כהן השפה העברית, ד"ר אבשלום קור, חוגג היום (חמישי) את יום הולדתו ה-70. לרגל המועד החגיגי, ריכזנו 700 מילה על דרכו עד הלום: קור, שנולד במשפחה בית"רית, נקרא אבשלום לזכר סביו אברהם ושלום שנרצחו בשואה. הוא גדל ברחוב ארנון, בתל-אביב, הרחוב של המשוררת לאה גולדברג. שכנה אחרת שלו, אליס (עליזה) פניבש, כנרת וויולנית הפילהרמונית, הייתה מגיל חמש מורתו הראשונה לכינור, הכלי שבו ניגן עד גיל 18.
אירוע משמעותי בילדותו היה חידון התנ"ך הראשון שבו נכח עם הוריו והיה עד לזכייתו ההיסטורית בו של עמוס חכם. כילד זכה בתחרות ציור, אך צייר לא יצא ממנו. בנעוריו היה כתב נוער של "מעריב לנוער", כשאביו היה מנהל מחלקת המודעות של מעריב. במקביל, ראיין כנער דמויות כמו יגאל ידין, נעמי שמר ואברהם שלונסקי בתוכנית "פנים אל פנים" של הטלוויזיה החינוכית.
בשירותו הצבאי כקצין שריון אימץ צה"ל את הצעתו לקרוא גיס לכוח על-אוגדתי. עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת תל-אביב עסקה בפיוטי ייני ובגיל 24 הוא התקבל לגלי צה"ל ככתב חדשות. בהמשך התמנה לתפקיד היועץ הלשוני של התחנה והפך למדריך המיתולוגי של כתביה הצעירים, המאיישים כיום עמדות-מפתח באמצעי התקשורת השונים.
שנתיים לאחר מכן, הוא החל להגיש בתחנה הצבאית את פינתו היומית "באופן מילולי", המזוהה עם אות הפתיחה, הלקוח מ"במזרח זורח ורד", שירם של אלתרמן וסמבורסקי. בשנות ה-70 הוא השתתף בגלי צה"ל בתוכנית ההומור "לצון נופל על לצון".בשנות ה-80 הופיעו ספריו "לצונו של אדם, כבודו", "קור קורא במדבר", "בלצון רב" ו"יופי של עברית".
בשנת 1987 החל לשדר בערוץ הראשון את פינתו "הגיע זמן לשון", ושנה לאחר מכן החל להנחות את חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי. "יצירה ציונית מדהימה", סבור קור שהנחה גם את חידון התנ"ך למבוגרים. ב-89' הדריך במוסקבה 70 פעילי עברית מרחבי ברית המועצות. אחד מחניכיו שם, זאב אלקין, הוא כיום שר ההשכלה הגבוהה ושר המים. "העברית שלו מצוינת", הוא מחמיא לו ואגב כך טופח לעצמו על השכם.
ב-2009 הוא העלה במסגרת צה"ל את המופע "יופי של עברית", שבו שיחק ורקד עלי במות. באותה שנה התמנה כחבר ועדת השמות הממשלתית (הוא הציע את שמות היישובים בני דקלים, בני נצרים ושבות רחל). בנוסף הוא חבר גם בוועדת השמות העירונית של עיריית ירושלים.
מ-2009 הוא מנחה בקביעות בחול המועד פסח גם את פסטיבל עין-גב לזמר עברי. הוא אף מנחה את האזכרה השנתית לטרומפלדור, למרגלות פסל האריה השואג בתל-חי ואת האזכרה השנתית לבן-גוריון במדרשת שדה בוקר. ב-2010 היה משתתף אורח, כמנחה חידון התנ"ך, בתוכנית הטלוויזיה "היפה והחנון".
ב-2011 נסדקה תדמיתו כשעזב את הבית והתגרש מהסופרת זהבה קור, רעייתו במשך מעל 30 שנה ואם ששת ילדיו, שכיאה לשמותיהם - מוריה, ישי, יוחאי, ירדנה, מולדת ויהודה, מתגוררים ברובם מעבר לקו הירוק. בסך הכל יש לו 23 נכדים. ככה זה כשאביהם נחשב כיקיר המתנחלים, ובמקום בולט בביתו מתנוסס הצילום שבו נראים חנן פורת והרב משה לוינגר נישאים בסבסטיה על זרועות אנשי גוש אמונים.
ב-2014 הוא נשא לאשה את רעייתו השנייה, נאוה בודק-אחירון, שהייתה עורכת ומפיקה בערוץ הראשון. לאחר היותו כל ימיו תל-אביבי נאמן, הוא מתגורר כיום בביתה בהרצליה. ב-2016 הוענק לו פרס ראש הממשלה ללשון העברית ע"ש אליעזר בן-יהודה, וב-2017 הופיע בפרסומת ל"איקאה", לאחר שדחה הצעות מפתות, כולל ממפעל הפיס. כנראה, הכסף הכריע כאן, או ג'ובות, כפי שיאמר בהומור. "קור מכר את עצמו לכסף", היו שהלינו עליו. חידושיו, אגב, כמו "שקעבי", "נרקיסון", "זוגנוח", "כזבזר", "טף-שבת" ו"מפלטון" לא החזיקו מים והם נשארו ב"מפרטון", כפי שקרא לקטלוג.
ב-2018 הוא השיא לתפארת מדינת ישראל משואה בחג העצמאות ה-70. קור הוא אוהד מושבע של קבוצת בית"ר ירושלים והולך למשחקיה עם נכדיו. אגב כך הוא במלחמת חורמה מתמדת עם המונדיאל ומעדיף לקרוא למפעל גביע העולם בכדורגל.
"שאחרים ייהנו ממנה", ויתר בלי נקיפות מצפון על ...בר רפאלי, כשלו, "המשקפופר", הוצע לככב מול הידוענית בפרסומת לחברת משקפיים גרמנית, "בשום פנים ואופן לא אמכור את נשמתי לשטן", הוא מגיב על נסיונות לפתותו לפרסם מוצרים בלועזית. "הפרסומאים חולי אנגלית!", הוא זועק חמס.
בן ה-70 החדש הוא טהרן השפה העברית. אין אצלו היי, ביי, אין וצ'או. הוא נוגח באפליקציה עם יישומון ואת השטרודל הוא מעדיף לאכול כעוגת תפוחים ודבק בכרוכית. עם זאת, הוא איננו דוחה על הסף את הלייק ואת המילה המגעילה ווטסאפ בתואנה שגם הטלוויזיה התקבלה. "כשאין חלופה טובה בעברית, שואלים משפות אחרות", הוא פוסק.
לבסוף, מי שנחשב כסמכות בהא הידיעה לעברית וכתובת בנידון גם לגורמים ממשלתיים איננו חבר באקדמיה ללשון העברית. תחילה הסתייג מהמקור היווני של שמה וכשכבר השתוקק להתקבל לשורותיה, לא עבר את ההצבעות הכרוכות בכך. "העברית אולי איננה השפה היפה ביותר בעולם, אבל היא היחידה בו שהיא שלי", הוא חותם את דברינו בסגנון קישוני. באומרו זאת, הוא רואה כל הזמן בביתו מול עיניו את דיוקנו של אליעזר בן-יהודה, מחייה השפה העברית. "זה מנכדתי, רנה", הוא מודה לה.