1
פעם אנשים היו קמים בבוקר, ומיד מנסים לפרש את חלום הלילה. עברו שנים, הצטברו פירושים, וכבר מזמן יש יותר הסברים לחלומות מאשר חלומות. אז התת־מודע, שתמיד רוצה בטובתנו, עשה התאמה, וככה יצא שרוב האנשים בעולם היום חולמים חלומות די קלים לפירוש. זו תופעה ידועה, מגובה במחקרים מדעיים. כל אחד יכול היום להזמין לעצמו חלום שמותאם לו אישית, ושפירושו אינו קשה במיוחד. החלומות היום הם פחות חידה, ויותר נטפליקס. וזה בסדר, ככה האנושות מתקדמת. בשלב הבא החלומות יהיו כל כך קלים לפירוש, שלא נזדקק להם יותר. ובשלב שאחרי זה לא נזדקק לחיים עצמם יותר. נדע הכל מראש, וזהו. ואז ניעלם. ואז תבוא איזו אמבה ותחלום שהיא בן אדם, וכל הסיפור יתחיל מהתחלה. זו תופעה ידועה, מגובה במחקרים מדעיים.
2
"הצל של חלום אחד הוא חלום אחר".
(מארק סטרנד)
3
המוסכניק אמר לה: "חלמתי שאני מביא לך ג'ק בפרצוף".
אז היא שאלה: "מי זה ג'ק?"
"ג'ק, ג'ק", הוא אמר לה, "ג'ק של מכוניות".
"אה", היא אמרה, "אני לא מבינה בזה".
"אני יודע שאת לא מבינה בזה", הוא אמר, "בגלל זה בא לי להביא לך ג'ק בפרצוף".
היא התחילה לענות לו, אבל הוא מיד סייג: "בחלום! בחלום בא לי להביא לך ג'ק בפרצוף".
והיא השתתקה, כי אז בימים ההם, כשכל זה קרה, זה היה בתקופה שאי אפשר היה להעניש אנשים על החלומות שלהם. אבל לא הרבה זמן אחרי, כמו שאתם בוודאי זוכרים, גמרו להעניש אנשים על איך שהם מדברים, ועל איך שהם חושבים - והתחילו לשאול בקול רם, מה עכשיו? מה עכשיו?
היום, כמובן, הוא לא היה אומר את זה.
היום הוא היה אומר: "חלמתי חלום מלא אלימות וזה מתפקידי לטפל בזה".
זה מה שהוא היה אומר, היום.
היום הרבה יותר טוב מפעם.
4
"כשאני הייתי קטנה, היה לי חלום. ילדות אחרות רצו להיות בלרינה. רצו להיות כוכבת בהוליווד. טייסת חלל. אבל אני - רציתי להיות מנקה. זה היה חלום שלי. והיום חלום הזה נגמר. אתם תמשיכו לבוא כל יום לעבודה, אבל אני לא. פיטרתם אותי. זכותכם. תהיו בריאים. תנקו בעצמכם את הקקה שלכם. ותזכרו - הרגתם חלום של ילדה קטנה" (ז'אנה המנקה, "המשרד").
5
"ב־1983 חלמתי שנפגשתי לזמן קצר עם נשיא צרפת פרנסואה מיטראן, בלונדון. הוא הלך לתחנת פדינגטון, דרך הייד פארק. אמרתי לו כמה אני לא אוהב את ז'ק שיראק, והייתי מוסיף גם את ואלרי ז'יסקאר דסטאן, אלא שז'יסקאר דסטאן בדיוק הופיע מעבר לפינה והצטרף אלינו" (גרהם גרין, יומן חלומות. במשך רוב חייו שמר הסופר האנגלי הנפלא הזה יומן ליד מיטתו, ורשם מדי יום את חלומותיו ברגע שהיה מתעורר. היומן יצא לאור אחרי מותו, והייתי ממליץ עליו, אבל כבר אין למי).
6
"החלום שלי זה שלא יהיה לי יותר מחזור", אמרה נטשה.
"תגיעי לגילי, ותראי שזה לא גליק גדול", אמרה טלי.
"גליק?"
"גליק, נו. זה כמו שטיק".
"אין לי מושג מה את מדברת".
"טוב, לא משנה, הגענו", אמרה טלי, ונכנסה למגרש החניה, שבשעת ערב זו היה ריק לחלוטין.
הן יצאו מהרכב, נכנסו לאורחן וחיפשו את האיש השמן. אחרי כמה שניות מצאו אותו. הוא ישב בתא מרוחק, ונראה היה שהוא מנמנם. הן התקרבו אליו והוא מיד הזדקף. היה לו שפם־זקן של יום וחצי. על השולחן לידו היו סיגריה אלקטרונית, כוס לימונדה, שאריות שניצל, מחשב נייד, טלפון, מטען לטלפון, ספר של יובל נח הררי וערימת קבלות של מוניות. זה נראה כמו הבית שלו. זה נראה כמו מקום שהוא לא קם ממנו מזמן ואולי גם לא יקום לעולם. בשביל מה?
הן התיישבו מולו. הוא נד בראשו.
"מי הלסבית?", שאל.
הן קפאו. אחרי כמה שניות, טלי הרימה את ידה.
"וואלה", אמר. היה ניכר שהוא היה מעדיף שהצעירה תהיה הלסבית.
"זה משנה?", אמרה נטשה.
"לא", אמר השמן, "סתם, לידיעה".
