סיפור יפה לשבת לכל החמוצים שמקטרים על איכות הנוער וחוסר המעורבות שלו בנעשה במדינה. איך ארגון קטן שנולד לפני שבע שנים בלוד והתחיל ב־18 סטודנטים סוחף היום המונים במטרה לשנות את מצב הפריפריה.
ארגון תוצרת הארץ נולד למעשה מתוך אגודת הסטודנטים. אחרי המחאה החברתית החליט ח"כ איציק שמולי, אז יו"ר התאחדות הסטודנטים, שצריך להחדיר בפריפריה רוח חברתית וצעירה. השינוי, חשב, חייב לבוא מלמטה. הרעיון היה שסטודנטים יגיעו לשכונות מוחלשות בעיירות פיתוח, יתגברו אותן, ובסוף הפרויקט יישארו שם כתושבים מהמניין.
ליאור ז'ורנו–חפץ, למשל, צעירה מהרצליה, הקימה את ביתה בלוד. "זה נשמע קצת קיטשי", היא הודתה כשנפגשנו. "הייתי מדריכת חי"ר בצבא והייתה לי תחושת סיפוק גדולה. פתאום מצאתי את עצמי לומדת לתואר בתל אביב, הולכת ללימודים, חוזרת, היה חסר איזה ערך שהוא גדול ממני. אין לי מושג מה גרם לי לקפוץ מהרצליה ללוד, אבל חשבתי שזו תהיה הרפתקה סטודנטיאלית של שנה, שנתיים, אסיים אותה ואמשיך. התאהבתי ונשארתי".
היום ליאור היא מנכ"לית–שותפה ב"תוצרת הארץ". היא זוכרת איך בימים הראשונים, כשחיפשו פרטנר שייתן דחיפה למיזם השאפתני, מפעל הפיס מיהר לתת חיבוק חם ותומך. "מפעל הפיס היה הראשון שאימץ אותנו", היא מספרת. "עוד כשהיינו קטנים, עם מספר מועט של סטודנטים, הוא האמין בנו ותקצב אותנו. מאז הוא שותף בכל התהליכים האסטרטגיים שלנו. אנחנו מאמינים שקהילה מייצרת שייכות ומשמעות לאדם. מאמינים שהוא צריך להיות מעורב במקום שבו הוא חי. מה שהנחה אותנו במיוחד זה העובדה שיותר ויותר צעירים עוזבים את הפריפריה. יש 12% הגירה שלילית כל שנה של צעירים מהצפון ומהדרום שעוברים למרכז. אנחנו מנסים לשנות את המגמה".
ביקוש גבוה
מה שהתחיל בלוד, קיים היום ב–13 יישובים. אפילו ממשלת ישראל, שראתה שהעסק עובד ומצליח, החליטה לתת יד. אפשר למצוא את תוצרת הארץ מקריית שמונה שבצפון עד לקיבוץ נחל עוז שבעוטף עזה.
"אנחנו מאמינים בחיזוק עיירות הפיתוח, אבל מנחל עוז פנו אלינו עם אותה בעיה - צעירים עזבו את הקיבוץ אחרי מבצע צוק איתן", מספרת המנכ"לית. "הם אמרו שיש להם מיטות פנויות. נכנסנו לשם לפני שלוש שנים ואנחנו יודעים שתוך שנתיים נעזוב. לא צריך אותנו יותר, כי כעת יש תנועה רצינית של צעירים שמבקשת להגיע".
סטודנט שמתקבל לפרויקט תוצרת הארץ זוכה למלגה שנתית בסך 16 אלף שקל, שאמורה לכסות את שכר הלימוד ולסבסד חלק משכר הדירה. יש כיום 750 סטודנטים שמפוזרים ברחבי הארץ. הביקוש גבוה: אחד מכל ארבעה מועמדים מתקבל.
