“אני האחות שלא מחיתי ולא זעקתי, ושנים רבות הלכתי עם השתיקה הרועמת הזו”
מרים פרץ מבקשת סליחה מאחיה שרלי ז”ל
אני רוצה לבקש סליחה מאחי היקר שרלי ז”ל. אחי נולד עם תסמונת דאון, אבל כשעלינו לארץ ב־1964 אמי לא ידעה מה זה. היא רק ידעה שהוא לא מתפתח כמו כל הילדים, ורק כשהיא באה לארץ, אמרו לה שהילד שלה ‘מפגר’. זו הייתה המילה שבה בחרה החברה להגדיר את אח שלי.
‘מפגר’. וכך הוא גדל בבית, ואמא ניסתה להגן עליו ולשמור עליו מכל משמר. כשהייתה הולכת איתו ברחוב, אנשים היו עוברים לצד השני. היו נגעלים. הם חשבו שהוא ידביק אותם באיזו מחלה. ואמא שתקה את שתיקת העלבון הגדול ביותר. ולימים גדלתי והייתי תלמידת תיכון והייתי עם אחי שרלי באירוע שבו נזל לו ריר מהפה, וכל האנשים שישבו מסביב לשולחן צחקו עליו. ואני? שתקתי. על השתיקה הזו אני מבקשת מחילה וסליחה.
“נזכרתי בחורבן בית המקדש, כשישבו חכמים גדולים שבטח שמרו על כשרות ונטלו ידיים, אבל כשראו איך מעליבים - לא מחו. ואני האחות שלא מחיתי ולא זעקתי ושנים רבות הלכתי עם הרגשת השתיקה הרועמת הזו שלי. נפגשתי עם אנשים עם מוגבלויות ולמדתי להעריך עוד יותר את מקומם בעולם, את הטוב שהם מביאים, את היופי שאחי שרלי לימד אותי, את האהבה ללא חשבון, את הרגישות. לימים, כשהוריי נפטרו ושרלי לא היה בשום מסגרת, החלטתי לאמץ אותו כבן, אבל לצערי, חודש אחרי שהחלטתי לאמצו לביתי ולעשות את התיקון הגדול על השתיקה שלי - נפל אוריאל בני הבכור, ולא היו לי כוחות לטפל בשרלי אחי, שכבר בגר.
הוחלט במשפחה שהוא יחיה אצל אחות אחרת, אבל בחגים ובשבתות ובעיקר בחודשיים של החופש הגדול הוא יהיה אצלי. וכך ניסיתי לתקן במשך השנים והבאתי אותו לכאן והראיתי אותו בגאווה לכולם. זה אחי עם הגוף הגדול והרוק שנוזל מהפה, אבל עם העיניים הכחולות הטובות והחיבוק המושט לכל אדם. ניסיתי להכיר לאחרים את היופי שיש באנשים השונים. את זה למדתי מאחי שרלי. כך המשכנו עד שנפטר בגיל 53.
“אני רוצה לבקש סליחה בשמי ובשם המון אנשים על זה שלא היינו מספיק רגישים לאחרים, על זה ששפטנו אנשים. על זה שראינו אמא שמתקדמת בתור ואמרנו לה ‘מה פתאום!’, ולא ידענו שיש לה בן אוטיסט שלא מסוגל לעמוד. אני רוצה לבקש סליחה על רגעים שאולי־אולי התעלמתי בהם. אלו הרגעים הקשים. וסליחה משרלי אחי, אהוב לבי. עכשיו אני משתדלת לחיות חיי תיקון”.