"עכשיו אתה יודע", אמרה טלי. "נו?"
הוא הנהן, ושלף מתיקו יומן עמוס דפים, עמוס בכל מיני ניירות שביצבצו מתוכו, עטוף בגומייה, שלא יתפרק.
הוא הסיר את הגומייה, לחלח את אצבעו ברוק, והתחיל לעלעל בדפים. בסוף נעצר, ואצבעו השמנה הצביעה על אחת השורות. הוא החל להקריא:
"28 באוגוסט. אני שוחה בקאנטרי, בבריכה של הקאנטרי, ופתאום אחד הילדים בבריכה הופך ללווייתן. והוא נהיה יותר ויותר גדול. והוא אומר לי: אני הולך לאכול את טלי. ואני שואל אותו למה, אז הוא אומר: כי הלסבית הזאת גונבת כסף מעיריית רמת גן".
הוא עשה הפסקה קטנה, ואז סגר את היומן ואמר: "זהו".
"זהו?"
"זה מה שהיה בחלום".
השתררה שתיקה. ולבסוף טלי אמרה לו: "ואיך ידעת שזו אני?"
"כמה לסביות שקוראים להן טלי עובדות בהנהלת חשבונות בעיריית רמת גן?"
היא השתתקה.
הוא לגם מהנס קפה הדלוח שלו. נטשה חשבה: אני לוקחת את הכוס נס קפה הזאת ואני דופקת לו את זה בראש ואנחנו בורחות מפה, ועד שהם יבינו שקרה משהו, אנחנו כבר נהיה על מטוס לחו"ל. אבל היא לא עשתה את זה.
טלי התחילה: "ומה...?"
"תקשיבי", הוא קטע אותה, "זה לא מעניין אותי מה את עושה ואני לא אגיד את זה לאף אחד. אני רק אומר לך מניסיוני: אם אני חולם על זה, זה יקרה. אז מה שזה לא יהיה, תכיני את עצמך. ואם המידע הזה שווה לך כסף, אז כמו שסיכמנו. אני את שלי עשיתי".
טלי הביטה בו.
הוא הישיר אליה מבט בחזרה, והרים את שתי ידיו באוויר, כאומר: זהו זה.
היא שלפה אלף שקל במזומן ושמה על השולחן.
"תודה רבה", הוא אמר.
היא הנהנה.
"עוד משהו שאתה יכול להגיד לי?", שאלה.
"זה לא עובד ככה", הוא אמר, "ואני לא מנסה לסחוט ממך עוד כסף. אם יהיה לי עוד חלום, שקשור אלייך, אני אגיד לך. אם לא, לא. אני לא עושה כלום. זה קורה מעצמו. מצטער מאוד".
טלי בהתה בשולחן. לא נשאר עוד מה לומר. נטשה שמה יד על ירכה, ואמרה: "בואי".
שתיהן קמו והסתלקו משם.
במגרש החניה הן ישבו במכונית ולא דיברו זמן מה.
"זה נכון?", אמרה נטשה בסוף.
"אני אחזיר את הכסף".
"זה נכון?!"
"זה לא הרבה כסף. זה 50 אלף שקל. הייתי צריכה להשתלת שיניים לפני חצי שנה, ולא היה לי. התכוונתי להחזיר את זה במילא. התכוונתי ל–"
"זה נכון?!!"
טלי השתתקה.
"כן, זה נכון", אמרה לבסוף, והתניעה.
"ואיך הוא ידע שאת לסבית?"
טלי משכה בכתפיה, והסתובבה לאחור, מנסה לצאת מהחניה.
"כולם יודעים", אמרה, "אני בחוץ מזמן".
"בסדר, אבל -"
"אני בחוץ מזמן".
"הבנתי שאת בחוץ מזמן. הבנתי, בלאט. הבנתי. כמה פעמים עוד תגידי את זה?"
טלי הביטה בה. נטשה השתתקה לתוך עצמה, וליתר ביטחון גם בדקה פעמיים שחגורת הביטחון נעולה. טלי התניעה, יצאה מהחניה לכביש הפתוח והריק, שמה רגל החלטית על הבנזין, ועד מהרה האורחן נעלם מאחוריהן.
ובפנים, השמן אסף את חפציו מהשולחן והלך לשלם לקיבוצניק לשעבר בקופה, שעמד שם עם החולצה המשובצת שלו, ועם העט בכיס החולצה.
הקיבוצניק לשעבר אמר: "זהו להיום?"
"זהו".
"סבבה בכפר סבא", אמר הקיבוצניק. הוא הוציא לו חשבונית מהקופה. השמן שלף כרטיס אשראי.
"תוסיף 12 אחוז", אמר.
"בשמחה ובששון", אמר הקיבוצניק. ובזמן שחיכה לתקשורת עם חברת האשראי, הוסיף: "משהו עלי? משהו?"
"לא, לא".
"שום דבר?"
"לא. מצטער".
הקיבוצניק הנהן.
"אם יהיה לך משהו תגיד", אמר. "אני לחוץ כמו טמפון".
"ברור, ברור", אמר השמן, לקח בחזרה את כרטיס האשראי, נפנף לשלום ויצא.
הקיבוצניק, שנשאר עומד מאחורי הקופה, נאנח. הוא הוציא את העט מכיס החולצה, שלף ריבוע של פתקי פוסט־איט צהובים ורשם לעצמו פתק: "לשאול עוד פעם את השמן".
הוא דחף את הפתק לתוך הקופה וסגר אותה.