זה החל בגישושים מדעיים שהתמקדו בעצירת ההתפשטות, המשיך במחקרים יישומיים בתחומי הטיפול, ומשם עבר לשאלת אפקט החיסונים. כיום, תחום חקר הקורונה כבר בוחן שלל השלכות של המגיפה, בהן ההיבט הנפשי, הפיזיולוגי, הפנדמי והחיסוני, ועדיין, לדברי החוקרים יש שאלות רבות שנותרו ללא מענה ורב הנסתר על הגלוי.
"כבר בתחילת הדרך הבנו שהנגיף הזה הוא אלים ומסוכן יותר מאחרים: מתפשט בקלות וגורם למחלה קשה וקטלנית", אומר פרופ' מנפרד גרין, חוקר בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, המייעץ לקבינט הקורונה.
"השלב הראשון במחקר היה להבין איך הנגיף מתנהג. שאלנו שתי שאלות: האם אחרי המחלה יתפתחו נוגדנים? והאם הם ימנעו הדבקה חוזרת? גילינו תוך כדי שמי שחלה - עלול לחלות שוב, כמו גם מי שחוסן. בהמשך למדנו שאם נחסן אדם לאחר החלמה, נקבל מיגון חזק יותר, וכיום ממליצים למחלימים להתחסן במנה אחת לפחות. עוד נתון שבלט היה קשור להבדלים מגדריים. ראינו שהתמותה המשמעותית יותר הייתה אצל גברים. המנגנון לכך עדיין לא ברור. לעומת זאת, מחקר אחרון הראה כי תופעות הלוואי לחיסון שכיחות פי שניים אצל נשים בגלל המערכת האוטו־אימונית שלהן".
מה למדתם בהיבט הפרקטי של ניהול המגיפה?
"אנחנו עדיין לא יודעים עד כמה הבידודים אכן עזרו למניעת התפשטות המחלה. אין מחקר שמוכיח למשל שמסיכות באזור פתוח מונעות התפשטות או את יעילותו של סגר כללי. ידוע שסגר מעכב את ההתפשטות, אבל לא מונע אותה. גם בתחום הטיפולי, יש ויכוחים בין החוקרים אם ויטמין D עוזר למניעת הדבקה, וכיום יש עבודות התומכות בזה, אבל אלה שאלות שעדיין אין לנו תשובות להן".
"למדנו הרבה בשנתיים האחרונות", אומרת גם פרופ' רונית קלדרון־מרגלית, מנהלת בית הספר לבריאות הציבור של הדסה והאוניברסיטה העברית. "ההישגים המחקריים האדירים ביותר היו כמובן הזיהוי המהיר של הרצף הגנטי של הנגיף, הפיתוחים חסרי התקדים של החיסונים, ולאחרונה גם התרופות לטיפול בזיהום הנגיפי. בישראל המחקרים הבולטים היו אלה שעשו שימוש במאגרי המידע הרפואי הממוחשבים שיש לנו, בעיקר אלה שבחנו את יעילות החיסון ותופעות הלוואי".
"יש שני סימני שאלה", מוסיף ד"ר אבי מגיד, חוקר אפידמיולוג ומרצה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. "האם יהיו עוד וריאנטים? והאם החיסון יגן עלינו מפניהם? ראינו כיצד באומיקרון החיסון הגן מפני חומרה, ופחות מבחינת הדבקה. המחקר יתמקד כעת בשאלה אם נצטרך לפתח חיסונים עתידיים חדשים במקרה של גל חדש, ולטווח הארוך יותר של המחלה".
למדנו כיצד לטפל
יעילות החיסונים והשפעותיהם, הדרכים לצמצום הדבקה, אופן הטיפול, וכיצד להיערך לגל הבא - אלו עיקר הסוגיות המעסיקות כיום את רוב החוקרים בעולם לאחר שנתיים של ניסוי וטעייה. "שאלת השאלות היא אם יהיה או מה יהיה הגל הבא, ואיך ניערך אליו", מסביר ד"ר רונן ארבל, חוקר תוצאי בריאות במכללה האקדמית ספיר ושירותי בריאות כללית.
