יותר מכל הישגיו ככדורגלן, לרבות השערים הרבים שהבקיע, נצרב בזיכרונו של החלוץ ג'ורג' בורבה דווקא רגע מתסכל במיוחד, שהתרחש במשחקי גביע העולם בכדורגל בשנת 1970 במקסיקו. לאחר ששיחק שנתיים קודם לכן במשחקי נבחרת ישראל באולימפיאדה, הוא היה בטוח שישחק גם הפעם במונדיאל, מה גם שלדבריו, קיבל הבטחה מפורשת לכך ממאמן הנבחרת דאז, עמנואל שפר. "רגעים לפני משחק הפתיחה נגד נבחרת אורוגוואי, כשעמדנו להיכנס לאצטדיון, קרה משהו מוזר", משחזר בורבה. "שפר הקריא את ההרכב הסופי, שחקן אחרי שחקן, הגיע לתפקיד שלי בהתקפה ולהפתעתי, לא היה בהרכב הזה שום בורבה. 'אתה לא משחק היום בגלל שאתה לא מוסר', הוא אמר ולא הבנתי למה התכוון".
עכשיו אתה מבין?
"הו, הו, לאחר כל השנים אני מבין יותר מדי טוב. התברר ששפר הוציא אותי מההרכב לפי דרישת אחד מכוכבי הנבחרת. שפר היה מאמן טוב, אבל בעיקר לשחקנים שאהב. כנראה, לא הייתי ביניהם".
גם במשחק הבא באותו מונדיאל, נגד נבחרת שוודיה, בורבה נשאר על הספסל. "חזר אותו סיפור מכוער", הוא מתאר. "גם הפעם נכללתי בהרכב ולפני המשחק מצאתי את עצמי בחוץ. איזו אכזבה. היה עליי להחזיק את עצמי חזק כדי להימנע מלהחטיף סטירה לשפר ומלשבור את הרגליים לשחקן שגרם לבלגן. 'הרכב שמוציא תיקו לא מחליפים', היה התירוץ של שפר. כך אני, שהייתי שחקן הרכב באולימפיאדה והבקעתי שלושה שערים בשני המשחקים המוקדמים לקראתה נגד נבחרת סרילנקה, לא ראיתי הפעם מגרש".
מה היה לשחקן ההוא נגדך?
"כנראה הייתי יותר מדי עצמאי מבחינתו, ובניגוד לשחקנים אחרים בנבחרת לא מסרתי לו באופן אוטומטי כל כדור". עד היום מסרב בורבה לנקוב בשם של אותו שחקן. "לא סלחתי לו ולא אסלח לו אף פעם, למרות כל הניסיונות להביא לסולחה בינינו", הוא אומר. "אין מחילה על מה שהוא עשה לי. כשראה אותי כעבור שנים, הוא ניגש לחבק אותי, ואני זרקתי אותו ממני. מטיפוס כזה אני לא צריך חיבוקים. שיתבייש על איך שהתנהג איתי בנבחרת".
ב־84' נערכה מעין סגירת מעגל כשבקריית גת נערך משחק קטרגל חגיגי בין אחדים משחקני מקסיקו 70', בהם בורבה, לבין נבחרת של הכנסת, שכללה בין היתר את אהוד אולמרט וחיים רמון. המשחק הסתיים בתוצאה 3:9 לטובת השחקנים, כששלושה שערים הובקעו מרגלו של בורבה. סיפורו של המשחק הזה, כמו גם סיפור האכזבה של בורבה במונדיאל 70', יובא מחר בתוכנית מיוחדת בסדרה "הבלתי חשובים" בכאן 11, שחוזרת למרקע בפרקים חדשים לרגל פתיחת משחקי גביע העולם בקטאר.
נכס לאומי
בורבה, 78, הוא בן למשפחה שנמלטה בשלהי מלחמת העולם השנייה מלוב לאיטליה. הוא, החמישי בין עשרת הילדים, נולד במחנה באיטליה והועבר עם בני משפחתו למחנה הריכוז ברגן בלזן שבגרמניה. הוא העיד כי יום לפני שהוא ומשפחתו היו אמורים להישלח לתאי הגזים, שוחרר המחנה על ידי חיילים בריטים. "מאז אני חי כמי שחייו ניתנו לו במתנה", מציין בורבה, שהוריו העניקו לו את השם ג'ורג' על שם מלך בריטניה, ג'ורג' השישי, כהוקרה על הצלתם על ידי חייליו. בגיל 4 הוא עלה עם משפחתו למעברת באר יעקב, ומשם הם עברו ליד המעביר, היום נווה שרת, בצפון תל אביב.
