שרון שחל לא חלמה להיות כוכבת ילדים, אבל הזמנה לככב, אי אז ב־92’, בקלטת הווידיאו “דיג דיג דוג” - קבעה את מסלול חייה מאז. “מה שקרה לי עם הקלטת הזאת בכלל לא היה בתוכניות שלי”, היא נזכרת. “למעשה, במקביל הופעתי בהצגה ‘נומה עמק’ בבית ליסין, שם שיחקתי נערה בולימית עם הפרעות אכילה. אבל קלטת ‘דיג דיג דוג’ עם כל הקסם של היוצרות שלה ועם האותנטיות של החומר - ניצחה מבחינת הקהל, ובכך נחרץ גורלי”.
איך הגעת לכך?
“לא ביוזמתי, אני מודה. בשנה האחרונה שלנו בבית צבי, נורית הירש באה לעבוד אצלנו. כשאגב כך עלה עניין הקלטת שהיא יצרה עם מיכל חזון, הייתי בין אלה שהיא זימנה לאודישן, שהיה הראשון שעשיתי. כשנבחרתי, אפילו לא ידעתי בדיוק למה, מצאתי את עצמי מול דליק ווליניץ, שאז היה כוכב גדול. זה הביא אותי להגשת רצף בתוכניות הילדים והנוער של הערוץ הראשון, שם הקפדתי לדבר לילדים בגובה העיניים בלי להתיילד או להתנשא. מדהים עד לאן הלכה איתי הפופולריות של הקלטת, שהתפתחה לסדרה של קלטות ולהצגה שרצה הרבה זמן. כשהסתבכתי בטיול בארצות הברית בכאב שיניים נוראי באיזה מקום נידח, נקלעתי לטיפול חירום אצל רופא, שבעודו קודח לי בפה, אמר פתאום שהוא מכיר אותי. הוא הזדהה כיהודי, ואמר שדרך הילדים שלו הכיר את הקלטת ואותי”.
כשהשריר נקרע
שחל, 53, נולדה ברמת גן, גדלה ברמת השרון וחיה שנים רבות בתל אביב. היא בתם של מזכירת בית ספר יוצאת עיראק ושל עמיל מכס יוצא צ’כיה, שמאז ילדותה היא זוכרת אותו מיטיב לשיר בבית ומנגן בגיטרה. שחל שרה בטקסי בית הספר, אבל לא הציגה, “מחשש שאני לא מספיק טובה בכך”. כילדה, היא למדה נגינה בפסנתר, הרבתה לצייר, רקדה בלהקת “תנועטרון” של דורית שמרון, למדה במגמת אמנות פלסטית בתיכון “אלון” בעירה ושירתה בלהקת הנח”ל.
את תוכניות הילדים והנוער היא עזבה כמחאה נגד התפתחות תופעת ה“דוגמגישים”, כפי שכונו דוגמניות שגויסו להגשה בטלוויזיה - וחזרה לתיאטרון. בין השאר שיחקה בתיאטרון חיפה את סינדרלה. אחד משיאיה היה כשגילמה את וונדי בהצגה “פיטר פן” וריחפה במרומי האולמות שבהם הוצגה ההצגה. “זה היה כיף אדיר, בפרט שלא היו לי תאונות אוויריות”, היא אומרת. “עם זאת, פעמיים קרעתי את שריר התאומים על הבמה. זה קרה לי במופע ‘חגיגת השירים של דתיה’ וכעבור שנים בהצגת הילדים ‘סבתא בישלה דייסה’. בפעם השנייה כבר הייתי למודת ניסיון וידעתי שאיאלץ לשבת בבית חודש וחצי. זה לא ניחם אותי כשבתוך שבוע העולם נסגר עם הסגר הראשון”.
בין היתר, לאורך הקריירה, היא גם הופיעה בתפקיד העובדת הסוציאלית במחזמר “סאלח שבתי” ובקומדיות דוגמת “בעל בריבוע”, “הזוג המוזר” ו”פרפרים ברשת” בבית ליסין. כמו כן היא הופיעה במחזמר “קומפני”, שהועלה בתיאטרון באר שבע בבימויו של רפי ניב. “אני מאוד אוהבת מחזות זמר”, היא מצהירה.
