על רקע החלטת ועדת החוקה כי כניסת ישראלים לארץ תוגבל לעד 200 ביום, שוחחה הערב (שני) עורכת הדין ניצן חקלאי, ישראלית התקועה בבוסטון, עם ענת דוידוב ב"איפה הכסף" ב-103FM, ורמזה לשיקולים פוליטיים בקבלת ההחלטות.

מה מצב הקור אצלכם?
אצלנו קר ומושלג. אנחנו אחרי ארבעה שבועות של סופות שלג רודפת סופת שלג, ומקווים שסוף סוף נתחיל קצת להתחמם ולהפשיר.

את אמא לתינוק, גרה בבוסטון, ומעוניינת לחזור לארץ, אבל מה קורה? את תקועה? לא נותנים לך?
תראי, זה הרבה מעבר לזה. אנחנו נמצאים פה כבר כמה חודשים, אמא שלי רוצה לבוא לבקר, אבל זה כל פעם מתבטל מסיבה אחרת שקשורה להחלטות הקפריזיות שמתחוללות בין לילה בממשלה. לאף אחד אין מושג מה בדיוק הסיבה ומה באמת עומד מאחורי המניעים. מעבר לזה, אם אמא שלי לא יכולה לבוא אלינו אז אנחנו רוצים להגיע לארץ ולבוא לבקר, אבל אין לנו שום דרך לעשות את זה. ישנה תחושה נוראית של חוסר אונים וחוסר צדק, ובעיקר תסכול. תראי, אי אפשר להתעלם שבתוך כל הסיפור הזה אנחנו רואים בטוויטר תמונות של אברכים שעושים את דרכם לישראל. יש פה מטוסים מלאים באברכים שמגיעים מארה"ב לארץ, ותחושה אישית קשה מאוד של חוסר סימטריה, חוסר אונים, וחוסר וודאות. 

את רוצה לבוא לכמה זמן בעצם?
אנחנו מכירים את חוות הבידוד, ומוכנים לבוא כמה שבועות קודם בשביל לעבור את הבידוד כמו שצריך, אבל דרך אגב חשוב לי לציין שגם אני ובעלי וגם המשפחה שלי כולנו מחוסנים ולמדינה אין תוכניות או הנחיות, משהו שמתקבל על הדעת שנדע מה באמת עושים במצב הזה. הנה, אנחנו מחוסנים בחיסוני מודרנה שמכובדים על ידי מדינת ישראל, אנחנו נמצאים במדינה שהמציאה את חיסוני המודרנה, רוצים להגיע לישראל, ולמדינה פשוט אין שום יכולת להתמודד עם זה. 

תגידי, איך הצלחתם להתחסן? ידוע שלצעירים בארה"ב יותר קשה להתחסן. 
לכל מדינה בארה"ב יש את ההנחיות שלה, ובאמת יותר קשה לצעירים להתחסן בארה"ב, אבל הצלחנו למצוא את הדרך. הגענו למרפאה בה היו שאריות של חיסונים והסכימו לחסן גם צעירים.

האם לדעתך יש קשר בין האנשים שרוצים לבוא להצביע לבין הצמצום של המגיעים לישראל מ־2,000 ל־200? 
אני מסתכלת מהצד ובוחנת את איך שהממשלה וראש הממשלה התנהגו כאן בשנה האחרונה, ולא חושבת שאי אפשר לחשוב על המניעים הנסתרים שעומדים מאחורי החלטות הממשלה, גם בעניין הטיסות. אי אפשר שלא לחשוב שאם סקר כזה או אחר יראה שמצביעים מארצות הברית יגיעו להצביע למפלגה כזו או אחרת אז ההחלטות יהיו שונות בהתאם. מתארים את מה שקורה בנתב"ג כמצעד איוולת, אבל אני רואה את זה כמשהו הרבה יותר חמור מזה.

מה את רואה? 
יש פה פגיעה ברורה בזכויות ובחופש התנועה. אנחנו ניסינו לעבור את התהליך של ועדת החריגים, והתחושה הזו שאני צריכה להתחנן לשלטון, והשלטון יודע מה מצבי הכלכלי, האישי, הבריאותי בשביל לקבל החלטה לתת לי להגיע למדינה שלי זה מקומם את העין ואת הלב. לצערי יש שקט בתקשורת. אנחנו עוקבים אחרי התקשורת הישראלית, ואומרים שמדינת ישראל מתנהגת כסוג של כלא. אין יוצא ואין בא. 

יש מקום לתביעה?
אני כמשפטנית חשובת שיש פה עילה אמיתית לתביעה מול המדינה על הנזקים סביב הדבר הזה.