מערכת הבחירות האחרונה הייתה סוערת ומלאת הפתעות, וסוקרה בהרחבה בתקשורת. בוועדת הבחירות המרכזית הסתיימה אתמול ספירת הקולות. לאחר ספירת כל ההקולות, הליכוד נותר במקום הראשון עם 32 מנדטים, יש עתיד לאחר מכן עם 24 מנדטים. הציונות הדתית ועוצמה יהודית היא המפלגה השלישית בגודלה עם מספר שיא של 14 מנדטים. בעקבות כך, גוש נתניהו מתקדם לעבר הקמת ממשלה עם 64 מנדטים. לפיד התקשר לנתניהו וברך על נצחונו בבחירות. נשאלת השאלה, כיצד השפיעה התקשורת על תוצאות אלו?
לאחר התוצאות הסופיות: כך תיראה הכנסת ה-25
בדקנו עם חוקרי תקשורת וחברה האם האמרה שהתקשורת שמאלנית באמת נכונה - הרי במהלך המבצע הדרום רבים אמרו דווקא כי היא מאוד מגוייסת. אולי דווקא העלייה של בן גביר תלויה בראיונות ה"לגיטימיים" שנתנו לו בערוצים המרכזיים?
ד"ר מתן אהרוני, מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, אומר: "לשאלת ההשפעה של התקשורת על תוצאות הבחירות צריך להפריד בין שני סוגי תקשורת עיקריים המתקיימים במקביל – התקשורת של המיינסטרים (הזרם המרכזי) והתקשורת העצמאית-אלטרנטיבית שבידי האזרחים (רשתות חברתיות). ביחס לשתיהן צריך גם להבהיר כי התקשורת אינה מסוגלת לשנות עמדות קיימות של אנשים אך היא כן יכולה לעצב ולהשפיע על עמדות או דעות לא קיימות עדיין או לא מגובשות מספיק, וזה העניין במקרה של בחירות – התקשורת יכולה להשפיע על צעירים שעדיין לא גיבשו עמדתם הפוליטית והאידיאולוגית. אך כאן נשאלת השאלה אם תקשורת המיינסטרים, כמו עיתונים וטלוויזיה, בכלל רלוונטית עבור הבוחרים הצעירים".
"כנראה שהצעירים שלא גיבשו עדיין עמדתם בעיקר נוכחים ברשתות החברתיות", ממשיך אהרוני. "שם המצב בעייתי מאוד מכיוון שעדיין אין 'קפטנים' מקומיים שמכוונים את הספינה וקובעים את הכללים להתנהלות מתאימה, הוגנת ושיווניות, וגם אוריינות ברשת לא נלמדת מספיק כדי להבין את המניפולציות שמתאפשרות ברשתות. שם כל אחד יכול לעשות כרצונו, כך שכל עוד יש לך משאבים כלכליים משמעותיים כדי להגיע לקהלים רבים ואתה יודע להתנהל על פי תרבות הרשת, שפועלת בעיקר על פי סיסמאות ופרובוקציות, אתה יכול להעביר מסרים פשטניים, שקריים וקיצוניים ולהשפיע על אלה שעדיין לא גיבשו עמדתם. שם גם אין מקום או כבוד לגנרלים ואנשי בטחון. זו כנראה אחת הסיבות שהציונות הדתית היא שהפכה להיות המפלגה השלישית בגודלה והיא זו שהפכה להפתעת הבחירות (כשעלתה בכוחה על כל הסקרים המוקדמים). מלבד הקיצוניות והלאומנות שנראית בעולם כולו, ושאת התחזקותה עתידניים חוזים שרק תגדל, כנראה נעשתה עבודה משמעותית ברשתות לליבוי היצרים של הצעירים. אחרת זה לא ברור כיצד הציונות הדתית, שמורכבת משתי מפלגות שבעבר, בגרסאות קצת אחרות, היו שוליות או קיצוניות-גזעניות (בהתאמה - מפד"ל ו"כך") זוכה לעדנה ולכח פוליטי רב מבעבר".