“אני מבקש סליחה על השנים שבהן השארתי אותך להתפלל לבד כשכל חבריך הגיעו עם בניהם”
דוד ד’אור מבקש סליחה מאביו
"ניצני הסתיו שמביאה עמה תקופת הסליחות מעלים בי זיכרונות ילדות. הנה אבא שלי, לבוש בחולצה לבנה מגוהצת, שערו החלק והמלא מסורק למשעי והוא אוחז בי, דוד הקטן, בידו המחוספסת מעבודת הנגרות. השעה מוקדמת, לפנות בוקר, ואני מתקשה להתעורר. לפני צאתנו סבתי זולפת עלינו מי ורדים מהכלי היפה שהביאה עמה מטריפולי. ריח הוורדים המרענן נמהל ברוח בוקר סתווית ומלווה אותנו בלכתנו לבית הכנסת. שירת הסליחות המרגשת בוקעת מכל עבר. משהו בלב מזדכך, ‘איזו מתנה מדהימה קיבלנו’, אבי אומר לי בקול נרגש, 'האפשרות לסלוח ולהיסלח, להשאיר מאחור את המיותר והמכעיס ולפתוח פרק חדש בשנה חדשה', ואז הוא ממלמל לעצמו 'שתבוא עלינו לטובה, אמן'.
“חלפו מאז הרבה שנים, שנים שבהן כבר לא כל כך רציתי להצטרף אליך, אבא. היית הולך לבד לבית הכנסת, לא הכרחת אותי. רק דוק של עצב היה מכסה את עיניך הירוקות, כשהמצאתי תירוצים משונים מדוע אינני מצטרף אליך כמנהגנו. בכל שנה ראיתי כיצד הזמן נותן בך את אותותיו, קצת יותר כפוף, קצת שיער לבן שמבצבץ מהצדעיים.
אבא, לו רק היית רואה את הפקת הסליחות שהרמנו בירושלים, היית גאה בנו. זה בהשראתך, אבא. הניגונים שריגשו את אבותינו במשך שנים רבות ממלאים את בריכת הסולטן. אני מזהה בקהל את אותו ניצוץ התרגשות שהיה בעיניים שלנו למשמע המזמורים. אבא, אני מבקש סליחה על השנים שבהן השארתי אותך להתפלל לבד כשכל חבריך הגיעו עם בניהם, על שהתנשאתי וחשבתי שזה עתיק, ישן ולא רלוונטי. על שלא השכלתי לבקש ממך סליחה בחייך. כל כך מקווה שבמקום שבו אתה נמצא היום, אתה שומע את סליחתי”.
“גם את, כמו הקשוחים שבחבריי, ניחנת בנפש שרוצה אהבה וכבוד, יחס הוגן”
קובי מחט מבקש סליחה מג’קי אזולאי
"אני רוצה לבקש סליחה מג’קי אזולאי. הימים ימי גמר ‘הישרדות VIP’. אחרי עונה שלמה שבה היא נלחמה בקור ובחום, בחרקים ובשורדים קרי דם, הגיעה ג’קי אזולאי לגמר ‘הישרדות’. היא עשתה זאת בדרך קשוחה, לא מתפשרת ולא מתנצלת. במהלך העונה אף העידה על עצמה שהיא ‘מאפיונרית’, ואני, שסיקרתי את העונה בתוכניתי, וראיתי שורדים ושורדות, מנצחים ומודחים, שכחתי לרגע שמדובר בתוכנית, במשחק טלוויזיוני, באנשים בשר ודם שהושמו בתנאי קיצון. הגעתי לאירוע הגמר אל מאחורי הקלעים והבעתי את דעתי הלא חיובית על משחקה, בקול בפני חברה. לא הקדשתי לכך תשומת לב, ומאז כמובן שעבר לי.
פגשתי בה מרחוק, ועל המסך, ושום דבר ממה שהרגשתי באותו רגע לא הדהד אפילו בחדרי לבי. אלא שבמדינה קטנה כמו במדינה קטנה, הדברים התגלגלו גם אליה, ולאחרונה פגשתי בה במקרה בחדר הלבשה. ג’קי הייתה חביבה כתמיד, כיבדה בשלום, אבל הרגשתי שהיא מרוחקת. שאלתי אם הכל בסדר, ואז סיפרה לי ששמעה את הדברים. זאת הייתה תזכורת מצלצלת לגלגולו של עלבון, וכמה טיפש יכול אדם (אני) להיות גם אחרי עשרות שנות ניסיון. ביקשתי סליחה, היא אמרה שהיא מקבלת ונדמה לי שהייתה כנה לגמרי, אבל דבר מכוער שנאמר מצדי ברבים (מול חברה אחת) עדיין ראוי לבקש בעדו מחילה גם ברבים.