"תמיד התחלנו ממה מטריד רופאים ומטופלים. מהן השאלות הרלוונטיות שאין עליהן מענה. לדוגמה, בימים האחרונים התפרסם מחקר שלנו לשאלה אם מחלימים צריכים להתחסן. זו שאלה שלא היה עליה מענה בעולם עד כה, ומצאנו שחיסון מחלימים מפחית את הסיכוי להדבקה חוזרת ב־82% מתחת לגיל 65, ושמספיק חיסון אחד. זה מה שמניע אותנו. אנו יוצאים לשטח ובודקים. גם בטיחות ארוכת טווח של החיסון עדיין לא ידועה, ונצטרך לחקור אותה, אבל אנו כן יודעים שהחיסון בטוח. השאלה הכי גדולה כיום היא מה יגן עלינו מהווריאנט הבא. עלינו להיזהר עם מסיבות סיום ולהסתפק בניצחונות זמניים".
"בהתחלה רצינו לבדוק מה רמת ההגנה של שני חיסונים כנגד הבוסטר, וראינו שההגנה יורדת לאחר כמה חודשים, ושהגנת החיסון תלויה מאוד בגוף המאחסן", מסבירה ד"ר ביביאנה חזן, חוקרת ומנהלת היחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי "העמק". "הסתבר למשל שמדוכאי חיסון, כמו חולי איידס, פיתחו נוגדנים כמו כל אדם, וזה הפתיע. גילינו שמושתלי לב וכליות, למשל, מפתחים פחות נוגדנים. אכזבה גדולה הייתה בעקבות מחקר גדול בנושא מתן נוגדנים של מחלימים. ציפינו שהנוגדנים ייקלטו אצל מי שלא פיתח אותם, והתבדינו. אבל ייתכן שיש צורך להעמיק במחקר".
איך סייע המחקר לאופן הטיפול בציבור?
"למדנו כיצד לטפל באנשים. זו מחלה שונה משפעת, היא הורסת את הריאות. ראינו פגיעות ריאתיות, לבביות ונוירולוגיות. בהמשך התמקדו בחיסונים ככל שאפשר, במקביל לטיפול בתרופות שהתבררו כלא יעילות ברובן. אף אחד לא ציפה שהחסינות תרד כל כך מהר, ונקבל מנת חיסון נוספת בתוך כמה חודשים. גם העמידות של החיסון בפני וריאנטים ומוטציות התגלתה כמשתנה. זה היה תהליך של למידה מתמדת, והיה קשה לעבוד עם השטח כי לא יכולת להוריד הנחיות ולפעול על פיהן. הכל השתנה בקצב מהיר מאוד".
אחד האתגרים העומדים כעת לפתחה של מערכת הבריאות הוא תופעת פוסט־קורונה או לונג קוביד, והשלכותיה לטווח הארוך, שישפיעו על תחום בריאות הציבור בעתיד. “ההשערה היא שמי שחוסן - יושפע פחות קשה מהלונג קוביד", אומר ד"ר ארבל. “צריך להעמיק בזה כעת. מה זה לונג קוביד, מהן ההשפעות, אם יש קשר ישיר לתופעות כמו הפרעות קשב או סוכרת. אם נגלה למשל שחיסון מפחית סיכוי ללונג קוביד אצל ילדים, זה יחזק את הצורך בחיסון אצלם".
“הלונג קוביד הוא הפתעה משמעותית וחדשה", מוסיף פרופ’ גרין. “זה צריך להיות תחום המחקר הבא, כי הבדיקות יוצאות תקינות, אך האדם ממשיך לסבול. אנחנו עדיין לא מבינים את התחום הזה לגמרי ורק יודעים שהנגיף משפיע בצורה רב־מערכתית".
