בצל הסערה סביב טקסי הזיכרון ל־7 באוקטובר, נערכים בימים אלה חלק מקהילות קיבוצי עוטף עזה, כמו גם בני משפחות נרצחי המסיבות ברעים, לטקסים קהילתיים שהם בוחרים לקיים בעצמם, הרחק מהוויכוח ומהסערות הציבוריות, כדי להתייחד עם האובדן הקשה מנשוא.
לקראת טקס ה-7 באוקטובר: איך פותרים את אווירת הקיטוב והמחלוקת? | ליאורה מינקה
משיחות עם דוברי וחברי קיבוצי העוטף עולה כי חלקם הגדול עדיין לא החליטו כיצד ייראו טקסי הזיכרון שלהם ל־7 באוקטובר. גם ממטה החטופים, ממשטרת ישראל ומארגון יד לבנים נמסר כי נכון למועד כתיבת שורות אלה לא מתוכננים טקסי זיכרון לציון שנה לשבת השחורה.
כאמור, לאחר שנודע על החלטת הממשלה לקיים טקס זיכרון ממלכתי, עליו תהיה אחראית שרת התחבורה מירי רגב, התעוררה סערה וקיבוצים רבים בעוטף הכריזו שלא ישתפו פעולה. בעקבות זאת, יזם ארגון "קומו" טקס אלטרנטיבי בפארק הירקון, בהנחיית חנוך דאום ורותם סלע ובהשתתפות בני משפחות שכולות. עם זאת, במקביל לשני הטקסים הגדולים הללו, יתקיימו מספר טקסים נוספים מצומצמים.
הקיבוץ הראשון שתכנן טקס זיכרון, עוד לפני שהוכרז על טקס ממלכתי, הוא קיבוץ בארי. "זה כרוך במלא התלבטויות ודיונים בלתי פוסקים ועד עכשיו, כשהאירוע עוד שנייה מגיע, אנחנו בדילמות, אבל אני חושבת שמה שמאוד מאפיין את בארי זה שהטקסים נורא טבועים בנו. אנחנו קיבוץ עם המון טקסיות ותרבות, זה משהו שהוא חלק מאיתנו ולפעמים הוא אפילו כלי ריפוי, וזו הסיבה גם שהתעקשנו לקיים את הטקס הזה", מסבירה יעל בן צבי, חברת בארי שמארגנת יחד עם מאיה תבורי את הטקס של הקיבוץ. "אנחנו צריכים לעבד את הדברים יחד, לספר את הסיפור מהעיניים שלנו. זה לא טקס לתקשורת ולא כלפי חוץ, אלא טקס שמיועד לנו, לקהילה, למי שהיה חלק מהסיפור. את הטקס הזה אנחנו נקיים במוצאי שמחת תורה ב־24 באוקטובר".
ב־7 באוקטובר יקיימו חברי הקיבוץ טקס אזכרה בבית העלמין. "כרגע יש לנו כל יום הלוויה ומעבירים את הנרצחים מקבורה זמנית לקבורה בבית, בבארי, ואנחנו נקיים טקס אזכרה, יום זיכרון", מספרת בן צבי. "נכון שזה לא תאריך יום הזיכרון הממלכתי שהמדינה קבעה אבל עבורנו זה תאריך שאנחנו לא יכולים להתעלם ממנו. ברור לנו שלאנשים יהיה קשה ללכת לעבוד ולהמשיך כרגיל ביום הזה, לכן נעצור ביום הזה ונעשה התכנסות יחד. יש לנו 102 איש שנרצחו וזה המון להכיל. ניפגש בבית העלמין, נניח זרים, נקריא קטעי קריאה ואת השמות של כולם ונעמוד דקת דומייה לזכרם. לפני העלייה לקבר, בתקווה שלא נצטרך, נתכנס ברחבה שממנה נלקחו לשבי החטופים ונזעק זעקה ותפילה להשבתם.
