"כל מה שנוגע לקריינות הקלאסית - נעלם, חד וחלק", קובע הקריין והשדר מנחם פרי, בעל אחד הקולות המזוהים ביותר ברדיו הישראלי. “אולי מה שאפיין אותה התאים לזמנה, כולל כמובן הרי"ש המתגלגלת, ששלטה בעבר בשידורי הרדיו, כשעוד קודם לכן עבר זמנן בקריינות של הח’ והע’ הגרוניות".
אתה נגמלת.
“אכן נגמלתי, אם כי לא באופן מוחלט. גם היום, כשאני פותח מיקרופון, אני עובר מיד למין רי"ש קטנה שפיתחתי במשך השנים".
האם כיום המיקרופון פרוץ לכל?
“מי שהיה איתי לאורך כל קורס הקריינים של קול ישראל, ב־73’, ואף ישב שם לצדי עד שהודח שבועיים לפני סיום הקורס - לא היה אלא הסופר לעתיד, דויד גרוסמן, שמשה חובב אמר לו כי קולו איננו מספיק רדיופוני, ואף לא מספיק סמכותי. כיום מקפידים על קולות רדיופוניים פחות מאשר על שפה נכונה. בתחנות הרדיו האזוריות מקפידים אפילו פחות. לכן לא פעם אנחנו שומעים קולות שהם לא הכי נעימים לאוזן, ועברית שלא הייתה לה דריסת רגל בתקופה שלי. כיום יש מהשדרים שנעשים כוכבי רדיו לאו דווקא בגלל הקריינות שלהם. אני שומע שגיאות בעברית, שכמעט גורמות לי להשתגע. פעם לא הייתה הפתיחות שיש כעת ברדיו. עם כינון רשת ג’, הגיע אלינו ‘רוצי שמוליק’, מהלהיטים הראשונים של אריאל זילבר, והייתה אצלנו התלבטות אם לשדר אותו לא בגלל הרמה שלו, אלא בגלל הגיית הרי"ש ב’רוצי שמוליק’. כעת למי אכפת".
פרי, לבית פרידמן, 75, נולד במחנה עקורים בגרמניה. בגיל שנתיים הוא עלה עם הוריו לישראל. העיר לוד של אז הייתה תבנית נוף מולדתו. “הערבים בעיר היו אז חלק בלתי נפרד מאיתנו", הוא מספר. “כשהיו בה מהומות לפני שנה הייתי בשוק, ולא האמנתי לאיזו שנאה הגיעו בני הדור הצעיר שם".
אף שהוא זכור בזכות שידורי הרדיו הקלילים שלו, הוא גדל בצל סיפורי השואה של הוריו. החלום הגדול ביותר שלו כילד היה להיות לוכד נאצים. “כבר בגיל 8 הייתה לי מחברת שבה רשמתי את שמות הצוררים שעליהם סיפרו הוריי", הוא מספר. “רצה הגורל וכעבור שנים אחדות אחי המנוח, אריה פרידמן, השתתף כאיש ‘אל על’ בהטסתו של אייכמן ארצה עם לכידתו בארגנטינה".
ניצני הקריין שבך בצבצו כבר אז?
“בפירוש לא. לא הייתי בחוגים דרמטיים ולא שיחקתי בתסכיתי רדיו. בכלל לא הייתי בכיוון. הגעתי במקרה למה שאני. כשהשתחררתי מהשירות הצבאי שלי כטכנאי אלקטרוניקה בחיל האוויר, התחלתי ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית. רציתי להתפרנס בירושלים והופניתי לקול ישראל. ‘שם יש אלקטרוניקה’, נאמר לי. אך עד מהרה שלחו אותי עם הקול שלי לקורס קריינים. מאז הכל היסטוריה. אומנם למדתי את מלוא ארבע השנים של לימודי המשפטים, אבל לא עסקתי בכך ולו יום אחד, לאחר שהעדפתי להמשיך בקריינות, דבר שאני לא מצטער עליו".
מדוע בחרת בשידורים בעלי צביון קליל?