“ג’קי, בלי גרם של צביעות, את אמא ואישה חזקה ולוחמת, שוברת מוסכמות ואוי למי שיתעסק עם מי שקרוב ללבך. יחד עם זאת, גם את, כמו הקשוחים שבחבריי, ניחנת בנפש שרוצה אהבה וכבוד, יחס הוגן וסליחה ממי שפגע. אז הפעם מעל גבי העיתון – סליחה”.
“אני מרגיש שאני חייב להם התנצלות על אותן שנים שפספסתי, התקופה שבה הם היו צריכים אבא”
ננסי ברנדס מבקש סליחה מילדיו מנישואיו הראשונים
"אני משתדל להתנהג תמיד בכבוד לכל אדם, להיות רגיש לסביבה, ואעשה הכל כדי לתקן ולהשלים. זה אני. אני צריך לבקש סליחה מהילדים שלי מנישואיי הראשונים, כי לא הייתי כל כך אבא במשרה מלאה, אלא הייתי יותר עסוק, כעולה חדש, בלבנות את הקריירה שלי ולהביא לחם הביתה. הזנחתי את הילדים, לעומת הילדים מהנישואים השניים שכלפיהם אני עד היום אבא למופת.
אם תשאלו את ילדיי, גם מהנישואים הראשונים, הם יגידו שאין אבא כמוני, אבל אני מרגיש שאני חייב להם התנצלות על אותן שנים שפספסתי, התקופה שבה הם היו צריכים אבא. הם מבינים מדוע הייתי עסוק בבניית הקריירה, אבל עדיין אני חייב להם התנצלות על כך.
“מחילה נוספת אני רוצה לבקש משימי תבורי, חבר הנפש שלי כאח לי, שבמופעים שלנו, למרות שהוא נתן לי אור ירוק לכך, העלבתי אותו לפעמים יותר מדי. זה לא משהו שהציק לו כי הוא האמן היחיד בעולם שכשלא ירדתי עליו מספיק, שאל: ‘ננסי, אתה לא מרגיש טוב?’. אז למרות שהכל היה בהסכמה אני רוצה להתנצל בפניו. סליחה אחרונה אני חייב לאלוקים, שנתן לי כאלה מתנות מדהימות, וכאדם אחראי הלכתי ועשיתי בוטוקס. נגעתי ביצירה שלו. זה לא יפה”.
“הייתי רוצה להגיד לעצמי: ‘את בסדר, את מתקרבת לגיל 60, את נראית בסדר גמור, את עובדת נהדר’”
עינת שרוף מבקשת סליחה מעצמה
"אני רוצה להגיד סליחה לעצמי, על זה שאני מאוד ביקורתית כלפי עצמי כל השנים. השנה, בדצמבר, אהיה בת 60, אז אולי זה הזמן לעשות חשבון נפש. אני רוצה קצת לסלוח לעצמי על זה שאני תמיד חושבת שיכולתי ואני יכולה לעשות יותר: לעבוד יותר קשה, להיראות יותר טוב, לשמור לא לאכול פחמימות, לעשות ספורט וכו’.
אז הייתי רוצה, בצורה יוצאת דופן, לסלוח לעצמי קצת על זה שאני לא סלחנית כלפי עצמי. אני מחמירה עם עצמי ואני רוצה להגיד לעצמי: ‘תקשיבי, את בסדר, את מתקרבת לגיל 60, את נראית בסדר גמור, את עובדת נהדר, את חיונית, את בתנועה, את באנרגיה. את בסדר, אל תדאגי’. לכולנו יש נטייה לדרוש מעצמנו יותר, ובמיוחד בעולם של היום, אז אני חושבת שאנחנו צריכים ללמוד גם לסלוח לעצמנו ולשחרר יותר. לזכור ליהנות ממה שיש”.