"אני ונועם התחתנו וגרנו במשך שמונה חודשים בראשון לציון, ליד ההורים", מספרת רעות שרוני, שבעלה הוא סטודנט שזכה במלגה. "הייתה חסרה לנו מעטפת של קהילה. רצינו להיות מעורבים יותר במה שקורה סביבנו. התחלנו לחפש קהילות צעירות במרכז הארץ ומצאנו את לוד. לא חשבנו שנתברג בעיר בצורה כל כך טוטאלית".
לצד רעות ישבה טליה כהן שמגיעה מהיישוב ניצן. היום היא חלק מפרויקט תוצרת הארץ בפרדס כץ, שכונה בבני ברק. "אני סטודנטית לתואר ראשון בספרות ותולדות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן", סיפרה. "לפני שמונה שנים עשיתי שנת שירות, ומאז היה לי רצון לחזור לחיים שיתופיים, למצוא פורמט של קומונה. אומנם קהילה היא לא בדיוק קומונה, אבל זה הביחד. אין ביקוש למגורים בפרדס כץ, היא נחשבת למקום עם אוכלוסייה לא פשוטה, אבל גיליתי אנשים מדהימים. פתאום יש רוח צעירה".
כשמפעל הפיס החליט להצטרף לפרויקט הוא הציב תנאי: כל סטודנט שיקבל מלגה יתרום לפחות ארבע שעות שבועיות לטובת הקהילה. "בהתחלה רק חשבנו לתת לאנשים כסף, העיקר שיעברו לגור בלוד", נזכרת המנכ"לית ז'ורנו–חפץ. "אבל כשהיה החיבור עם מפעל הפיס, הבנו שזה לא מספיק וצריך להיות אקטיביים. לייצר פלטפורמה שתחייב את הסטודנטים בפעילות".
נועם, בעלה של רעות, החל להתנדב בדיור מוגן, מטפל שם בקשישים. יושב ומדבר איתם, יוצא איתם לטיול קצר. טליה מצאה את עצמה בהפקת אירועים גדולים לצעירי השכונה. "קראנו לזה אירועי נוער", היא נזכרת. "כל הצעירים בבני ברק הגיעו וגם מרמת גן ופתח תקווה הסמוכות. היה אירוע לפורים, הבאנו די–ג'יי נחשב וסטנדאפיסטית. זו הייתה הצלחה גדולה".
בתוצרת הארץ מבקשים מהסטודנטים להתערות בשכונה. לא לחיות בקומונות ולא בקבוצות סגורות אלא באחת הדירות בבניין, עדיף באזורים היותר נזקקים. השבוע התארחנו בלוד, שם הכל החל ושם קיים עד היום הסניף הכי גדול של תוצרת הארץ. 150 סטודנטים חיים כאן במסגרת הפרויקט ועוד כמאה הם בוגרים שנשארו לחיות בעיר.
"בלוד אנחנו מתמקדים בשלושה נושאים: העצמה אזרחית, העצמה חברתית וחינוך–תרבות", מסביר מנהל הפעילות בעיר, נטע אראלי–בן אור. "בהעצמה אזרחית פרויקט הדגל הוא ‘ועדי בתים'. המטרה היא לקחת בניינים שבהם הסטודנטים גרים ויחד עם מרכז הגישור העירוני והעירייה להקים ועד בית, שזה הדבר הכי בסיסי. משום שמדובר בחבר'ה צעירים, הם יכולים להוביל קדימה. בהעצמה חברתית יש פרויקטים עם נוער בסיכון, קבוצות מנהיגות. בחינוך אנחנו עובדים בבתי ספר, מרכזי למידה. בשילוב עם מרכז הצעירים ואגף התרבות בעירייה אנחנו מנסים לייצר תרבות אקטיביסטית, בועטת, של פאבים, מסיבות והופעות. אנחנו לא מתביישים להגיד שאלה הדברים שישאירו את האנשים בלוד".
זה נשמע מאוד אינטנסיבי.