פרופ' אודי לבל, חוקר פסיכולוגיה פוליטית ושיח פוליטי, ראש המרכז לתקשורת בינלאומית, אוניברסיטת בר אילן טוען: "אין יותר 'תקשורת' אלא מה שאני מכנה 'קהילות תקשורת'. ישראל יותר מאי פעם מחולקת לקהילות שיח, שבכל אחת מהם יש מי שתופסים את המציאות בנרטיב מאוד מאוד ברור. שים לב שגם התעמולה של הבחירות כבר לא מנסה להעביר מישהו מגוש לגוש. היא פונה למי שהוא מראש קהל יעד של המפלגה. כך שאין משמעות אם מישהו מ- 'קהילת שיח' אחת ייחשף לעובדה או תעמולה שך 'קהילה' מתחרה".
"אני ערכתי סימולציות ובהם חשפתי מתנחלים לכתבות על מוסר לחימה לא תקין של חיילים בשטחים או לאלימות מתנחלים נגד חיילים; ומנגד חשפתי מצביעי שמאל להתפרעות אנרכיסטים שמאלנים בשטחים ולתדריכים של קצינים בכירים על החשיבות האסטרטגית של נוכחות בסיסי צה"ל בשומרון", מוסיף לבל. "לא אלה ולא אלה הושפעו במשהו מהמידע. הוא מייד מעובד בפריזמות הפוליטיות, חלקו נחשד כ-'פייק ניוז' אם הוא לא מתאים לעמדה המקורית, מפקפקים בו, אין אפשרו כיום לנהל שיח בין קבוצות".
"התקשורת של הזרם המרכזי גם אינה דורשת מהפוליטיקאים להציג עמדתם והבטחתם ביחס לנושאים שהיא יכולה וצריכה לקדם בעצמה, כמו האלימות בחברה ונושא הקיימות (איכות הסביבה)" מסכים אהרוני. "במקום זאת התקשורת המשודרת, שעדיין מהווה במה משמעותית שמשפיעה על סדר היום הציבורי, הדגישה כנראה יותר מהנדרש את הדרמה סביב עליות המחירים וסביב טרור הבודדים. אלה שיחקו לטובת האופוזיציה, שידעה לנצל זאת היטב. בחיפושה אחר הדרמה הטלוויזיה המסחרית, לדוגמה, ציינה יומיים לפני הבחירות בכותרות ראשוניות ולא מבוססות על פיגוע הירי בחברון כי 'נורו יריות לעבר ביתו של איתמר בן גביר בחברון'. כותרות כאלה רק מחזקות את היצרים ומשפיעות בעיקר על הדרמה שמתחזקת עוד יותר ברשתות החברתיות".
יוני צ'ונה, מנכ"ל עמותת מצמיחים ומומחה התנהגות מוסיף: "ממחקרים רבים עולה על כך שתוקפנות משפרת פופולריות. אנו גם יכולים בקלות להבחין בכך בקרב ילדים, נערים, על התנהגות בבתי הספר וגם בקרב פוליטיקאים בישראל ובמרבית המדינות. לפי המחקרים תוקפנות 'עקיפה' או מילולית, הכוללת אמירות בוטות, משסות, מפלגות, מקטינות את האחר, משפילות, משפרת את המעמד החברתי של המשתמש בהן ולכן פוליטיקאים שמשתמשים בטקטיקה הזו – צודקים. הם מצליחים לשפר את מעמדם ואת הפופולריות שלהם בקרב הציבור. זאת, אגב, בניגוד לאלימות פיזית שלא משפרת מעמד אפילו לא בביה"ס. התמריץ הזה להשתמש בתוקפנות עולה בעידן של הרשתות החברתיות הנוכחי".
