לפני 115 שנה, על אדמתם של אהרן שלוש, יוסף בר מויאל וחיים אמזלג, הוקמה שכונה חדשה באזור שיהפוך לאחר מכן לתל אביב הצעירה. בשנת 1929 זכתה השכונה לשם “כרם התימנים”, בשל מוצאם של רוב תושביה.
השכונה, שהתאפיינה בבנייה נמוכה, חצרות פנימיות, בתים צמודים וסמטאות צרות, הפכה בשנות ה־40 למעוז של תנועות המרי כמו האצ”ל, הלח”י וההגנה. עם תום המשטר המנדטורי החלה השכונה לשנות פניה בהדרגתיות. באספקט התרבותי צמחו בשכונה אבני הדרך של המוזיקה הים תיכונית בפרט והישראלית בכלל, בהם “צלילי שבזי” (משה משומר ושלמה “דבל’ה” מורי), רמי דנוך ויהודה קיסר (“צלילי העוד”) שאומנם לא נולדו בכרם אך גדלו בו, אהובה עוזרי, צמד “הפרברים” (יוסי חורי וניסים מנחם) וצמד “העמרנים” (ברק ושלום עמרני).
כן גדלו בשכונה אומנים כמו סולימאן הגדול (שלמה כהן) וילדיו הידועים חופני, יזהר וורדינה כהן, עובד טובי (“ברווזים, ברווזים”) ומאוחר יותר התחנכו בה גם אמנים כמו זהר ארגוב, חיים משה ורון שובל. בשלהי שנות ה־70 היו יוצאי הכרם מהראשונים למזג בין מוזיקת רוק'נרול למוזיקה מזרחית וליצור תמהיל ייחודי ששינה את פניו של הפסקול הישראלי לעד.
בהיבט הספורטיבי, מועדון הכדורגל של שמשון תל אביב, שנוסד בשנת 1949 בכרם התימנים, קצר הישגים רבים בשנות ה־60, ה־70 וה־80, שכללו גם העפלה לגמר גביע המדינה ושתי זכיות היסטוריות בגביע הטוטו. בין הכוכבים שגדלו בה היו גדעון ובני דמתי, משה רומנו, ג’ורג’ בורבה, יצחק דרוקר ואלי כהן.
השכונה הצמיחה שלל מסעדות מיתולוגיות, כמו “הפתיליה”, “מגנדה”, “שמעון מלך המרקים” ומסעדת “ציון” ששימשו מרכז חברתי שאליו נהרו מכל קצות הארץ. אריק איינשטיין ושלמה ארצי, למשל, נהגו לרבוץ בהן.
מתוך השכונה צמחה גם “כנופיית הכרם”, אחת מכנופיות הפשע המאורגן הידועות בישראל בשנות ה־60 וה־70, שהפכה שמות כמו טוביה אושרי ורחמים (“גומדי”) אהרוני למבוקשים על ידי המשטרה.
בחודשים האחרונים עמלו האוצרת הראשית ומנהלת מתחם ביאליק, איילת ביתן שלונסקי, והמעצב והמקים נעם בר על “עמק הפרחים” - תערוכה חדשה על שם שירה הידוע של אהובה עוזרי, שתיפתח היום (בשעה 19:00. נעילה ב־30 בנובמבר 2021) בבית העיר בכיכר ביאליק בתל אביב. “במקור איילת רצתה להרים תערוכה על שוק הכרמל במלאת 100 שנה להיווסדו, אבל הבנו שאין יותר מדי חומרים לתערוכה ואז החלטנו לעשות תערוכה על הכרם, תוך התרכזות בשנות ה־70”, מסביר בר. “מצאנו עצמנו מוקסמים מהכרם. חקרנו את הכרם החל מרכישת הקרקעות הראשונות. כולם הכירו את כולם בכרם וכולם היו מעורבים בחיים של כולם. היה חיבור בין המסעדות, לחפלה, למוזיקה, לכדורגל ולעולם הפשע”.
מה ייחד את חברי כנופיית הפשע?
“היה להם סטייל מטורף והסיפור שלהם יכול היה להיות בקלות סדרה בנטפליקס. אפשר לראות את זה גם בתמונה של ישראל דנוך, רחמים (“גומדי”) אהרוני וטוביה אושרי שחייכו למצלמה בבית המשפט בזמן הפסקה במשפט הדיבה של בצלאל מזרחי נגד עיתון 'הארץ'. אפשר לראות את זה במפגש בין שרה דנוך לבין טוביה אושרי לאחר הרצח הכפול של עמוס אוריון ועזר כהן. מרגישים את האהבה והגעגוע בתמונה הזו מבעד לסורגים”.
