הקריין ומגיש הרדיו נועם אבירם פרסם אמש פוסט בפייסבוק בו ביקש מעוקביו עזרה כספית לאחר שנקלע לחובות כבדים, לטענתו בעקבות הוצאה רפואית שהסתבכה לאחריה הבנק שלו "הונה אותו", לדבריו. "הצלחתי להגיע בערך לשליש מהסכום שלו אני זקוק כדי לא להסתכן שוב ברעב ובשינה על הספסל בפארק", כתב.

"למי שלא יצא לו לקרוא, את הפוסט שבהמשך. אני ממש מתפתל, נוכח המצב שנקלעתי אליו. הצלחתי להגיע בערך לשליש מהסכום שלו אני זקוק, כדי להוריד את הבנק מגבי ולא להסתכן שוב ברעב ובשינה על הספסל בפארק. אני מעלה את הפוסט שוב, בתוספת ההערה הזו, כדי להגיע לאלו שלא ראו ולהודות לאלו שהתגייסו לעזור. אגב, אני מתנצל בפני אלו שביקשו חברות ולא נעניתי. הגעתי ל-5000 חברים ואני מחפש כאלו שאיני ממש מכיר, כדי למחוק אותם ולפנות מקום".

"השלום והברכה על ראשכם, ידידי. שוב תודה על עזרתכם ותרומתכם! אני חייב לכם עדכון, על הקורות אותי בימים האחרונים. הושטה יד קטנטונת, מטעם בנק המזרחי טפחות, והוזמנתי להפגש עם מנהל האיזור. אותו בנק שהכניס אותי לכל הצרות הללו על פשע נורא שעשיתי - חליתי ואושפזתי בטיפול נמרץ, זמן קצר אחרי שבתי, ביתה של אשתי הראשונה שנפטרה ממחלת הסרטן, חלתה בסרטן בעצמה, ובתי הקטנה הגיעה לבית החולים גם היא, עם בעיה לא פשוטה, שאיני משתף אתכם בה, כדי לשמור על פרטיותה".

"להפתעתי, באמת להפתעתי, הגעתי לפגישה, והמשתתפים שציפיתי שיהיו חמורי סבר וחמצמצים, בהחלט האירו לי פנים. הם סירבו בכל תוקף להתייחס למחדליהם ולעבר בכלל, ולעובדה שהבטיחו לי אשראים, כדי לעבור את התקופה, אם אפדה שתי הלוואות (שהתנהלו עד אז כסדרן). את הכסף, אגב, גייסתי בעיקר בפדיית הפנסיה שלי, תוך תשלום של יותר מ 40% מיסים".

"כשהשתחררתי מבית החולים, גיליתי שהאשראים לא הועמדו, וחשבונותיי מוגבלים ומעוקלים. שאלתי מדוע עשו כך, אמרו שנמלכו בדעתם. הרי אם הייתי מפקיד את הכסף בחשבוני, לא הייתי מסתבך. הם ממש הונו אותי, אבל… טענו שניסו לעזור לי, בכך ש… באמת תודה רבה, לא תבעו אותי אלא פרשו לי את החוב שנפער (אגב, בריבית של 14.7 אחוז, כחמישה אחוז מעל המקובל בהלוואות סטנדרטיות), אחרי שכבר הייתי שקוע עד מעל לראשי".

"ואז גיליתי דבר מדהים! בשנים האחרונות חל מהפך, רע לדעתי, בבנקאות בארץ. אדם שצבר חוב כספי, הוא בעל חוב. נקודה! אין זה משנה, אם הוא נטל את כספי הבנק, נסע לבורגאס, בילה עם נערות ליווי, הריץ שורות של קוקאין והימר בקזינו בכסף שנותר, או נטל כסף כדי לאכול ולנסות להציל את בני משפחתו, מלהפוך לדרי רחוב ולנסות להציל את החולים ממחלתם. חלף העידן שבו מנהל הסניף, שמכיר אתכם כבני אדם ישרי דרך ״ייתן לכם גב״. הצ׳קים שלכם ושל הנוכל הממוצע, יחזרו, בדיוק באותה מידה וצורה".

"בכל העולם הנאור, במדינות הקפיטליסטיות ביותר, קיימים מנגנונים, שנוהגים אחרת, בכם ובנוכל. ואילו אני ננטשתי לגורלי, כאחרון הנוכלים, כשהבנק שלי עוד ״אנושי״ יחסית למערכת כולה. אפילו בארה״ב, לכל הדעות המדינה הקפיטליסטית ביותר, הקימו הבנקים עצמם, קרנות שתומכות באנשים שנקלעו למצבים כשלי".

"ואילו במדינתנו, מערכת דירוג האשראי למשל, מתייחסת אך ורק לשלוש השנים האחרונות, ולא מנסה אפילו לברר, כנהוג במדינות נאורות, מה קרה לך. יכולת להיות צדיק הצדיקים במשך ארבעים שנה, אבל אצלנו אין זה משנה. קשה לי לקרוא לכך אנושי. יחסית למקובל היום, ואחרי שהתחלפו כמה מן הנפשות הפועלות, הם מנסים לעזור לי לשיטתם".

"אבל מה שהציל אותי מחרפת רעב, מחלק מהגופים שרדפו אותי ומלהפוך להומלס, זה אתם, שתרמתם לי, כל אחד על פי יכולתו. למותר לציין, שגם מצבי הנפשי, הפיזי והמשפחתי, הגיעו בד בבד למשבר שחלקו הגדול אינו הפיך. המצב שאליו נקלעתי, אינו מזהיר. אני בוש ונכלם להפוך למקבץ נדבות, מה שאגב לא עלה בדעתי, עד שחברי רן בוגין ארגן זאת".

"כדי להדוף את הרודפים אחרי ולא לשוב לצום ברחוב, לשלם לעורכי הדין שייצגו אותי, ושוב איני גאה בבקשתי זו, הוא שתמשיכו לסייע בידיי להביס את המערכת האכזרית הזו, ותתרמו לי, כפי יכולתכם עבור ״עזרה רפואית״. לא הייתי מעז לבקש זאת לולא שתי עובדות. האחת היא שזו האלטרנטיבה האחרונה שאני מוצא, והשנייה היא שכשהכל היה כשורה, עזרתי בעצמי לאחרים, ביד רחבה, גם אם נדחקתי לפינה כלכלית בעצמי בשל כך".

"עכשיו, בשל הבושה, אסתתר לי באיזו פינה חשוכה. לא העליתי, אפילו בחלומותיי הרעים ביותר, שאאלץ להתייצב מול כולם ולבקש בקשה מביכה, שלא לומר מבישה שכזו", סיכם.