"שם התחלתי עם הכדורגל", הוא מספר. "הכדורים שלנו היו גרביים ממולאים בקש, ועצים שימשו לנו כתחליף לשערים. כבר אז הבקעתי המון גולים, מה שהביא אותי לקבוצת הנוער של הפועל צפון תל אביב מליגה ב'. כשאלי פוקס, מאמן הפועל ירושלים, מי שהיה כוכב גדול במכבי תל אביב, ראה אותי משחק, הוא לקח אותי לקבוצה שלו. אם הגעתי רחוק בכדורגל, זה הודות לאלי, שהיה מאמן משכמו ומעלה".
בהמשך עבר להפועל תל אביב. "כשבקבוצת האם של הקבוצה שבה התחלתי גילו ששיחקתי בירושלים, הם העבירו אותי אליהם ואצלם הגעתי לשיא הקריירה", הוא מספר. "המאמן דוביד שווייצר האמין בי ומהרגע שעליתי בהרכב, נשארתי בו. עם שחקנים כמו שבי בן ברוך, האחים משה ודני בורסוק, שמעון בן יהונתן וחיים נוריאלי, שנפטר לאחרונה, הייתה לנו יופי של קבוצה".
בורבה היה בתקופה ההיא מעין כוכב שביט. זמן קצר לאחר שהחל לשחק בהפועל תל אביב, הוא רשם את הספתח שלו במדי נבחרת ישראל במשחק ידידות נגד נבחרת פולין, וכעבור ארבעה ימים הוא חגג בבעיטת מספרת אקרובטית את שער הבכורה שלו בנבחרת במשחק ידידות נוסף, הפעם נגד נבחרת רומניה. בסך הכל הוא שיחק ב־37 משחקים בנבחרת הלאומית, שבמהלכם כבש שבעה שערים והיה לחביבו של המאמן היוגוסלבי של הנבחרת, מילובן צ'יריץ', שכינה אותו "נכס לאומי".
בורבה הצטיין במיוחד במסע הנבחרת לצפון אמריקה. השער שכבש בניצחון 1:3 על נבחרת מחוז אונטריו בקנדה היה מתאבן לקראת ההצגה שלו בניצחון באותה תוצאה על נבחרת כוכבי אמריקה. "המשחק נערך באצטדיון של קבוצת הבייסבול ניו יורק יאנקיז", מספר בורבה, שהבקיע במשחק שני שערים. "זה היה אחד המגרשים המפוארים ביותר שבהם שיחקתי. היה כיף לשחק שם".
אחת הקבוצות האמריקאיות ניסתה לחטוף אותך?
"דווקא לא. אבל זה כמעט קרה במסע משחקים לאנגליה, שם ניסו מקבוצת לייטון אוריינט להחתים אותי. אחרי כמה אימונים שם אמרתי יפה שלום וחזרתי לארץ".
מה לא היה טוב לך שם?
"הבדידות. כשחקן זר לא היה לי טוב שם. רציתי הביתה".
יש המשכיות
כשחקן הפועל תל אביב, היו לבורבה מניות מכובדות בזכייה בשתי אליפויות ובגביע המדינה. במרוצת שמונה שנותיו אצל ה"אדומים" בורבה כבש 45 שערים ואף נטל חלק ב־67' בזכייה באליפות אסיה לקבוצות. "המשחק נערך בטהרן, ולא היה פשוט לשחק שם", הוא אומר.
בורבה לא נשאר בקבוצתו עד תום הקריירה שלו ושיחק גם בקבוצות הפועל רמת גן, מכבי נתניה, שם היה שותף לזכייה באליפות ב־74', ושמשון תל אביב. לאחר שהשתתף בקורס מאמנים, הוא עבר לאימון קבוצות לא מהליגות הבכירות. "הכי אהבתי לאמן ילדים", הוא מציין.
איך אתה מרגיש כשאתה שומע כיום על סכומי העתק שמרוויחים שחקני כדורגל שמשחקים או שיחקו בחו"ל, למשל ערן זהבי?
"אם הייתי פוגש אותו, הייתי אומר לו 'כל הכבוד!', אבל בזמני זה היה אחרת".
בורבה זוכה להמשכיות בכדורגל. בנו, רונן, מאמן באגודת בית"ר טוברוק בנתניה.
אתה הולך למשחקים?
"מזמן לא. היום לא יודעים לכבד את שחקני העבר. אם במקום לקבל כרטיס כבוד, לאחר כל מה שעשיתי למען המועדון, אני צריך לבקש שיכניסו אותי לבלומפילד, אז אני לא בעניין".
אתה מחכה לפתיחת שידורי המונדיאל בקטאר?
"בוודאי. איך שזה נראה, נבחרת ברזיל, שניצחה במונדיאל שלי ב־1970, היא המועמדת לזכייה גם הפעם. אין עוד נבחרת כזו".