מה ייחד את הכרם בתקופה ההיא לדעתך?
“בשנות ה־70 היה בכרם סוג של רנסנס עם המון דמויות צבעוניות וחזקות. הכרם היה אחד המקומות האטרקטיביים באותן שנים. מה שמייחד את הכרם זו נקודת המפגש בין העולמות השונים. זו הייתה שכונת פשע ועוני שמתוכה יצא שפע מטורף של יצירתיות פורצת דרך”.
משהו מהקסם הזה נשאר היום?
“פעם היה הרבה סטייל, אפילו אצל הפושעים היה עושר מוזיקלי, ואילו היום זו תקופה אחרת לחלוטין. לכן בתערוכה אנחנו יוצרים מעין חזרה לאותה תקופה סוערת בכרם, תקופה שלא תחזור”.
מרקים אלוהיים
בתערוכה מוצגות תמונות הטומנות בחובן היסטוריה בלתי נשכחת. למשל, בשנת 1982, בעקבות משחק כדורגל של שמשון תל אביב שהופסק בגין זריקת תפוח על שופט, החלה התפרעות בכרם שכללה הצתה של מספר מכוניות. “פנחס צבי, אחד ממנהלי הקבוצה דאז, נעצר יחד עם ארבעה אוהדים בחשד לקשירת קשר לפגוע במשרדי ההתאחדות לכדורגל”, מציין בר. “כל שכונת הכרם כאבה את הפרשה, ובתמונה שאצלנו מראים את הסערה של אוהדי הקבוצה בקוראם את העיתון עם הידיעה הזו”.
תמונה נוספת מראה את מסעדת “ציון”, שנפתחה בשנת 1958. “היה ידוע בתקופה ההיא שאת המרקים והתבשילים התימניים הטובים ביותר אפשר להשיג אצל ציון”, אומר בר. “תושבים סיפרו לנו שהמרקים של ציון היו אלוהיים. בשיא הצלחתו סיפר ציון לסופר מנחם תלמי שהאשכנזים מצפון העיר אוכלים היום יותר מאכלים תימניים מאשר התימנים עצמם, ושרבים מהסועדים אצלו מסוגלים לעמוד בפני התבלינים החריפים הרבה יותר מאשר מסוגל או מוכן התימני עצמו”.
התערוכה מתפרשת על פני שלוש קומות. “יש לנו בקומת הקרקע חדר היסטוריה שבו מוצגת עליית ‘אעלה בתמר’ שמתארת את העולים הראשונים מתימן לכרם, עלייה שלא תמיד מתייחסים אליה”, מספר בר. “יש לנו קומה שמורכבת מכתבות משנות ה־70 שמספרות על הפשע המאורגן, על קבוצת שמשון תל אביב ועל המסעדות. הקומה השלישית היא קומה שעוסקת במוזיקה הים תיכונית שצמחה מתוך הכרם, כולל תקליטים, קסטות ודיסקים”.
בנוסף לתערוכה הוויזואלית, מושקת סדרת אודיו ראשונה מסוגה בת חמישה פרקים שנכתבה ובוימה על ידי היוצרים אור מצא ואלכסה לרנר, בהשראת פרשיות הפשע של כרם התימנים בעשורים אלו. “זו סדרת פשע על אירועים אמיתיים שנוצרה במיוחד לתערוכה עם קאסט שחקנים מאוד מרשים כמו אורי גבריאל, גבי עמרני, נטע גרטי, מתי סרי, אוולין הגואל, יניב ביטון ועוד”, מספר בר.
לדברי מתי סרי, הכרם השתנה משמעותית במשך השנים. “היום זה ‘מדרחוב של תאילנדים’, אבל אז זו הייתה שכונה שהתגוררו בה הרבה אנשים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך, היה בה פשע והמון מוזיקה", הוא אומר. "היו בכרם מצד אחד הרבה בתי כנסת, ומצד שני היו העבריינים של השכונה. הכרם של הבוקר היה רגוע יחסית, אבל הכרם של הלילה היה פרוע וסוער, וכולם היו נפגשים בחפלות. הייתה ערבות הדדית כי כולם הכירו ודאגו לכולם, ואותן חפלות, שאיחדו בין כולם ויצרו תרבות שלמה, כבר לא קיימות. זו תקופה אחרת”.