"ולראייה – אנו רואים כי בשנים האחרונות פוליטיקאים שהשתמשו באמצעים בעייתיים כגון פוסטים אנונימיים שליליים על מתחרים, גזענות, השמצות, פייק ניוז – לא שילמו מחיר חברתי, גם כשזה התגלה, ואף שיפרו את המעמד החברתי שלהם", ממשיך צ'ונה. "ולכן – במצב הנוכחי – של פוליטיקה בעידן הרשתות החברתיות אפשר לצפות לשימוש גובר ויותר באמצעים הללו. מי שלא ישתמשו בטקטיקות הללו יהפכו לפחות שכיחים".
"לתקשורת יש פלטפורמות שונות וכל פלטפורמה מזינה את הפוליטיקאים בדרך שונה", אומרת נועה מזרחי, עורכת תוכן ומבקרת תרבות וטלוויזיה. "הפלטפורמה ששלטה רוב השנים בצורה החזקה ביותר היתה של הטלוויזיה ותכניות החדשות והאקטואליה. בשנים האחרונות עם התעצמות המדיה החברתית אנחנו עדים להתרחבות השימוש בפלטפורמה הזאת מצד פולטיקאים רבים. ואלה שניצלו אותה ואת יתרונותיה נהנים כעת מהתוצאות המבוהקות. ניתן לראות בבירור גם את עלייתה של הדר מוכתר דרך הרשתות החברתיות בלבד. עד לא מזמן הפלטפורמה השלטת של הפולטיקאים היתה הטוויטר. אך הם כנראה הבינו בשלב מסוים שמדובר בפלח מסוים של אנשים, של כתבים, עיתונאים, פוליטיקאים וגרופים הדוקים של פוליטיקה. ברגע שהחליטו להתרחב לפלטפורמות נוספות כמו אינסטגרם וטיק טוק, שם נמצאים פלחים נוספים של העם, הם נחשפו לקהל נוסף שככל הנראה לא היה קהל שעוקב באדיקות אחר הפוליטיקה. וזה בעצם הביא לחשיפה דו צדדית ולמידה של הפוליטיקאים מי הוא קהל היעד ואיך לפנות אליו ומצד שני הצעירים הללו נחשפו בקלות לפוליטיקאים ולמסריהם בשגרת היום יום".
"אני חושבת שמה שהביא הרבה מנדטים בבחירות האלה לגוש הימין הוא העבודה האינטנסיבית על הקהל הצעיר שרק עכשיו יוצא לבחור", מוסיפה מזרחי. "כמו כן שמתי לב שהרבה מהתקשורת הרכה, בכובע של 'חדשות בידור', העלו והרימו פוליטיקאים מסויימים ולא התביישו אף להדגיש צד אחד של המפה הפוליטית. וכמובן שדפים כאלה ממומנים ובעלי כוח והשפעה הם גורם חיברות נוסף שמחבר את הצעירים הללו. וכשיש לדף כזה כל כך הרבה עוקבים והחשיפה היא יומיומית, זה יביא בוחרים נוספים לקלפיות והם ברוב המקרים יצביעו רק לאלה שבאמת נחשפו אליהם והספיקו להכיר".
"הסמולנים בתשקורת"
השיח בחברה אומר כי התקשורת היא שמאלנית, בעוד בשמאל טוענים דווקא כי התקשורת מגוייסת. אמירתו של המגיש ערד ניר, ימים ספורים לפני הבחירות, במהלכה תקף במהלך תכניתו 'סדר עולמי' את יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו והאשים אותו כי חיבר בין "איש הימין הקיצוני" איתמר בן גביר לבצלאל סמוטריץ', שרוצה "שישראל תתנהל לפי משפט התורה", לכאורה מרמזת כי התקשורת באמת "שמלאנית".
