אורי ברויר - מ"היפה והחנון" לסטנדאפ: "שם וירוס במחשב של מי שלא צוחק"

"אל תדאגו, אני רק נראה עבריין", נוהג אורי ברויר בן ה־38 מתל אביב לפתוח את מופע הסטנדאפ שלו. הוא נולד בעיר ראשון לציון, הצטיין בלימודים, למד לשני תארים ועד גיל מאוד מאוחר היה נראה שחייו ילכו במסלול המוכר של גאונים ומחוננים כמוהו. אבל, באופן לא צפוי בכלל, הוא היום אחד הקומיקאים המיוחדים ביותר בישראל, אחד כזה שלא תואם את הטייפקאסט המקומי. הוא לא נראה וולגרי, לא צורח ולא זז על הבמה בהיפראקטיביות כמו ילד שהשאיר את כדורי הריטלין עמוק בילקוט. אבל אל תתנו למראה שלו להטעות אתכם – מדובר באדם חד, שנון ומצחיק, ובאחת מהופעות הסטנדאפ הטובות והמפתיעות שניתן למצוא היום. אז איך הילד החנון, הביישן והמופנם מראשון לציון, הגיע למצב שהוא עומד מול קהל ששילם כסף רק כדי לשמוע אותו מספר בדיחות?

הריאיון עמו שופע בבדיחות והומור עצמי משובח במיוחד. הסיפור של ברויר מתחיל, כמו שחלקכם בוודאי זוכרים, בתוכנית "היפה והחנון" בערוץ 10, בה השתתף ודרכה פרץ לתודעה של כולנו. ביחד עם בת זוגתו לתוכנית, לין לב, סיפק ברויר מספר רגעים בלתי נשכחים, הגיע עד לגמר אך בסופו של דבר הפסיד אותו לקארין ביטון ואלעד אביטל. "רציתי להגדיל את הביטחון העצמי", הוא אומר. "לעבור שינוי וחוויה משמעותית, וסוף סוף לראות ציצים".

מה זו ההגדרה הזו בכלל, "חנון"? ולמה הוגדרת או שהגדרת את עצמך ככזה?
"ההגדרה של החנון עברה שינוי עם השנים ונוספו גם מושגים נוספים עם אזורי חפיפה, כמו "גיק". פעם כשהיית חושב על חנון, היית מדמיין אדם במראה לא אטרקטיבי במיוחד, עם לבוש ותחביבים מוזרים, אשר סובל מהצקות. ואילו היום... ובכן, זה אותו דבר. רק שיש סיכוי שהוא עובד בהייטק ומרוויח לא רע".

מה עשית עד שהגעת לסדרה?
"כמו כל חנון רגיל: לימודים ועבודה, עבודה ולימודים, שישי לבד בבית, עבודה ולימודים, לימודים ועבודה, עוד שישי לבד בבית, לימודים ועבודה".

אחרי שנגמרה הסדרה, ידעת שתלך לכיוון אחר בחיים?
"ברור. לא קיבלו אותי לשום עבודה. סתם, אחרי התכנית פשוט אמרתי לעצמי שאני משקיע את כל החסכונות שצברתי ונותן לעצמי שנה אחת לנסות את עולם הסטנדאפ. ידעתי שזה יעבוד כשכולם אמרו לי "עזבת עבודה עם פנסיה, רכב ו־5 ספרות בשביל סטנדאפ? אתה באמת מצחיק".

עמידה על במה, אל מול עשרות או מאות אנשים, היא אחד הפחדים הגדולים ביותר, גם עבור אנשים עם ביטחון עצמי. גם אנשים מקובלים בחברה, שאינם חנונים ואינם ביישנים, נוטים פעמים רבות להשתתק, לגמגם ולבלוע מילים כאשר עליהם להרצות בפני קבוצה גדולה או קטנה של אנשים. "אני פשוט מדמיין את כל הקהל ערום. אגב, זה פחות מומלץ כשאתה מופיע בבית אבות", אומר אורי. "בעיקרון, יש לנו שני כוחות מניעים בחיים: תשוקה ופחד. כשהתשוקה גוברת על הפחד, אנחנו מוכנים להעז ולהתגבר על כל מכשול, אמיתי או מדומיין. הרצון שלי לעשות סטנדאפ ולהגיד את מה שיש לי גובר על הביישנות, הפחד להיכשל והלחץ התמידי במקצוע הזה".

עדיף להיות בארון

ברויר: "ג'רי סיינפלד מספר בסטנדאפ שלו שהוא קרא מחקר על פיו הפחד הכי גדול של בני האדם הוא לנאום בפני קהל. מספר שתיים הוא מוות. המוות הוא מספר שתיים! זה אומר שאם אתה נמצא בהלוויה, אתה תעדיף להיות בארון מאשר לשאת את ההספד... אגב, אני מזמן הפסקתי להופיע בהלוויות. קהל קשה".

איך הייתה ההופעה הראשונה שלך?
"אני אפילו לא זוכר מה היה בה, כנראה שהדחקתי את זה. אבל אם אני לא זוכר, אז בוא נגיד שצחקו ונקרעו ממש. אבל זה קרה כשאמרתי להם שאני רוצה להופיע במועדון. בהתחלה חשבו שאני ביקורת מס הכנסה".

ובכל זאת, בפעם הראשונה כשהקהל לא צחק, מה עשית?
"כשאני עולה לבמה הקהל תמיד נקרע מצחוק ממני, עד שאני מתחיל לדבר. אבל אני רגיל לשקט מהמסיבות שלי, אתה יודע. רק שפה יש גם אנשים שיושבים על כיסאות ומסתכלים עליך מוזר. אם הם לא צוחקים אני שם להם וירוס במחשב".