"זה היה אירוע שבעת התרחשותו לא הבנתי עד כמה הוא היה משמעותי עבורי”, אומר ניצן חן, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית זה עשור. בדבריו חוזר חן אל אפריל 99’, כאשר בהיותו כתב הדתות של חדשות הערוץ הראשון סיקר מסיבת עיתונאים שאריה דרעי כינס בביתו של הרב עובדיה יוסף לאחר שנגזר עליו עונש מאסר. במהלכה הרב התפרץ על חן ובשידור חי בטלוויזיה ירה לעברו את המשפט שהפך מאז מטבע לשון: “תצא בחוץ, זה עוין!”.
“בסך הכל שאלתי שם אם מבחינת דין תורה לדעתו אריה דרעי זכאי או חייב בדין”, משחזר חן. “’מי אתה שתשאל אותי שאלה כזאת?’, הוא שאל בזעם. בעקבות אותו אירוע עברו עליי שלושה שבועות קשים, כשהמדינה סערה ואיימו על חיי. רשות השידור אפילו שכרה לתקופה מסוימת מאבטח שיגן עליי למקרה שמישהו יחליט לפגוע בי. זה נהיה במידה מסוימת מסוכן, בפרט בעצרות המחאה של ש”ס, שבהן הרגשתי לא פעם ככתב צבאי שמשדר משדה הקרב. הקהל הסוער זרק חפצים שונים, כולל עגבניות ושאר ירקות על ניידת השידור שממנה שידרתי וטלטל אותה".
"זה היה מפחיד, אני חייב להגיד. בסופו של דבר, יושרו ההדורים, ואפילו הייתה סולחה בבית הרב, שבמהלכה הוא החטיף לי כמנהגו כמה צ’פחות של חיבה שחייבו אותי בביקור אצל רופא שיניים. לאחר שהתפייסנו, במשך ארבע שנים הייתי מבקר אצלו פעם בשבוע כדי לדובב אותו לביוגרפיה שכתבתי עליו עם העיתונאי אנשיל פפר. יצאתי מורווח מהפרשה”.
כעת, בעיצומה של עוד מערכת בחירות, משהו מדגדג בך?
“כל מערכת בחירות זה מדגדג לי, כשאני מרגיש שהאקשן הפוליטי קצת חסר לי, אבל לנוכח העיסוק היומיומי שלי בלשכת העיתונות הממשלתית, זה עובר לי די מהר”.
חן, בן 58, הוא דור שני ברשות השידור. אביו, משה חן (לבית חבה), יקיר ירושלים, בן למשפחת מקובלים ששורשיה בעיראק, עבד כיובל שנים בקול ישראל כמעטר מוזיקלי וכעורך תוכניות מסורת. “גדלתי בין אולפני הרדיו, שם שותפתי כילד בתסכיתים”, הוא מספר. “כשהגעתי כעבור שנים לטלוויזיה, הגשמתי חלום”.
כבן לאב שניגן בשלל כלי נגינה, חן מנגן עד היום באורגן ובפסנתר.
הפסדנו מוזיקאי?
“לא נראה לי. אם לא הייתי איש תקשורת, מן הסתם הייתי היום מרצה באוניברסיטה או איש חינוך. ואם לא כן, זמר, חזן, או אפילו רב. מבחינתי, המוזיקה היא יותר לנשמה”.
חן שירת כתותחן במלחמת לבנון הראשונה. במהלכה ניצלו חייו בנס, “כשסוללת תותחים שלנו חטפה מטח של טילים”, הוא מספר. “נשארה לי הקסדה המנוקבת משם, שהודות לה רק נשרטתי קלות בראשי. עד היום אני סוחב את הצלקות משם במה שמכנים ‘פוסט־טראומה’, עם נדודי שינה וצמרמורות בלילה”.
כשהשתחרר, למד מדעי המדינה ומשפטים. למחייתו הוא כתב לעיתונים דתיים ועסק בעבודות שמירה וניקיון עד צאתו לבריטניה כשליח הסוכנות היהודית על תקן של רב. “שם הכרתי זרמים אחרים ביהדות”, הוא מעיר. “אנשים באו בשבת ברכבם לבית הכנסת, והשמיים לא נפלו. בשנה וחצי שהייתי באנגליה הבחנתי עד כמה שהקשר הזה חשוב שם, בעיקר בקהילות קטנות ומתבוללות. בעוד שבישראל לוקחים את היהדות כדבר מובן מאליו, שם זה אתגר יומיומי לא פשוט לשמור על סממנים יהודיים. אני מאמין בשותפות הגורל בין ישראל ובין היהודים בתפוצות”.