"במהלך השנים האחרונות התחזקו ההאשמות מצד הצד הימני לגבי ערוצי המיינסטרים בטלוויזיה ועיתונים מסויימים באמרה שהם 'שמאלנים'". אומרת מזרחי. "האם זה נכון? כן ולא. ואסביר, הטענה הזאת התחזקה כחלק מקמפיין בחירות שהשתמש חזק ב'גאוולד' של אכלו לי, שתו לי שדרכו ניסו לייצר דיכוטומיה ברורה של ימין ושמאל. וכל מה שלא תרם לקמפיין הימין של נתניהו, הפך באופן אוטומטי לשמאל. התקשורת הסתייגה מלתפוס צד ברור וברגע שהפך לנאשם שעומד למשפט התקשורת סיקרה את זה ללא הפסקה וגם ביקרה זאת. והרי זה תפקידה של התקשורת להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה. ולהשתמש כלפיה באמרה שהיא לא דמוקרטית ועושה עליהום על איש אחד, זה מהלך מתוחכם מאין כמותו. מהלך שבאופן אוטומטי מגייס אותה לצד של 'הרעים', 'השמאלנים'. נתניהו השתמש לצד משפטו בתקשורת 'השמאלנית' לצורך צרכיו האישיים דרך במתו כראש ממשלה ומצד שני נידה אותה כאשר רצתה אותו לראיונות. מה שגרם לאיזושהי רדיפה בלתי מושגת. והרי הבלתי מושג תמיד יותר נחשק".
"ניתן להרגיש ולראות באופן מובהק את ההשוואה בין התקופה שבה נתניהו היה בשלטון ובתקשורת אחוז הזמן שדברו עליו ועל ממשלתו היה גבוה בהרבה מדיבורים על הממשלה האחרונה", ממשיכה מזרחי. "ערוצי המיינסטרים חוטאים הרבה בניגוד אינטרסים, מצד אחד הם רוצים לבקר ולהיות דמוקרטיים, כלב השמירה שלהדמוקרטיה. אך ברגע אחד הולכים שולל אחר הרייטינג ומה שמפעיל באמת את המכונה המשומנת הזאת והופכים להיות בובה על חוט שמשרתת בעלי כוח וכסף ורודפים אחר אייטם מעניין ונחשק שיביא הרבה רייטינג".
"הנה נוכחנו לדעת שגם אם הממשלה האחרונה עשתה טוב, היה לרוב שקט תקשורתי ומה שכן עלה לכותרות היה דווקא עניין בנט וביתו ברעננה", טוענת מזרחי. "כי זה סיפור שיביא רייטינג. אפילו הסכמי גבולות ודברים מהותיים תפסו פחות כותרות. והרי התקשורת אוהבת פרובוקציות. וכאשר דברים נעשים על מי מנוחות, זה לא מספיק מעניין. וניתן לראות שלמרות שנתניהו החרים את ערוצי התקשורת שנחשבים למיינסטרים 90% מהזמן דובר רק עליו. ניתחו אותו ואת פעילותו מכל כיוון, הוקדשה סדרה לראיונות עם ניר חפץ על חייו כיועץ התקשורת במשפחת נתניהו, גם כאשר ראיינו את ליהיא לפיד שאלו אותה לרוב על ההשוואה לשרה נתניהו. הדיבורים על שאר המתמודדים הראשיים היו זניחים לעומתו. אני יכולה לומר שדווקא ככל שהתקרבנו למועד הבחירות היה נראה מחלק מהערוצים שהם דווקא ממש מנסים ללכת יותר ימינה כדי לקבל ראיונות, וסיפורים מהצד הימני של המפה שמביא ככל הנראה יותר רייטינג. וגם כדי לא ליפול לסטיגמה של ערוץ 'שמאלני'".
ד"ר מוטי גיגי, סוציולוג מרצה בכיר במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר אומר: "התקשורת רחוקה מלהיות שמאלנית. בטח בשנים האחרונות, כשעמית סגל, מלווה את הערוץ הנצפה ביותר- ערוץ 12, ושם הוא מקבל יותר ויותר במה תקשורתית, לצד בועז ביסמוט, שעכשיו ככל הנראה יהיה חבר כנסת מטעם הליכוד. קולם של גדעון לוי ושל אמנון אברמוביץ וערד ניר הנם קולות של עיתונאים שמייצגים עמדות שמאל שכמעט ונעלמות מן המפה הפוליטית, וגם הם מייצגים שמאל שלכל היותר מדבר על שתי מדינות לשני עמים וההסתכלות הכלכלית שלהם יותר קרובה לימין מאשר לשמאל פרוגרסיבי בעולם שמייצג עמדות סוציאליסטיות ואפילו קומוניסטיות. התקשרות תמיד מגויסת בעיתות מלחמה, זה נכון תמיד. אם יש ביקורת היא באה אחרי. אני לא רואה התגייסות במבצע האחרון שהוא יותר או פחות מסבבים קודמים".
