו. אגב, זה גם המשפחות של החולים. לא מזמן מישהו מבני המשפחה של אחד החולים הביא איתו שקית מלאה בטישו ונייר טואלט למתקן של הקורונה כי אין. נגמרה האספקה, והספק לא רצה להביא עוד כי לא היה לנו איך לשלם".
מה יהיה?
"יום אחרי שבכיתי מול המצלמות הוזמנו לשר האוצר והוא נכנס לתמונה. עד אז ניסה סגן השר איציק כהן לעשות כל שביכולתו בכדי לעזור".
איציק כהן הוא הפוליטיקאי הכי מדהים.
"ברגע שהוא הבין שהוא לא יכול יותר מול הדרג המקצועי הוא הלך וקרא לשר. יחד הם פרצו את הדרך, ובאותו היום קיבלתי מקדמה של 50 מיליון שקל. הסכום הזה בבת אחת שחרר לי את כל האספקות התקועות שלנו. הצרות עוד לא נגמרו, אבל יש לי תקווה, ככה אוכל לשלם שכר לאלו שעבדו ונתנו את הנשמה שלהם לחולים כל החודש".
ותראה כמה כסף הם מבזבזים על מערכת בחירות.
"אני לא מדבר על הם, אבל בלב אני מרגיש כאילו נטשו אותי במלחמת יום כיפור, ומקשקשים לי בקשר על אספקה שתגיע, אבל לא מגיעה. ככה בדיוק אני מרגיש, אבל זו הרגשה אישית שלי. אני לא יודע איך אנשים אחרים מרגישים, אבל לילה אחרי שקיבלתי את ה־50 מיליון שקל ישנתי. ממש ישנתי. אני מספר לכם סודות שלא הייתי צריך לספר, אבל זה מה שקרה".