נזירה שהיא גם מחסלת מקצועית, מערכת בינה מלאכותית שמנהלת את העולם, ומרדף אחר הגביע הקדוש של ישו – כל אלה בתבשיל אחד שמייצר דרמת אקשן מופרעת.

הזמן הוא ימי הביניים, השנה 1307, קבוצת אבירים טמפלרים מסתערת על מנזר בפריז בחיפוש אחר הגביע הקדוש, שממנו לגם ישו בכבודו ובעצמו בסעודה האחרונה. נזירות המנזר שולפות חרבות ובקרב שמתפתח מתים כולם - הטמפלרים והנזירות - מלבד נזירה אחת שבורחת עם הגביע.

700 שנים חולפות, השנה היא 2023, ונזירה בשם סימון עובדת במנזר בפאתי לאס וגאס, חיה בצנעה כדרך נזירות, מגדלת וקוטפת תותים, מכינה מהם ריבה, ובין תות לתות יוצאת למשימות נקמה קטנות בפושעים, שאליהן היא נשלחת על ידי טיפוס מסתורי בשם ג'יי.

העולם, בזמן הזה, נשלט על ידי טכנולוגיית בינה מלאכותית הקרויה “גברת דיוויס". אין בזמן הזה, לטענת גברת דיוויס, מלחמות או רעב, היא השתלטה וארגנה את העולם מחדש, אבל מה שמוציא את גברת דיוויס מדעתה המלאכותית הוא שהגביע הקדוש לא נמצא בידה. וגברת דיוויס רוצה שרק אחת תמצא לה אותו: סימון.

אלא שבג'וב הזה סימון לא מעוניינת. לא ברור למה, אבל היא לא מעוניינת בכלל לעבוד אצל גברת דיוויס. אבל גברת דיוויס המלאכותית מתחכמת, קונה את אדמת המנזר, מפרקת אותו ומותירה את סימון חסרת בית ועבודה. ואז חוטפים את סימון. בקיצור, היא מוצאת עצמה בפגישה וירטואלית עם גברת דיוויס, שמגיעה איתה לדיל: סימון תמצא את הגביע הקדוש ותהרוס אותו, וגברת דיוויס תרפה ממנה לתמיד.

וכל זה מתרחש בפרק הראשון שנשלח לביקורת. ההומור בינתיים לא כזה שמפיל את הצופה לרצפה, וזה מעט מאכזב. מדרמת אקשן שמבטיחה להיות מופרעת מותר לצפות ליותר. מצד שני בינה מלאכותית, נזירה לוחמת, הגביע הקדוש - כל אלה ביחד בסיר אחד בכל זאת נשמע מבטיח. נראה.

# לראות או לוותר: להחליט בפרק השני.

אבק כוכבים, חברות החדשות

מה לא יעשו אנשי השורה השנייה והשלישית במפלגה כדי להיראות חשובים. הנה שתי דוגמאות: אחד הדברים הבודדים המלבבים בארץ לועסת יושביה הזו שאנו מתגוררים בה, הוא לראות את מנהיגיה מהשורה השנייה והשלישית נאבקים כדי לזכות במעט זמן מסך שאולי יעניק להם איזה יתרון מעורפל בבוא הימים.

למשל כוכב הזמן האחרון, הנכון לכל הזמנה ולכל פאנל שולי, ח"כ ניסים ואטורי. “אמרנו שנכה בהם ואכן הכינו בהם", התרונן הכוכב בעקבות פתיחת מבצע מגן וחץ והמכה שחיסלה שלושה מראשי הג'יהאד האסלאמי. קולו של חבר הכנסת היה מלא גאווה, כאילו ידע על המבצע יותר מהירקן שלי, כאילו תכנן בעצמו את המבצע, כאילו תדרך את הטייסים בעצמו, ובעצמו פקד בקשר "סדין אדום" ושיגר את הכוחות לקרב. אבל “אמרנו והכינו", והתהילה יאה לו.

בהקשר זה נחמד להיזכר בליל אישור התקציב, שבו תפסה ערימת עיתונאים את ראש הממשלה נתניהו לראיון מאולתר במסדרון, ולפתע תפסה העין את מי אם לא את שר התקשורת שלמה קרעי, עיניו מתרוצצות לחפש מעבר לשורה הראשונה לצד הראש, אולי תבקש אחת ממצלמות הטלוויזיה איזו שורה אחת גם משלו שתיכנס למהדורת הערב, או שסתם יזכה לפוטו־אופ עם ראש הממשלה, משל הוא מבין החשובים והמכריעים, אבל אללי, הכל היה צפוף מדי, מאובטח מדי, והצער לוכסן מבוכה ניכרו היטב על פניו של קרעי, והוא נסוג אל מסדרון סמוך ונעלם.

חצי דקה מאוחר יותר הוא שב אל שדה המערכה, עיניו שוב מתרוצצות ומחפשות לעצמו נתיב הבקעה אל שדירת הכוכבים הקדמית, אבל הדרך, שוב אללי, הייתה חסומה ושוב הוא נסוג אל המסדרון הצדדי, והפעם לנצח. מה עצובים החיים לעתים. אלא שלא אלמן ישראל וכבר כעבור מספר ימים הכריז קרענו כי בכל פאנל של התאגיד צריכים לשבת ליכודניק וחרדי. כל פאנל, ליכודניק, חרדי - קליט, מצלצל מצוין, וגם ברור לגמרי מתי זה יקרה: ביום שבכל פאנל בערוץ 14 יישבו שמאלן וערבי.

# לראות או לוותר: לגמרי לראות. חפשו ברשת. ואטורי שם בכל פינה. גם קרעי. 