"מה שהביע ערד ניר נתפס כפרשנות פוליטית והוא אף זומן לבירור", מציין גיגי. "אבל אם נקשיב למה שהוא אמר ניתן להבין שהוא לא אמר שום דבר שהוא לא אינפורמטיבי. ביבי באמת עומד לדין והוא באמת חיבר בן איתמר בן גביר לבין סמוטריץ', כולל האמירה ביחס למפלגה עוצמה יהודית. 'הפחד' של התקשורת ובעיקר ערוץ 12 עם עיקרון 'הסימטריות' מובילה לכך שגם אמירה של ערד ניר שאין בה בכלל, לדעתי, עמדה אישית, הוא מועמד לנזיפה ובירור. הזימונים לבירורים ונזיפות למגיש כל כך ותיק הוא סיגנל מאוד ברור וחד למגישים הצעירים ביחס למה מותר ומה אסור לומר וזה בעייתי מאוד בעיני".
"לטעמי לא זו השאלה. ערד ניר רמז ש-'עצמה יהודית' מייצגת עליונות גזעית. באמת מעניין מהיכן שאב ערד ניר את הרעיון, אפשר לחשוב שאת המפלגה מנהיג פעיל זכויות אדם", מוסיף לבל. "השאלה הנדרשת היא מה משמעות האופן שנהג הערוץ בערד ניר. אני מהמר שמנהליו של ערד ניר לא נזפו בו כי חשו לפתע אי נוחות בבתי הכנסת אליהם הם הולכים בשבת. אני מנחש שהם עשו זאת מסיבות כלכליות. זה ערוץ פרטי, והם רצו אקט שיבהיר לצופיהם שהערוץ הוא יותר 'עמית סגל' מאשר 'ערד ניר'. ככה הם הבהירו לצופים תומכי בן-גביר מי המיינסטרים בערוץ ומי הסוטה שננזף. זה לא צעד שכוון לערד ניר, זה צעד יחצ"ני שנועד למנוע מרד צופים. שהרי הבחירות האמיתיות, בטח ערב בחירות לכנסת – הם בין ערוצי הטלוויזיה. והאמירה של ערד ניר הייתה עשויה לגרום למצביעי "כוח בן-גביר" לנטוש כאקט מחאה את הערוץ. כנגד סינדרום שכזה מיהרו להדביק את הנזיפה לערד ניר. אם מה שנכון כלכלית היה לנזוף בעמית סגל על התבטאויות הפוכות – זה היה נעשה ללא היסוס. ההגיון הוא כלכלי. לא פוליטי".
"בגזרת תקשורת המיינסטרים, גם אם אין בכוחה לשנות עמדות, נראה שהיא ממשיכה וחוטאת בהתנהלותה הרגילה להציג דברים באופן פשטני ולחפש אחר/ליצור את הדרמה והסנסציה בלי להיות ביקורתית", מוסיף אהרוני. "לכן התקשורת מיינסטרים לא מציגה ומדגישה מה עומד מאחורי האג'נדות של המפלגות, לא מסבירה, לדוגמה, מה המשמעות של השאיפה של חברי הציונות הדתית לכונן מדינת הלכה. היא גם לא מדגישה מהם ערכים ליברליים ושוויוניים שעל פיהם המדינה הוקמה ואם הם עומדים בהבטחות של המפלגות השונות. כשעיתונאי מוכשר וחכם במיוחד, ערד ניר, ביקש להזכיר מה המשמעות שעומדת מאחורי הצבעה למפלגות מסוימות, הוא ננזף ונשלח לשיחת בירור, שמבהירה לשאר העיתונאים להימנע מלהיות ביקורתיים".
