שלושה חודשים אחרי פטירתו הפתאומית של היוצר, הזמר, הגיטריסט ואגדת הבלוז המקומית רוני פיטרסון, מרימה רעייתו, נילי, מופע לזכרו. הפעם האחרונה שבה ראיינתי את רוני פיטרסון ז"ל הייתה ב־3 באוגוסט 2019, לרגל מופע חגיגי שיזם במלאת יובל לפסטיבל וודסטוק, אז סיפר לי כי הוא הקים להקת בלוז, וכי הוא עובד על שירים, אותם הוא רוצה להוציא.
למרבה הטרגדיה, תוכניותיו התפוגגו, כשמת ב־30 בספטמבר פיטרסון מדום לב בגיל 62, והניח אחריו את אשתו השנייה, נילי, ושני ילדיו, אריק דילן (מרעייתו הראשונה) וניקול, שנולדה לו ולנילי.
"אני מתגעגעת אליו מאוד ועדיין לא מכילה את המציאות החדשה", מתוודה ניקול, 15 וחצי, שלפי רשימת המשתתפים, תופיע במופע המחווה לזכרו. "כמה ימים לפני שהוא נפטר, הוא קנה בגדים חדשים ולא הספיק ללבוש אותם. אני כל יום משתדלת ללבוש בגד אחד שהוא קנה – והוא קנה לי הרבה – או בגד אחד משלו. היינו כמעט באותו גובה".
איזה מין אבא הוא היה?
"אבא מחונן ברמה היסטרית. בן אדם שעוזר לך להבין מי אתה. הוא היה דמות מעוררת השראה בשבילי, ותמיד ידע להרים אותי למעלה, גם בימים הכי קשים שלי. היו לנו הרבה שיחות נפש, והוא תמיד ידע לתת עצות טובות ומעצימות".
זיכרון אחד שתוכלי לשתף אותנו בו?
"אני זוכרת שנסענו ביחד לכנרת וישבנו על החוף. היינו רק שנינו. אני זוכרת איך נכנסתי למים, איך הוא הסתכל עליי מהחוף וחייך, כאילו חיכה לרגע הזה לראות אותי מאושרת. בהלוך ובחזור שמנו באוטו מוזיקה בפול ווליום. גם שיחקנו משחק שכל אחד מתחיל משפט, השני ממשיך וכך הלאה. יצאו הרבה משפטים מצחיקים".
חיידק המוזיקה דבק גם בפיטרסון ג'וניורית, שכבר בגילה הצעיר משתתפת בסדנאות חוץ של "רימון", ויוצרת בעצמה. "אני נהנית מכל רגע בלימודים האלו", היא אומרת. "אני כותבת ומלחינה בעצמי בנגינה על פסנתר. כותבת גם בעברית וגם באנגלית. הסגנון שאני הכי מתחברת אליו זה בלדות ופופ. כשאני מקליטה באולפן, אני ממש מרגישה בבית. אין לי ספק שהדרך שלי בחיים היא להמשיך לעשות את מה שאני הכי אוהבת, ליצור מוזיקה. אני מקווה שאגע להרבה אנשים בלב".
קיבלת טיפים מאבא בעניין הקריירה המוזיקלית?
"כן, שחשוב לעשות את מה שאתה הכי רוצה, לאור העובדה שחיים פעם אחת ואסור לבזבז את הרגעים של האושר".
בסוף החודש ייערך, כאמור, מופע מחווה לזכרו, שמפיקה נילי אלמנתו, בהשתתפות שורת אמנים מליגת העל שניגנו ושרו איתו: שלום חנוך, אהוד בנאי, מרגול, זאב נחמה, ברי סחרוף, דני רובס, ירמי קפלן, אריק סיני, היהודים, שמוליק בודגוב, משה לוי, יהודה עדר, ארז נץ ועוד. לגבי השתתפותה, כפי שהובטח ברשימת המשתתפים, ניקול עדיין לא יודעת להשיב: "אני עדיין בהתלבטויות. מצד אחד יש בי רצון להופיע בשביל אבא שלי. מצד שני, ברגע שאתחיל לשיר, הקול ייחנק לי מרוב דמעות".
מה מחזק אותך ואת אמך בימים הקשים האלה?
"הידיעה שהחיים שלי רק התחילו. גם אם מסלול חיי לא ידוע, יש לי חברים טובים ומשפחה תומכת שישמרו עליי. לגבי אמא, היא מוקפת בהרבה אנשים טובים, ואני מאמינה שכמו שיש בגן עדן מלאכים ששומרים עליך, גם בעולם הזה יש מלאכים ששומרים עלינו. אמא אישה מאוד חזקה, ששרדה הרבה קשיים בחיים, ושום דבר לא ישבור אותה. יש פעמים שהיא בוכה, אבל לבכות זה לפרוק, ובסופו של יום, מהעצב באה שמחה".
יש מצב שהמופע יהפוך למסורת שנתית?
"אני מאוד מקווה שכן, כי אני רוצה שהשם שלו והמוזיקה שהוא יצר פה, יישארו לעד".
"הבלוז האחרון", 27 בינואר, שני, 20:30, היכל התרבות תל אביב