כששב ארצה, החל קריירה של 18 שנה במחלקת החדשות של הערוץ הראשון. בתקופה הזאת סיקר תחומים שונים. “ראיתי את עצמי כעיתונאי, לא כידוען”, הוא אומר. “אינני מקנא בעיתונאים, המחשיבים את עצמם כסקופ ורואים את המרואיינים שלהם כעטיפה. כך, לאחר הסיפור של ‘תצא בחוץ’ סירבתי לתוכניות האירוח בטלוויזיה שחיזרו אחריי”.
בהיותו כתב לענייני התיישבות ומתנחלים, הוא סיקר את פעולות המחאה של הימין בעקבות הסכמי אוסלו. סדרת כתבות שלו על ש”ס זיכתה אותו בפרס מטעם מכון הרטמן, ובהמשך שימש ככתב פרלמנטרי. הסקופ הגדול שלו היה חשיפת תקלה בפעילות המוסד בשווייץ. לדבריו, הוא "עמד על טיבם" של בני הזוג נתניהו כשלקראת בחירות 96' הרבה להתלוות אליהם במסגרת חלקו בסדרת "הנבחרים" של חיים יבין.
בשלב מסוים חלה תפנית בקריירה התקשורתית שלו. “זה קרה כשהפכתי מעיתונאי פעיל וכתב שטח לעורך ‘מבט’ ולמנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה”, חן משחזר. “העריכה והניהול העבירו אותי מחשיבה תקשורתית במיקרו לראיית הדברים במאקרו. במקביל לערוץ הראשון הייתי גם ראש מגמת הטלוויזיה בבית הספר לטלוויזיה ולקולנוע ‘מעלה’”.
תקופה מסוימת הוא שימש כיו”ר מועצת הכבלים והלוויין, “לאחר שהבנתי שעם כל הכבוד לעיתונאי, אם רוצים לקבוע סדר יום תקשורתי, אז צריך להשפיע מלמעלה”, הוא אומר. “כיו”ר המועצה דרשתי מהערוצים השונים לעשות הכל לטובת צופה הטלוויזיה הישראלי תוך שמירה על האתיקה ועמידה באמות מידה מקצועיות”.
מחול שדים
מאז 2012 הוא מכהן כאמור כראש לשכת העיתונות הממשלתית. “לצד העיסוק של הלשכה בעיתונות המקומית, הלשכה היא לעיתונות הזרה בבחינת הבית שלה בישראל”, הוא אומר.
אחרי כל האקשן בשטח זה מרתק אותך?
“זה אחר. כל עוד שביכולתי לתרום לשיפור תדמיתה של מדינת ישראל בעולם, זאת השליחות שלי ומשהו שמעניק לי סיפוק מקצועי גדול מאוד”.
כיום חן מתגורר בירושלים, נשוי לאילנה, עורכת דין המשרתת במשטרה בדרגת רב פקד, אב לשלוש בנות.
מה אתה חש כשאתה צופה כיום בחדשות?
“לעומת העבר, התקשורת של היום צהובה, הרבה יותר פופוליסטית, והאצבע קלה על ההדק. ברשות השידור של פעם ספרנו לפחות עד עשר לפני הפצת פרסום שעלול לפגוע במישהו. בסך הכל המיידיות והזמינות בתקשורת, כולל בטלוויזיה, באות על חשבון האיכות, האמינות והמקצועיות. אם יש לי איזשהו תסכול לגבי התקופה שלי בטלוויזיה, הרי זה בגלל שכל מה שעשיתי שם הוא בצל פרשת ‘תצא בחוץ!’ עם הרב. אין ספק שאפשר היה בלעדיה. הטעות שלי הייתה שהגעתי מביתו של הרב עובדיה היישר לאולפן וקיבלתי ברכת ‘יישר כוח’ בשידור חי נוכח פני האומה. זה הצית אי אלה מחסידי הרב, וכך התחיל מחול שדים שהייתי מוותר עליו”.