כמו כן, שחל מרבה לדבב בסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה. בימים אלה יצא לבתי הקולנוע סרט ההנפשה “ליגת סופר פטס”, שבו היא דיבבה את דמותה של לולו. “אני מאוד אוהבת לעשות דיבובים, זה עיסוק שיש בו כיף משחרר”, היא אומרת. “אני גם מדבבת תפקידי רשעיות, מפחידות ומשוגעות, כל מה שאני לא במציאות. ב’סופר פטס’ אני ממש מרשעת מטורפת”.
אומנם שחל עוברת בקלילות על התחנות בקריירה שלה, אך מתעלמת מהטלנובלה “כסף קטלני”, שבה שיחקה לפני חצי יובל. “אני בקושי זוכרת את ההפקה הזאת”, היא מודה. “הטלנובלות הלכו חזק בשנות ה־90, אבל אני עד כדי כך לא התחברתי אליהן, שאני אפילו לא זוכרת מה שיחקתי שם. לפעמים הזיכרון הוא סלקטיבי ולרוב לא זוכרים מה שלא אוהבים”.
אנטי־אייג’ינג
כיום שחל היא גם בעלת קליניקה לטיפול בדמיון מודרך וב־NLP. “אני עוזרת לאנשים לשחרר את עצמם מקשיים שתוקעים אותם בחיים”, היא מסבירה. “כלומר אני נותנת להם את הכלים הדרושים כדי להתגבר על משברים. אני כל כך אוהבת לדבר עם אנשים, בעיניי כל אחד מהם הוא חידה שיש לפצח אותה. הלוואי שהייתי יכולה לתרום מהניסיון שלי בהנחיית NLP. כמה פוליטיקאים זקוקים לעזרה כדי לתקשר ביניהם. אני מיואשת מתרבות הדיבור שיש כאן, מחוסר הכבוד, מהבטחות בלי כיסוי, כשבסיכומו של דבר המערכת ‘הורגת’ את האנשים הטובים. גם מי שבא עם מלא כוונות טובות, נבלם על ידי אינטרסים, בפרט שהקורונה השאירה המון אנשים על הרצפה בהרבה מובנים”.
בן זוגה הוא המוזיקאי שי חלמיש. “ככל ששי הוא בעולם הרוק, משכתי אותו באוזן והכרחתי אותו לנתב את הכישרון שלו להלחנת מוזיקה למדיטציות בקליניקה שלי”, היא מספרת.
יש להם ילד אחד, מאור, בן 8. “המסע להביא את מאור לעולם לקח 13 שנים מתסכלות”, היא משתפת. “הייתי כוכבת ילדים, שראתה בהופעות אינסוף אמהות וילדיהן, ולבה נחמץ באין לה ילד משלה, כשהיא עוברת מטיפול לטיפול. זה לא פשוט למי שמאוד־מאוד אוהבת ילדים ונותנת להם את כל כולה בהופעות. ככל שרציתי ליהנות מהאמהות, היא חמקה ממני. הייתי בת 44 כשהצלחנו להביא לעולם את מאור. זה הפך אותי למומחית להתמודדות עם משברים ואתגרים. היו רגעים קשים, שבהם עליתי לבמה, ולמעשה לא רציתי שיראו אותי נפוחה וכואבת אחרי עוד כישלון בדרך להורות. לפחות יצא לי משהו טוב מתקופת הקורונה, שבה התפניתי ליצירת ‘מטרניטי’, ערכה דיגיטלית לנשים בתהליכי פוריות - וזה על סמך הניסיון האישי שצברתי בנושא במשך השנים. הערכה מלווה רגשית ומנטלית נשים שעוברות את הסיוט הזה, שאיתו התמודדתי כל כך הרבה. לכן אני רואה שליחות בהפצת הערכה הזאת. עם ילד כמו מאור, זה שווה הכל. בגילי המופלג מצאתי את עצמי בשבת מטפסת איתו על חבלים, כך שאין אנטי־אייג’ינג טוב מכך ומטיולים בחיק הטבע”.
מה החלום שלך?
“יש הרבה, אבל אני מרגישה שעכשיו אני נמצאת במקום המדויק שלי, אני רוצה להמשיך להיות בתנועה של התפתחות ושל גילוי, בתקווה להיות גם בגיל 80 מעין חתולה סקרנית”.