פרסום מהיר
במחקר שמתקיים בימים אלה בכמה בתי חולים ממשלתיים ברחבי הארץ, נבדקת אפשרות שעשויה להיות גיים צ'יינג'ר של ההתנהלות עד כה. “אנחנו בוחנים את רמת הנוגדנים בקרב מקבלי חיסון", אומרת ד"ר חזן. “המטרה היא להיות מסוגלים לזהות מראש מי מוגן עם נוגדנים ומי לא. זה מחקר שיכול להגדיר תוכנית חיסונים לגבי כל אדם. הרי לא נוכל לחסן כל שלושה חודשים, ולכן הבדיקה הזו תנבא מי בסכנת הידבקות ומי לא. חתך תוצאות יתקבל בתוך חודש להערכתי, ואחד האתגרים יהיה לנבא בבדיקת דם מי צריך חיסון נוסף ומי לא".
שיטות המחקר בזמן פנדמיה, תוך כדי היסטריה עולמית וספירת מתים, הביאו לירידה בערך המחקרי ולהקלות בדרך לפרסום מהיר, לא תמיד כמדגם סטטיסטי מספק. “בגלל הלחץ והתחרות יש נטייה לדעתי לצאת מהר לפרסומים, ואז הבקרה על הפרסומים פחות טובה", אומר פרופ’ גרין. “להתרשמותי, היו בעיות בהרבה מאמרים בירחוני רפואה מובילים. אם אתה כותב מאמר על קורונה, קל יותר לפרסם היום מאשר על נושא אחר שהיה עובר בדיקה יותר לעומק. די בעשרים חולים כמדגם מייצג. ואז הרופאים בשטח מצטטים זאת, ואף אחד לא בודק לעומק. זה יוצר הרבה יותר אי־ודאות בתוך המערכת ותנודתיות גדולה. הייתי רוצה לראות הרבה יותר ביקורתיות על מה שפורסם עד עכשיו כדי לקבל תמונה ברורה יותר".
מהם אתגרי המחקר בעתיד הקרוב?
פרופ’ קלדרון־מרגלית: “לדעתי חסרים לנו איסופי מידע אקטיביים על תופעות לוואי של חיסונים ותרופות, וכן איסופי מידע על תופעות ארוכות טווח לאחר הקורונה. גם כל נושא ניטור רמת הנגיף בביוב עדיין לא מבוסס דיו, וגם לא ניתוחי התנועה. הלוואי שהיו בארץ איסופי מידע כמו בבריטניה. יש פעולות נוספות שהיה כדאי לבחון כמו יעילות אמצעי מיגון ואוורור וניתוחים כלכליים".
ד"ר חזן: “כל העולם יהיה חייב להתגייס ולתת חיסונים למדינות עניות יותר. נראה עוד הרבה וריאנטים. ברמה המניעתית צריך לשאוף לחיסון שיהיה עמיד בפני וריאנטים ויעיל לתקופה ארוכה. ברמה קהילתית, אנחנו שומעים על כוונה להוריד את המסיכות, וצריכה להיות אחריות אישית וסביבתית לכל אדם. כשהקורונה תיתפס בעינינו כמו עוד מחלה ויראלית, אז יסגרו מחלקות, אבל זה נראה לי רחוק עדיין".
ד"ר ארבל: “יש המון אי־ודאות. מצד שני, יש גם התפתחות מדהימה של שיתוף מידע וממוצעים מכל העולם בזמן אפס. אי אפשר להתחייב כרגע לשום תחזית. האתגר כעת הוא הטיפול בלונג קוביד ובהשלכות שלו על החולים, במערכת הבריאות ובעומסים בבתי החולים".
פרופ’ גרין: “האתגר הגדול כעת הוא להתכונן לפנדמיה הבאה, והיא תבוא. משום מה, בין פנדמיות יש נטייה לנוח קצת, ולא משקיעים מספיק כדי להתכונן. חיוני להכין את מערכת הבריאות. צריך לתת לרופאים לעסוק יותר במחקר ולהקצות לכך משאבים. פיתוח החיסונים יהיה התחום המרכזי הבא בחקר הנגיף".