"אני מקווה שלא נצטרך את זה אבל במדינה הדפוקה שלנו זה כאילו לגיטימי שאזרחים, ילדים, צעירים ומבוגרים מוחזקים בשבי והחיים ממשיכים רגיל. זה טקס לעצמנו. יש המון דברים שעוברים עלינו ואנחנו צריכים רגע לתת להם מקום. אנחנו גם פליטים, גם ניצולים, גם עקורים, גם איבדנו מעל 100 חברים וגם אנחנו נלחמים בכל יום למען חברינו שיחזרו מהשבי, ויש לנו תחושות הפקרה ועלבון גדולות. איבדנו את השורשים שלנו, את הבית שלנו ואת הילדות שלנו, את כל מה שהכרנו, והטקס הזה הוא הסיפור שלנו, וגם זה שאנחנו קמים בבוקר זה חלק מהסיפור".
מה חשבת על הסערה סביב הטקס הממלכתי?
"ביום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה האחרון לא חשבנו שב־7 באוקטובר נישאר באותו מצב וגרוע מזה – שהמצב יחמיר. הנה, רק בשבוע שעבר קברנו את כרמל גת, מי חשב שהיא לא תהיה בבית? בחלומות בלילה דמיינתי אותה עולה על הבמה בטקס שאנחנו מארגנות ב־24 באוקטובר, ומקריאה משהו. אבל אנחנו ממשיכים לאבד אנשים. זה מאוד קשה, אבל היה ברור לנו שאנחנו רוצים לספר את הסיפור שלנו כמו שאנחנו יודעים אותו ומבינים אותו, לא כמו שמדינת ישראל רוצה להכתיב לנו אותו. מבחינתנו הממשלה שהפקירה אותנו רוצה עכשיו לעשות טקס ולספר את הסיפור שלנו.
"אלה תחושות מאוד קשות. קודם הממשלה צריכה לקחת אחריות על מה שקרה, להתנצל ולהגיד שהיא אחראית למחדל המחריד שקרה ונמשך. אבל הם לא לוקחים אחריות, אז עכשיו אנחנו צריכים להשתתף בדבר הזה? זה טקס שמסכם את האירוע אבל לא מבחינתנו, כי האירוע עדיין קורה. ברור לנו שנעשה טקס פרטי כי חשוב לזכור את האנשים שאיבדנו, אבל לעשות טקס שמסכם אירוע שעדיין נמשך? זה לא נראה לנו נכון ולא לעניין. יחד עם זאת, אנחנו בוחרות לקיים טקס אינטימי כי זה חשוב לנו ולתחושות האישיות שלנו. אנחנו כל רגע בתקשורת ואין לנו פרטיות, וחשוב לנו להסתכל פנימה עלינו כקהילה. זה חלק מהריפוי שלנו וזה מאוד חשוב".
"בכל הקשור לטקס הממלכתי, חשוב לנו לומר כי זה לא הזמן שבו חברי ממשלת ישראל, ובכלל זה השרה מירי רגב, צריכים להתעסק בטקסים וביחסי ציבור לעצמם", נמסר בהודעה רשמית מטעם קיבוץ רעים בהתייחס לשיח סביב הטקס הממלכתי. "ראוי כי הם יתעסקו אך ורק במטרות החשובות ביותר - השלמת העסקה, החזרת החטופים, דאגה לחיילים, למפונים ולעם ישראל כולו. זו השעה להתאחד ולא לקיים טקסים סגורים למוזמנים עם שידורים מוגבלים. אנו מצפים לממלכתיות ושקיפות בכל הקשור לנושא זה. בנימה אישית נציין כי גם כעת, לאחר יותר מ־11 חודשים מאז אותה שבת ארורה, חברי הקהילה כואבים את הכאב האישי שלנו ואת הכאב הכללי של אזרחי ישראל ומקווים לימים שקטים יותר".
