דב זעירא, בעלי "התקליט" (בעבר "התקליט חיפה"), ממחוללי תעשיית התקליטים בארץ והלב הפועם שלה, נפטר הלילה על סף יום הולדתו ה-90 בביתו בפרדסיה. כך איבד עולם הזמר הישראלי תוך ארבע שנים את שני מתעדיו הגדולים; תחילה המלחין נחום היימן, מי שהחיה כמפיק את תקליטי יוצרי העבר הגדולים ועתה - זעירא, שתרם בתקליטיו הרבים לשימור פס הקול של המדינה. זעירא היה אביו של ניצן זעירא, בעלי חברת התקליטים "נענע דיסק".
לפני כשבע שנים ראיינתי אותו בנווה השקט שלו בפרדסיה, שם סיפר על רקע תקליטיו שהיו מסודרים בסדר מופתי איך הכל התחיל. לדבריו, זה קרה לו כשבמהלך ביקור בגלי צה"ל, ביפו, התוודע לזוג צעיר שנישא זה מקרוב.
אלה היו אילנה רובינא, שהלכה באחרונה לעולמה ואותה הכיר קודם לכן בגבע ואורי זוהר, יבדל"א. זעירא התחיל את קריירת התקליטים הממושכת שלו בתקליטון של שני שירים מאת חיים חפר וחלוץ הג'ז מל קלר - "החופש בבית ההבראה", שרובינא הקליטה שוב כעבור זמן לא רב עם אריק איינשטיין במסגרת "צמד הגפרורים" ו"שיר הפטנטים", שיר הדגל של זוהר, בקריירה השולית שלו כזמר.
זעירא גדל בחיפה להורים יוצאי פולין, עבד כנער, חניך "התנועה המאוחדת", במפעל "וולקן" ועם ההכשרה בפלמ"ח הגיע לקיבוץ גבע. בטרם יצא לקרבות, הצטרף לחבורה של בני-נוער שהקימו את הגבעטרון. בלהקת הדגל של ההתיישבות העובדת מציינים שג'ובלה, כפי שכונה אז, היה זה ש"תרם" את הלחן להמנון הלהקה, שכתב גדעון גולן. "סחבתי את הלחן, דומני שהיה דרוזי שבמקורו, מאיזה שיר ששרנו בתנועת הנוער", הודה ולימים הוציא בחברתו עשרות תקליטים ללהקה מהעמק.
אל החברה שלו הגיע בנסיבות משפחתיות. אמנם נישואיו לרעייתו הראשונה, תהילה, לא צלחו, אבל התוו לו את הדרך בחיים. משפחתה הקימה בחיפה את חנות המוזיקה הראשונה, שעסקה ביבוא כלי-נגינה ובמכירת תקליטים. הפלמ"חניק, שגם היה ספורטאי נוער מצטיין, הצטרף לעסק וכך הגיע להקלטות של רובינא את זוהר.
בעוד שהשירים הפכו ללהיטים, שותפותו של זעירא עם החותנת התפרקה חיש מהר. "לא היינו עשויים מאותו שטאנץ", טען בהומור ממזרי. "היא הייתה רגילה לקנות ולמכור. להשקיע זה לא היה באופי שלה. כשהתחלתי להוציא עם אפי נצר תקליטים של ריקודי-עם, רכשתי את חלקה בעסק ונפרדתי ממנה".
בשיתוף הפעולה של זעירא עם מלך השירה בציבור הוא חווה את הזינוק שלו כמפיק תקליטים. לדבריו, העממיות בשיריו של נצר ובהקלטות שלו פתחה בפניהם את השערים אף בחו"ל, "שם חיפשו את האותנטיות של המוזיקה בישראל".
כשזעירא הוציא בערוב ימיו את סדרת התקליטורים "כמו פעם", לא במקרה פתח אותה עם שירי גילה אדרי, הנערה בת ה-16 מעכו, שהתגלתה עם "הנשיקה הראשונה", להיט אדיר שכתבו לה אברהם בן-זאב ואילן נובוקוביץ'. הקריירה שלה הייתה קצרה. כשבישר לה לאחר שנים רבות על האלבום המחודש, הם הפליגו בזכרונות מהעבר. אבל אדרי לא הספיקה ליהנות מהאלבום הכפול שהוציא לה זעירא ובאותו קיץ נפטרה בחטף בטרם עת.
