דודו פארוק לא המציא שום דבר: הפארודיות הגדולות במוזיקה הישראלית

רגעי ההומור, הצחוק והסאטירה מלווים את התרבות הישראלית לאורך שנותיה של המדינה דרך הדמויות המיתולוגיות שעיצבו את עולם הבידור הישראלי, השירים והיציאות הבלתי נשכחות.

שורשיה של הפארודיה הישראלית מצויים כבר בתיאטראות הישראלים הסאטיריים של שנות ה-30 וה-40. באותן שנים התיאטראות התל אביביים "המטאטא", "האוהל", "לי לה לו" ו"דו רה מי" ציירו בצורה פארודית, מחאתית ומצחיקה את החיים בארץ ישראל תחת המשטר הבריטי. עם קום המדינה ותחילת שידוריו של הרדיו הישראלי ה"אסלי", כלומר "קול ישראל" ו"גלי צה"ל", שודרו לא מעט תכניות הומור שהמשיכו את הלך הרוח של אותם תיאטראות.

בפרק הנוכחי של "מילים ולחן" שמוקדם לחג הפורים יצא דודי פטימר למסע בעקבות הפארודיות הגדולות החל משנות ה-40 ועד ימינו דרך מיטב התופעות, המערכונים המוזיקליים והשירים הפארודיים שהצחיקו מדינה שלמה.

אחד ההרכבים הראשונים שזכו להצלחה גולה היה "רביעית מועדון התיאטרון" - ההרכב הפארודי הבולט הראשון בארץ שנולד בשנת 1957 ביוזמת מייסד "מועדון התיאטרון" ו"הקאמרי", יצחק קדישזון. הוא החליט לקחת ארבעה משחקני תיאטרון הקאמרי: גדעון זינגר, יענקל'ה בן סירא, שמעון בר וראובן שפר וליצור רביעייה שתשלב מערכונים הומוריסטיים ושירים משעשעים בהשראת הרביעייה הצרפתית הנודעת "פררה ז'אק".

בשנת 1962 בתכניתה השמינית "בלגאן בא לגן", הקליטה הרביעייה גרסה עברית פארודית שכתב דן אלמגור לשיר "דיאנה", שיר הפופ הלועזי הנודע דאז של הזמר פול אנקה. בשיר, שרה הרביעייה על יעל דיין, בתם של רות ומשה דיין ואחותו של אסי דיין. בשנת 1959 הוציאה דיין את ספרה הראשון, "פנים חדשות במראה" שעורר סערה כי היא חשפה בו פרטים על חייה האישיים וחיי משפחתה.