אתה זוכר איך אדית יצרה איתך קשר?
"הגיע אליי ספר לזכרו של נמרוד, לא הבנתי למה שלחו לי אותו. הבנתי בסוף שהוא היה בהופעה שלי בקיבוץ לפני שהמלחמה פרצה. בני המשפחה לא ביקשו ממני להלחין את השיר, זה לא היה מקובל אז".
"הכל התגלגל משם, זה עבר עוד גלגולים עד שזה הגיע לאלבום 'דרכים'. באותה תקופה היינו עורכים את האלבומים בסוף העבודה, אז זה היה אנלוגי. בדרך כלל היה עושה את זה טכנאי שאני לא הייתי נמצא איתו. אמרתי לו להעיף את השיר מהאלבום, ועזבתי. כשהאוסף האחרון הגיע אליי ראיתי שהשיר בפנים. יעקב מורנו אמר לי 'אי אפשר לגנוז שיר כזה', מה שמוכיח לך שאין לי חושים".
"חשבתי שזה שיר מעניין, ולפני שבוע-שבועיים ביצעתי אותו ככה סתם, אני כבר לא עושה אותו בדרך כלל. אין לנו ליין-אפ ברור", נזכר ארצי, "היו הרבה אינטואיציות סביב השיר הזה. אני כבר לא ילד, אבל אנשים שרים את זה בהופעות, כאילו זה היה אתמול. אלה כמויות קהל ענקיות, אני מופיע בפני 6,000 איש בשבוע בערך. השיר הזה לא איבד מעצמו שום דבר, אז כנראה שהוא משהו משורשי הארץ. 'אני חייל', הוא לא 'באב אל וואד', ששמים אותו ביום הזיכרון, הוא מתאים בכל מקום, גם ליד 'ארץ חדשה'".
"לא היה לי קשר עם האם", סיכם ארצי. "הייתי מגיע לאשקלון להופיע, ואז מישהו היה מסמן לי איפה היא נמצאת, והייתי מקדיש לה את השיר. בסוף ההופעה היא הייתה באה אלי. היא הייתה הגונה. בתחושתי היה כאן משהו עם המון אהבה, הנצחתי את נמרוד".