זעירא עמד ליד עריסת צמד אילן ואילנית, שצמח מהרכב "גידי, צח וגילה" ועם "אילן", הוא שלמה צח, מגדולי מפיקי הבידור בישראל, היו לזעירא שיתופי פעולה פוריים. על אחד מהם סיפר: "יום אחד הביא לי צח זמר שהשירה שלו נשמעה לי מאונפפת מדי. כמעט רציתי לשלוח אותו הביתה, אבל צח התעקש עליו, לאחר שהם הכירו מלהקת כרמון. הבחור הביא את 'פמלה' שהלחין וזה נהיה שלאגר אדיר. מדובר, כמובן, בבעז שרעבי, שבהתחלה לא הייתי בטוח שיוכל לשיר בעברית...".
זעירא עשה את "המכה" ב-76': "בגלי צה"ל - כן, שוב גלי צה"ל, משם באו לי לא מעט דברים טובים - הסבו את תשומת לבי לשיר שהסתמן כלהיט גדול וכבר היו מפיקים ששמו עליו עין. 20 אלף תקליטים נחטפו ביום אחד. סיפור ההצלחה הזה שייך, כמובן, לאריאל זילבר, כשיצא עם הלהיט של שמוליק צ'יזיק, 'רוצי, שמוליק'. לאחר שנים, כשאריאל הלך עם ה'כתומים', מתנגדי ההתנתקות והתחיל לחזור בתשובה, נפרדו דרכינו לאחר שבעה אלבומים".
כעבור שנה נמוג לו במהירות שיתוף פעולה אחר. "שמוליק קראוס היה איש לא קל, אבל יוצר מוכשר", סיפר זעירא. "החתמתי אותו אז על שלושה תקליטים. בקושי הספקנו להוציא את הראשון. יום אחד הוא בא למשרד שלי והתחיל לצעוק, אל תשאל ודחף את השולחן איתי עד הקיר. יותר לא רציתי עסקים איתו. רציתי שקט בחיים".
בין סיפורי ההצלחה היו לזעירא החמצות בלתי נסלחות. "יום אחד בא אלי קיקי רוטשטיין מ'הכל עובר חביבי' עם שיר של קובי אשרת. כשהאזנתי לו, אולי בגלל מצב-רוח, אולי בגלל חוסר זמן, אמרתי לו שהשיר לא מצא חן בעיניי. קיקי הלך עם השיר לשלמה צח וההמשך ידוע - 'חביבי' בחרו לסגת מביצוע 'הללויה' והתהילה עברה ל'חלב ודבש'".
כששאלתי אותו אם אכל את עצמו בגלל זה, השיב: "בטח, אבל מה זה יעזור לי? ואתה חושב שלא פספסתי את פוליקר ו'בנזין'? - פספסתי! גם 'החברים של נטשה' ו'טיפקס' יכלו להיות בידיים שלי".
לזעירא, שבין אלה שהוא הוציא להם תקליטים היו יוסי בנאי, אריק לביא, אבי טולדנו, ציפי שביט ודורי בן-זאב, היה קטע משעשע עם אריק איינשטיין: "כשהוצאתי תקליט משירי יעקב שגיא, מלחין 'שוב יוצא הזמר', רצו מהקיבוץ שלו, עין השופט, שאריק ישיר את 'רועה עצוב' למילים של נתן יונתן", הוא נזכר. "אריק הגיע לאולפן ואמר שכדי להקליט שיר כזה, הוא צריך אווירה של...עדר. 'תביאו לפחות עז!' דרש ועד מהרה ויתר...".
זעירא המשיך להסב תקליטי עבר שלו עד שלב מאוחר בחייו, גם כשהיה חדור בלא מעט ביקורת. "כואב לי מה שהולך בארץ הזאת", שיתף. "הוולגריות שולטת כאן. עם השנים הלכנו בתרבות יותר מדי בכיוון חוץ לארץ, כשאני תרמתי לכך מתוך צורך להתפרנס כשהוצאתי תקליטים עם להיטים מחו"ל".
כששאלתיו, אז בגיל 83, אם הסוס נגמר לו, השיב: "הסוס אף פעם לא ייגמר. תמיד יהיו כאלה שלא יוותרו על התקליטורים ולא יסתפקו בהורדות מהאינטרנט".