"יום הולדת שמח, מיסטר בין", החל מיום חמישי, 15.7, יס VOD
"ההומור של רואן אטקינסון נע בין הקונפורמיסטי לנון־קונפורמיסטי", אומר אחד המרואיינים בתוכנית יומולדת ה־30 למיסטר בין. צופה מנוסה וחכם היה מזהה כבר אחרי המשפט הזה שדגל שחור מתנוסס מעל התוכנית ומסתלק ממנה במהירות לערוץ אחר. צופה פחות חכם, כמו כותב שורות אלה, נותר להתייסר מול חגיגת היומולדת העגומה הזו עד סופה.
מיסטר בין, בגילומו של השחקן רואן אטקינסון, חגג כאמור 30. ב־1 בינואר 1990 עלתה ב־ITV תוכנית בידור חדשה, ואחד מפרקיה הראשונים נקרא "מיסטר בין". את הדמות המרכזית בפרק גילם אטקינסון. בן לילה הפכה התוכנית ללהיט, ותוך 14 פרקים בלבד שטף אטקינסון את בריטניה והפך ללהיט עולמי. ברבות השנים מאז השתתף אטקינסון בתוכניות נוספות, בשני סרטים בכיכובו, וגם הגיע למקום מכובד בעשירייה הראשונה של בעלי הפנים המוכרים ברחבי העולם.
מיסטר בין הוא בחור נחמד. בצעירותי צחקתי ממנו יותר משאני צוחק ממנו כיום. התחרות סביבו נעשתה סבוכה וקשה יותר. כבר ראיתי אותו די פעמים נרדם בכנסייה/באוטובוס/ברחוב על כתפו של עובר או יושב אורח. בכניסה לתיאטרון שבו יש שתי דלתות, האחת מובילה למופע של מיסטר בין, והשנייה, נאמר, למופע של שרה סילברמן, אני אכנס ללא היסוס בדלת של סילברמן, ואני רחוק מלהיות אחד ממעריציה.
המסיבה שעורך לכבודו הסרט היא לא פחות מעצובה. צופה שנקלע כאורח למסיבה הזו צפוי לברוח ממנה במהירות. בדומה לפרשן כדורגל או כדורסל שמפטפט את עצמו למוות והורס את חוויית המשחק לצופים, כך מתייצבים חבריו/עמיתיו למקצוע של אטקינסון לפרשן את ההומור שלו, את ההכנות לכל סצינה, מה יהיה בסצינה, וכשמגיעה הסצינה הקצרה בסופו של דבר מוטל הצופה על הארץ, תשוש, עצוב, מרומה, חורבת אדם שהבטיחו לו מיסטר בין ובמקום הטביעו אותו בים של דברת.
הדברת ב"יום הולדת שמח, מיסטר בין" היא נציגה אחת ממגיפה. היא אויבת הטלוויזיה. היא לא מבינה לחלוטין את אובדן הסבלנות שהוליד והביא עולם הסדרות אל המסך. מי שאינו יכול בלעדיה מוזמן בכל רגע להפעיל את מקלט הרדיו או את הסמארטפון ולהאזין לאיזו פטפטת דברנים - או כמו שהיא נקראת כיום ברוב רהב "פודקאסט". אם לא החובה המקצועית, הייתי מסתלק מ"יום הולדת שמח, מיסטר בין" כבר אחרי שלוש דקות. כאמור נאלצתי להישאר עד הסוף. תעריכו את זה.
# לראות או לוותר: לא לראות. לחסוך את הקשקשת ולראות את מיסטר בין ביו־טיוב.