הקיבוץ עצמו יערוך ב־7 באוקטובר בשעה 18:00 טקס קהילתי. "יש אבל אישי, יש אבל קהילתי וגם אבל ארצי, ולכן אנחנו מתחילים קודם כל משהו מאוד אינטימי רק של חברי הקיבוץ והמשפחות בבתי העלמין - טקס אזכרה אישי לנרצחים שלנו. אחר כך, בערב, נעשה התכנסות יותר רחבה בדשא המרכזי שלנו", מציינת רוני מרודי, תושבת רעים והאחראית על הטקס. "אנחנו עדיין מקיימים ישיבות כי אנחנו עדיין מבולבלים לגבי אופי הטקס, ולא רוצים שזה יהיה ‘הפנינגי’ מדי עם המון אנשים. לכן היה חשוב לנו קודם להתכנס בינינו לבין עצמנו בבית העלמין ואחר כך לקיים את הטקס הרחב שבו נעלה תכנים מאוד ממוקדים לדברים שעברנו, לחוויה הקהילתית, כי בעצם ה־7 באוקטובר הוא של כולם".
היה ברור לכם שתקיימו טקס קהילתי ב־7 באוקטובר לפני פרסום דבר הטקס הממלכתי?
“מה־7 באוקטובר אנחנו מרוכזים בעצמנו. הכוח שלנו הוא פנימה. אנחנו לא מבקשים ולא רוצים כלום מאף אחד אחר. רוצים להיות עם עצמנו. ב־7 באוקטובר אנשים הגיעו מצו לבם, לא כי מישהו גייס אותם או אמר להם לבוא. ברעים נהרגו שוטרים ואנשי צבא שהגיעו להגן עלינו כשהיינו ספונים בממ"דים. המשפט ‘במותם ציוו לנו את החיים’ הפך להיות מציאותי. ברעים, לפני יום הזיכרון הממלכתי, היה מאוד חשוב לנו לעשות שני טקסי זיכרון קהילתיים לאנשי הביטחון, השוטרים והחיילים שהצילו את חיינו, כדי להוקיר אותם. ב־26 בספטמבר נתכנס בבית הפלמ"ח בתל אביב לערב אינטימי וחשוב להוקרת כיתת הכוננות שלנו כדי לדעת יותר על סיפור הקרב ברעים, לדעת מה הסיפור שלנו.
"היה ברור לנו שב־7 באוקטובר נקיים טקס זיכרון משלנו. לא חשבנו שב־7 באוקטובר המלחמה עדיין תימשך ונהיה עדיין בתהליך. ההתכנסות הזו לא תהיה פוליטית אלא תהיה ציון דרך של מה שעברנו בשנה האחרונה. אנחנו צריכים להיות בתוך הכאב שלנו. אנחנו מאוד מבולבלים, איבדנו אנשים ואמון, יש חטופים, שאת חלקם אנחנו מכירים כבני משפחה וחלקם, כמו הצעירים שבילו בנובה, אנחנו לא מכירים, ואנחנו צריכים לעכל את זה כקהילה."
“לא נהיה רעשי רקע"
טקס נוסף שיתקיים ב־7 באוקטובר הוא של משפחות הנרצחים ממסיבת הנובה ברעים, אותו יזם בעקבות הסערה הציבורית יורם יהודאי, אביו של רון יהודאי ז"ל, שנרצח במכולת האשפה הגדולה שבה הסתתר, יחד עם צעירים נוספים. “אני לא רוצה לדבר פה פוליטיקה אבל מירי רגב היא דמות שנויה במחלוקת, ואני חושב שכשיש משהו שהוא קונצנזוס וקדוש כמו שכול אסור לשים דמות שנויה במחלוקת לטפל בזה", הוא אומר. “ואז התחילו ויכוחים. היא לא הייתה מוכנה לקבל הצעת פשרה, ופתאום קם הטקס האלטרנטיבי שטוען שהוא לא אלטרנטיבי אלא אמיתי, והתחילו ויכוחים כאלה שזה על הגב של הילדים שלנו, ואצלנו הדם עוד טרי, ויש משפחות שעדיין לא יודעות שום דבר ועדיין נמצאות, כמו כולנו, ב־7 באוקטובר. כשמירי רגב אמרה שהיא ‘מתעלמת מרעשים’, כלומר מרעשי הרקע של המשפחות, זה פוצץ אותי והבנתי שאין אוזניים קשובות, אין למי לפנות.
