"השירה בשבילי היא הזדמנות נפלאה לקרב בין אנשים", מצהירה הזמרת בת אלה בירנבאום, ומפנה את המסר לקהל שיבוא מחר (חמישי, ב־21:00) למרכז סוזן דלל, כדי לשמוע אותה במופע חגיגי ראשון שלה עם תזמורת סימפונט רעננה, שמבחינתה הוא עליית שלב בקריירה הבלתי שגרתית שלה.


במופע, בניצוחה ובתזמורה של קרן קגרליצקי, תגיש בירנבאום "שירי השראה", כדבריה, משלושת אלבומיה - "תפילתי" ו"לכי לך" מארון הספרים היהודי; ו"רגעים" שיצא לאחרונה, ובו מפניני השירה העברית החדשה. האלבום מוקדש לזכר אחיה האהוב יואל (יולי), שנפטר מדום לב בגיל 57.



ייחודה של בירנבאום, זמרת שנהנית מפריחה מאוחרת, המזמרת שירי תפילה, בהיותה לא דתייה אך גאה ביהדותה. מאידך, היא מאמינה שאין כמו המוזיקה כדי להביא שלום - לא רק בינינו לבין עצמנו - אלא גם בינינו לבין שכנינו, כפי שהוכיחה בהופעתה הקיץ עם זמרים בדואים בפסטיבל ברהט. "כשהכל כביכול חשוך, זה האור שבקצה המנהרה", היא אומרת. "בנוסף, השירים הם אמצעי לקירוב לבבות בין יהדות התפוצות לבין העם בציון".


שמה הייחודי הפתיע לא אחת. "כשבאתי להופעות, קרה שהקהל ציפה שזמרת בשמי תהיה בחורה חסודה", היא מספרת בחיוך. "ואז כשרואים על הבמה בחורה עם כחול בשיער, ננעצים בי מבטים תוהים של 'מי את?'"



בת אלה כהן, כפי שנקראה במקור, בעלת השורשים החאלביים־פרסיים, היא בת לאחת המשפחות הראשונות שהתיישבו בדימונה בשנות ה־50. כמי שנולדה עם כישרון מוזיקלי מבטן ומלידה, הוריה היו מעמידים אותה מול האורחים כדי להופיע בפניהם בלי קול, בשירי ברברה סטרייסנד.





כשהייתה בת 9, עשתה את כל הדרך הארוכה מדימונה עד תל אביב כדי להופיע בפסטיבל שירי הילדים השישי, שם שרה לצדה של אילנה רובינא את "קרב תרנגולים", שהלחין קובי אשרת. "לימים, כשניצן, בני המוזיקלי, עשה כילד פרויקט מוזיקלי משירי תוכנית הטלוויזיה 'ראש כרוב' - שהלחין קובי אשרת - פגשתי אותו וסיפרתי לו שאנחנו סוגרים מעגל", היא מעידה.



ועוד משהו מאותו פסטיבל: "יצא לי שם גם להחליף את הילד ששר לצדה של מירי אלוני את שירו של אילן וירצברג 'שה, נגה ישנה'. מירי עשתה לי מעין אודישן כדי לבדוק אם אני מסוגלת לשיר את השיר, וצילום שלנו הופיע בעיתון ילדים. לפני שנה, כשעברתי ליד שוק הכרמל, מירי בדיוק הופיעה שם. ניגשתי אליה והצגתי את עצמי כילדה מהפסטיבל. התחבקנו והתנשקנו. זה היה מאוד מרגש".



אבל בירנבאום, שאומנם הפכה ליקירת דימונה, לא נהייתה כוכבת. בוודאי לא באחד המחזורים האפרוריים של להקת פיקוד הדרום, שם הופיעה בין השאר עם השחקנית ליליאן ברטו, הזמר אדי גרימברג וזמרת האופרה הדר הלוי, בתוכנית נטולת הלהיטים "הלהקה חוזרת". "כשסיימתי בלהקה, אמרתי - 'מקסים, נהדר, להתראות, זה לא בשבילי", נזכרת מי שכעבור שנים תופיע בקיסריה. במהלך לימודי מזרחנות ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית, הכירה סטודנט חביב שעבד להנאתו כספר כלבים, והיה בנו של רב קונסרבטיבי שעלה מארצות הברית, שחיזן להנאתו בבית הכנסת.





המפגש עם אותו סטודנט, שהיה לבעלה ואבי ארבעת ילדיה, הפך את חייה מקצה לקצה. ואם שמו, דניאל בירנבאום, מוכר לכם, זה רק בזכות העובדה שהוא מנכ"ל "סודה סטרים" העולמית, שחתום על אקזיט צנוע בסך יותר משלושה מיליארד דולר עם המכירה ל"פפסיקו", שממנו גזר קופון נאה של יותר מ־30 מיליון דולר.



"אני, שבנעוריי, נפלתי כמו רבים מבני גילי לבור של התכחשות למקורות, חזרתי אליהם בגדול דרך דני", מעידה בירנבאום, שפעילה בקרן תל"י, המביאה יהדות לגני ילדים ולבתי ספר. "דני חשף אותי ליהדות אחרת, שהתקרבתי והתחברתי אליה. הוא הפך לגרופי מספר אחת שלי ועודד אותי לחדש את הקריירה, כולל הופעה בגיל 50 בקיסריה, במלאת 40 שנה לקרן תל"י, שהייתה רגע מכונן בחיי".



ומה עם האקזיט?
"לא תאמין, אבל נשארנו באותו בית בתל מונד ואנחנו מחנכים את ילדינו לצניעות. אם כבר התברכנו בכסף, אז צריך לעשות איתו דברים טובים".



מבחינת הקריירה, השמיים הם הגבול?
"לא. השמיים הם רק ההתחלה".