"סטודנט שמגיע לתוצרת הארץ יודע שהוא לא בא רק לכמה שעות של התנדבות בשבוע אלא להרבה מעבר לזה. הם חיים בעיר ואני תמיד אומר להם: ‘זו לא מלגה משתלמת'".
בקריית שמונה הפרויקט הקים פאב חברתי. בפרדס כץ, במרכז השוק הגווע, פתחו בית קפה. בלוד כבר יש גן ילדים ומעון שייסדו אנשי הארגון. "מדובר בגן עירייה", נטע ביקש להדגיש. "יש בו את הערכים שאנחנו דוגלים בהם. הערך הסביבתי, הקהילתי, שילוב בין דתיים לחילונים, משהו יוצא דופן. החלום שלי הוא שבכל המקומות שבהם יש נוכחות של תוצרת הארץ נצליח לפתוח גנים עם הערכים האלה".
לכל אנשי הארגון חשוב להדגיש שהם לא באים לחנך מחדש את המקומיים ולא מסתכלים עליהם מלמעלה. הם רוצים להתמזג עם הסביבה, להיות חלק ממנה. "השינוי הוא לא בהכרח לבוא ולהראות שאנחנו עושים בשבילכם אלא להיות חלק מכם", הסבירה טליה כהן. "זה מתבטא בלהסתובב ולקנות מוצרים, לדבר בגובה העיניים, לחשוב ביחד על דברים שאפשר לשפר".
לא מעט בוגרים נשארים לחיות במקום. מתברר שגם כמה מערכות יחסים הבשילו ואפילו כוסות נשברו. רק עכשיו התקיים בלוד טקס הנישואים השלישי השנה של בוגרי תוצרת הארץ. טליה אומרת שגם היא הכירה את בן זוגה במסגרת הפרויקט. "זו תוכנית שידוכים", צחק נטע, מנהל הפעילות בסניף לוד. "באים לפה חבר'ה רווקים, צעירים, בשנות ה–20 לחייהם. הם נמצאים לא מעט שעות בקבוצה אחת של עשייה אינטנסיבית. תבין לבד".
לא מדובר במס שצריך לשלם עבור מלגה אלא תרומה משמעותית לחברה. החבר'ה הצעירים גם בונים את עצמם כמנהיגים מובילים במקום מגוריהם. "הקונספט של קהילה, ולא חשוב היכן, משנה חברה", משוכנעת רעות שרוני, שכאמור מתגוררת כעת בלוד. "ברגע שיש את הערבות ההדדית ורואים אחד את השני, זה אחרת. כן, אני יכולה לראות את עצמי כאידיאליסטית".
טליה מפרדס כץ הקשיבה וחייכה: "כשהייתי בקורס מורות–חיילות אמרו עלינו שאנחנו לוחמות חברתיות. מאז זה הפך למטבע לשון שנותר בי. אני מאמינה שגם דבר קטן יכול להפוך לאור גדול. אם אנשים יצטמצמו במרחב הפרטי שלהם, זה יישאר שם. אם יתפתחו, הם ידביקו אחרים".
מפעל הפיס, הגוף המוביל במתן מלגות
בשנת תשע"ט יוענקו בשיתוף פעולה בין מפעל הפיס לרשויות המקומיות 13,240 מלגות. כל סטודנט הזוכה במלגה מחויב במינימום של 130 שעות תרומה לקהילה. סך הכל ב–1,721,200 שעות התנדבות.
מדובר בגידול לעומת תשע"ח, אז בשיתוף בין מפעל הפיס לרשויות המקומיות הוענקו כ–10,560 מלגות וסטודנטים חויבו במינימום 100 שעות תרומה לקהילה. אז התרומה הסתכמה בכ–1,056,000 שעות.
מפעל הפיס מעניק השנה בנוסף עוד כ–1,500 מלגות, בין היתר לצוערי פיס לשלטון מקומי, לעובדי השלטון המקומי ולספורטאים מצטיינים. מתחילת פרויקט המלגות בשנת 2006 ועד היום ניתנו למעלה מ–8 מיליון שעות תרומה לקהילה.