עם ממוצע טמפרטורות לחודש ינואר שנע בין 19 מעלות ביום ל-10 מעלות בלילה, ים המלח מסתמן כמקום הנכון לחופשת חורף. נכון, הטבע אומר את דברו עם מפגעיו, ממשלת ישראל מזמן לא שמה שם יד כדי שהמקום ימשוך אליו רבבות תיירים כראוי, וגם הנזירים של מנזר דיר חג'לה עדיין לא גילו את קסמה של התיירות, אבל יש דברים שאף אחד לא יוכל לקחת מהמקום הכי נמוך בעולם, וכפי הנראה גם השקט שבהם.
איפה אפשר לבקר? בקאסר אל-יהוד ("ארמון היהודים"), אתר טבילה בגבול עם ירדן המנוהל על ידי רשות הטבע והגנים, שמשמש מקום מקודש לנצרות והמקום בו מצוין חג האפיפניה בטבילה המונית וגדולה של נוצרים בירדן; במנזר דיר חג'לה השוכן בחורשה ירוקה ומטופחת, ובה פינות אירוח מוצלות, כשני קילומטר וחצי מצומת בית הערבה. המנזר בנוי שתי הקומות סביב חצר קְטוּרה (לא מקורה), המרוצפת לוחות אבן ובמרכזה בור מים. יש במקום גם מפעל לפסיפס. שימו לב גם לחוות האפרסמון של גיא ארליך, האיש עם אוסף עשבי הבשמים הגדול בעולם, ירושלמי שקם ועשה מעשה חלוצי והקים את החווה במטרה להשיב לחיים את האפרסמון המקראי ואת התעשיות הנובעות ממנו לצפון ים המלח ולפתח תיירות חינוכית-ערכית. חוות האפרסמון משמשת כחממה לפיתוח חקלאות מקומית של צמחי תבלין, בושם ומרפא.
גיא מייצר בחווה שמנים אתריים שיחזור של השמנים שהיו משתמשים בהם בבית המקדש. שווה לשמוע מהאיש את הסיפור, ומשקיעים מוזמנים בהחלט לזהות את הפוטנציאל העצום. עוד מקום ששווה ביקור הוא גלריית "מינוס 430" שנולדה כדי להפיח חיים חדשים בקירות המבנים ששימשו את קיבוץ קליה בראשיתו, וכך לספר על החיים המתקיימים כיום בצפון ים המלח, והמוות המאיים עליהם. אמנים שנענו לקריאת אנשי הקיבוץ הגיעו לשם, בהם גם אמנים תושבי יריחו, אמן ממקסיקו ועוד.
החורף הוא גם הזמן הטוב ביותר למנוחה. כפר הנופש ביאנקיני בבעלותה של דינה דגן, ירושלמית ששבעה ממאורעות האינתיפאדה והעתיקה את חייה לים המלח, מונה 70 חדרי אירוח, וילה מרוקאית, חאן אירוח לקבוצות, מתחם קמפינג, בריכה, אולם כנסים, אולמות וגני אירועי וחדר מלח טיפולי. מתבלט במיוחד האולם המוקדש כולו לזמרת המצרייה אום כולתום. זה המקום ללמוד על דו, תלת ועוד כמה צורות קיום. רק לאחרונה נערך שם כנס לציון חודש המאבק באלימות נגד נשים בהשתתפות צופית גרנט, וכדאי לעקוב אחר האירועים במקום.