“זה מרגיש שלא עושים מספיק למען החזרתם. נושא זה חייב להיות בראש מעיינינו לפני כל דבר ועניין”
הראל מויאל מבקש סליחה ממשפחות החיילים הנעדרים בעזה
"כמו בכל שנה, יום הכיפורים הוא זמן לחשבון נפש מרוכז. אם אני מסתכל על השנה החולפת, יש כמה אנשים שהייתי רוצה לבקש מהם סליחה. ראשית, כלוחם וכאזרח במדינת ישראל אני רוצה לבקש סליחה אישית וכללית ממשפחות החיילים הנעדרים בעזה שעוברות גיהינום שנמשך כבר המון זמן, ומהחיילים הנעדרים עצמם. זה מרגיש שלא עושים מספיק למען החזרתם. הנושא הזה חייב להיות בראש מעיינינו לפני כל דבר ועניין. החיילים הגיבורים שלנו מסכנים את חייהם יום־יום ושעה־שעה על מנת שאנחנו נוכל לחיות את חיינו בביטחון במדינה שלנו, והפקרתם כואבת כמו סכין בלב.
“בשנה שעברה הלכה לעולמה סבתי היקרה, סבתא חביבה ז”ל, שהייתה צדיקה אמיתית ושהייתי מחובר אליה מאוד. אף שבכל הזדמנות שהייתה לי הייתי מגיע לבקר ולהיות לצדה - בשנה האחרונה עדיין קיימת התחושה שהייתי יכול להיות איתה יותר לפני פטירתה, אז הייתי רוצה לבקש את סליחתה ולהגיד לה שאני מתגעגע ואוהב אותה מאוד.
“לסיום אבקש מכל אדם שנפגע ממני, בין שאני יודע על כך ובין שלא. אני מבקש סליחה ומחילה וסולח ומוחל לכל מי שפגע בי במתכוון או שלא במתכוון. צום קל וגמר חתימה טובה לכל עם ישראל”.
"לפעמים איני מוחל לעצמי על חוסר אונים מול המציאות, על הרצון לשלוט גם בתוצאות ולא רק בעשייה וביצירה"
קובי אפללו מבקש סליחה מעצמו
"הייתי רוצה לבקש סליחה מעצמי על חוסר היכולת שלי להתמודד עם הציפיות שאני מציב לעצמי ולא מצליח לעתים לעמוד בהן, על המקום שבו קשה לי להתמודד עם אכזבות, עם תסכול, על המקום שבו לפעמים איני מוחל לעצמי על חוסר אונים מול המציאות, על הרצון לשלוט גם בתוצאות ולא רק בעשייה וביצירה. אחת השאיפות שלי היא להשתפר במקומות הפנימיים האלה - להתמודד טוב יותר ולא ליפול לחוסר אמונה. אם אצליח, לבטח אהיה אדם טוב יותר, גם לסביבה וגם כלפי עצמי".
“סליחה שלא ביטאתי מספיק את ההערצה שלי כלפיך, שלא סיפרתי על ההשראה שאתה מהווה עבורי”
תום חיימוב מבקש סליחה מאביו
"כל מי שמכיר אותי יודע כמה שאני מעריץ את אמא שלי, כמה שהיא משמעותית בחיי וכמה שאנחנו קרובים, כי אני לא מפסיק לדבר עליה. על אבא שלי, עמוס, פחות דיברתי, ואני לא בטוח למה. אולי בגלל שהוא נחבא אל הכלים וביישן. אולי בגלל שרק כשאנחנו מתבגרים, אנחנו לומדים לשים לב גם למחוות השקטות, לדאגה שנמדדת במעשים ולאהבה שמבטאות העיניים.
לאבא שלי, בדרכו השקטה, יש חלק משמעותי בעיצוב האדם שאני היום. דרכו למדתי שגבר יכול לבכות, אבל גם להיות אסרטיבי באותה נשימה, ושזה בסדר להיות רגיש ועדיין לעמוד על שלך ולהתמודד עם אתגרים בלי פחד. אז היום אני רוצה לבקש סליחה מאבא שלי. סליחה שלא ביטאתי מספיק את ההערצה שלי כלפיך, שלא סיפרתי על ההשראה שאתה מהווה עבורי ועד כמה אתה חשוב לי. סליחה שאף אחד לא יודע שאני לא רק ילד של אמא, אני גם ילד של אבא. ולא סתם אבא, אלא האבא הכי מדהים שיכולתי לבקש”.