“לחצו עליי ללכת לחדשות עם ניסיון לשכנע אותי שיש לי קול מתאים כדי להגיש אותן, אבל לא התפתיתי וגם לא הסברתי מדוע. מה לעשות, אני לא מכיר חדשות טובות. לעומת זאת, כשאני משדר שירים, אני נוגע בצד הכיפי של החיים, כולל ‘מקום בצמרת’, מצעד הפזמונים העבריים של רשת ג’, שהגשתי במשך 14 שנים. כששידרתי את המצעד, זמרים עצרו את נשימתם בתהייה לגבי המקום שבו ידורגו, דבר שלא קיים כיום".
לא בן יום
פרי צבר לא מעט סיפורים ואנקדוטות בשנותיו הרבות ברדיו. “כשהייתי מנהל מחלקת הקריינים בקול ישראל, ינון מגל היה בין אלה שבחנתי אותם ולמעשה קיבלתי אותו רק בגלל הראש השונה שלו", הוא מספר. “החלום הגדול שלו היה להגיש את מצעד הפזמונים המזרחיים. כיום, כשהוא מצליח, זה לאו דווקא הודות לקריינות שלו. אני לגמרי לא מסכים עם הדעות שלו, אבל אני חושב שהוא שדרן מעניין ומרתק, והעברית שלו לגמרי תקנית".
במקרה אחר, מספר פרי, “הגיע לאחד הקורסים שניהלתי טייס בחיל האוויר, מפקד טייסת בדרגת אלוף משנה שהיה על סף שחרור ורצה להתקבל לקורס קריינים. עם כל הכבוד לחיל האוויר ולטיסות, החלום האמיתי שלו היה להיות קריין. לאחר שיחה ארוכה אמרתי לו שטוב יעשה אם הוא יתרכז במה שהוא טוב בו. זה לימד אותי שהעיסוק בקריינות קורץ גם לכאלה שנראים רחוקים ממנו".
פרי היה עד מקרוב לשקיעת רשות השידור. “זה היה תהליך ולא משהו שקרה בן יום", הוא אומר. “אני זוכר איך ניסו לשכנע אותי לקבל בפרוטקציה מישהו מבלי שיעבור קורס קריינים וסירבתי. הבנתי שאם יש התערבות כזאת, אנחנו בצרות. ‘ריבונו של עולם’, אמרתי לעצמי, ‘לאן הגענו?‘. עם זאת, הדעיכה החלה כבר ב־95’, כשעלו לאוויר תחנות הרדיו האזוריות".
בלי כוונה לפרוש
גם כיום פרי שומר אמונים למיקרופון ומתמרן בין שלוש תחנות: שידור סיפורי צדיקים ב"כאן מורשת"; שידור התוכנית “ציוניוני הדרך", משירי ארץ ישראל - ברדיו ירושלים; ושידור חוזר בכאן ב’ של התוכנית “אלביס פרסלי, המלך, האיש והאגדה", סדרה בת 45 פרקים בעריכת עפרה הלפמן. “הרדיו דלוק אצלי כל הזמן", הוא מודה.
כשאתה משדר כיום, קולך זהה לקולך המוכר מהעבר?
“פחות או יותר נשארתי עם אותו קול שהכירו בעבר ומה שחשוב - עם אותה חדוות יצירה מהעבר, בלי שום כוונה לפרוש".
לפני שלוש שנים זועזע עולמו של פרי, כשמחלה גזלה ממנו את רעייתו נורית, אם שלושת ילדיו, בוגרת להקת פיקוד הדרום ומורה לחינוך גופני. בהמשך עבר לגדרה כדי להיות ליד בתו, המתגוררת במושב מישר הסמוך.
כשנשאל פרי, מי שבזמנו הגיח לקריינות רצף בערוץ 1, שבו נשמע קולו בתוכניות “לקראת שידור" ו"בין הכיסאות", מדוע בניגוד לאי אלה מעמיתיו לא עבר באופן מלא לטלוויזיה, הוא מסביר: “אומנם הייתה אפשרות כזאת. אבל עם כל הכבוד לטלוויזיה, העדפתי את הרדיו שבשבילי היה מדיום הרבה יותר אינטימי וכיפי. מימי הטלוויזיה שנאתי הערות על מה שלבשתי או על התסרוקת שלי. ‘רבאק, הקשבתם בכלל למה שאמרתי?’, רציתי לצעוק. ברדיו אין את כל השטויות שמסביב ויש הקשבה. גם היום הייתי בוחר ברדיו, מה גם שהפרסום הוא לא משהו שחשוב לי".