"התעוררתי בוקר אחד והחלטתי שלא יכול להיות שאין טקס ראוי באתר המסיבה ברעים. לפני שבועיים ניסחתי מכתב שבו ציינתי שאני מארגן טקס פרטי ושלחתי את המכתב לתשע המשפחות של הצעירים והצעירות שנרצחו בתוך המכולה ועוד שלושה שנרצחו מחוץ למכולה, והצעתי להן שנקיים טקס פרטי ל־12 המשפחות שלנו שהפכו כבר למשפחה אחת גדולה. אחרי שרון נרצח רכשתי את המכולה שבה הוא נרצח מהקבלן שהיא הייתה שייכת לו ודאגתי שהיא תוצב במתחם המסיבה ברעים כמונומנט היחיד בינתיים שם מהאירוע הזה. יחד עם האמן אמיר חודורוב דאגנו שהיא תהפוך למוזיאון במתחם ובו קולות הילדים שלנו שנרצחו מספרים את מה שעבר עליהם. הצעתי למשפחות שנקיים את טקס הזיכרון צמוד למכולה. ההצעה התקבלה על ידי כל המשפחות, ואחרי שפרסמתי את זה גם בקבוצת הפייסבוק של הקהילה שכוללת מאות אנשים – הרבה משפחות ושורדים החליטו להצטרף".
מה צפוי בטקס?
“זה לא יהיה אירוע עם במה מרכזית, לא הופעות בפארק הירקון עם סלבים, לא נאומים של פוליטיקאים. אני מאוד מכבד את היוזמה של הטקס האלטרנטיבי אבל אני לא מתחבר אליו, וגם מי שרוצה לצפות בטקס של מירי רגב – שיבושם לו. הטקס יתחיל בדיוק ב־06:29 בבוקר, הדקה שבה נפסקה המסיבה עם תחילת ירי הרקטות, אבל כמה דקות לפני כן ננגן את הטרק האחרון שנוגן במסיבה, נעצור את הטרק ב־06:29, נשמיע צפירה לדקה ונעמוד דקת דומייה. נציב תורן ונוריד את הדגל לחצי התורן, ולאחר מכן נקרא ‘אל מלא רחמים’ ו’יזכור’, הורים יאמרו קדיש, ומיד לאחר מכן נשמיע את השיר ‘אנחנו הילדים של חורף 2023’ (על בסיס השיר ‘חורף 73’) שמתייחס לילדים שלנו מה־7 באוקטובר.
"בהמשך תתקיים תפילת שחרית המונית תחת כיפת השמיים. את אותו טקס נקיים שוב בשעה 11:47, בדיוק בדקה שבה המחבל נכנס ורצח שם את רוב היושבים במכולה, כולל את רון שלי. רשמתי להורים שאנחנו לא נזמין קייטרינג ולא נעשה הפנינג אוכל, אלא כל משפחה תביא את המאכלים שהילד או הילדה שלה אהבו במיוחד, מאכלים קלים, כמו שרון שלי אהב מאוד כדורי שוקולד. אם משפחות ירצו שנעשה שולחן ארוך אז זה בסדר, או אם המשפחות ירצו לעשות נקודת ציון במקום חשוב להן – נצטרף אליהן. גם משפחות שירצו לעשות התייחדות אינטימית קטנה, נהיה איתן ונסייע להן. זה יהיה יום ייחודי. יגיעו ליום הזה מספר אמנים שלא יופיעו על במה אלא יופיעו בפני קבוצות קטנות של משפחות שכולות.
"אני יודע שיגיעו הרבה משפחות לטקס הזה. לטקס יגיע בהתנדבות גם צוות מטפלים ומטפלות שמלווים אותנו כל השנה הזו כדי לתמוך במי שצריך ביום הקשה הזה, יגיע גם צוות מתנדבי ‘כלניות לפני הגשם’ שייתנו לכל משפחה לתקוע כלנית לזכר הילד. זה הולך להיות טקס מאוד צנוע אבל אנחנו לא נהיה ‘רעשי רקע’, כדברי השרה רגב. גם אם משפחה אחת אומרת את דעתה – היא לא רעש רקע. אנחנו נעשה את מה שחשוב לנו לעשות לזכר היקירים שלנו. האירוע הזה יהיה במהלך היום לאורך כל היום. חשוב להדגיש שהנהלת קק"ל מגבה אותנו ותסייע לנו בהכנת השטח הזה".