ימין בקלפי, שמאל בשלט
ערוץ 14, שחקן חדש יחסית במפה התקשורתית, לכאורה מביא "קונטרה" לתקשורת, שרבים עדיין מחשיבים כשמאלנית. אך ניכר כי למרות תוצאות הבחירות - בהן הציבור נטה לצד הימני של המפה הפוליטית, לא נראה כי הוא מצביע בשלט כמו שהוא מצביע בקלפי, וערוץ 14 עדיין מדשדש ברייטינג.
"החשיבות התקשורתית של ערוץ 14 היא אפסית בעיני", אומר גיגי. "הוא ערוץ לא מספיק משמעותי ובעל השפעה, אם בכלל, על הציבור. מי שרואה אלו בדרך כלל אילו שמשוכנעים בנאמר בערוץ. יחד עם זאת לא צריך להתעלם מכך שנתוני הרייטינג של הערוץ בעלייה, אבל עם נתונים שעדיין הופכים את הערוץ לשולי. בפיק שלו הוא מגיע לרייטינג של 4 אחוז זהו פיק של תוכניות בוקר בערוצים המסחריים המתחרים. יחד עם זאת צריך לשים לב למגמה והיא אומרת לא מעט".
"ערוץ 14 רק סיפק סוגיה לסדר היום הפוליטי. תכני הערוץ עצמו לא השפיעו", אומר לבל. "קשה לי להאמין שמישהו מעבר לצופיו האדוקים צפה בו. הוא השפיע בזה שיאיר לפיד העלה אותו לסדר היום בכך שביקש שיכירו בו כערוץ תעמולה של הליכוד. בכך זה מייד נכנס לשיח הפוליטי הקיים: קהילת השיח של המרכז-שמאל 'התקרבנה' מכך שהנה עוד הוכחה לכך שנתניהו השתלט על עוד אמצעי תקשורת, ביצע עוד אקט עברייני, ועשה עוד תעמולה במסווה. ו- 'קהילת השיח של הימין' הקרבנה בזה –שסיפרה לעצמה כי 'הנה השמאל רוצה להשתיק אותנו שוב, ולקח לנו את חופש הביטוי, כמו בימי המחתרות'. ערוץ 14 הוא אירוע שיח. הצדקה לתחושות של כל קהילת שיח. אם לא היה אותו – היה אירוע אחר שהיה מתחזק את התחושות הללו. לכשעצמו הוא חסר משמעות".
"ערוץ 14 נוסד בדיוק בשביל לשרת רק צד אחד של המפה והוא קול השופר של נתניהו", אומרת מזרחי. "שם הוא יכול לקבל ראיונות אוהדים ולפנות רק לקהל בוחריו. ונראה שאכן בקמפיין הזה הוא בחר ללכת רק עם הערוצים התומכים שלו שיתנו לו גב תומך ויחזקו את המצביעים הקיימים לצאת להצביע בפועל . ערוץ שלם שמספר את הנרטיב הנבחר כמעט 24/7 ללא הפסקה. ובמקביל ברשתות החברתיות להביא לפרסום מיטבי ולנסות להביא גם קהלים חדשים. לא היה לו צורך בערוצי המיינסטרים בשעת הקמפיין בפעם הנוכחית והרי התוצאה שזה עבד לו.
ולעיתים כשיש ערוץ כל כך מובהק לימין שהופך כל ערוץ אחר לשמאלני, והאמירות שם מאוד נחרצות כאג'נדה ימנית יש מי שחושב שחשוב להשמיע גם את הצד הנגדי ולא להישמע פוליטיקלי קורקט. ערד ניר נפל לרגע בין המקום האובייקטיבי לבין הרצון לאזן את המסרים החד צדדיים של ערוץ 14 ולתת מקום גם למסרים נגדיים אך ננזף כי הרי המסרים בערוצי המיינסטרים לא יכולים להיות חד צדדים בלבד וצריכים להיות כמה שיותר אובייקטיבים, מאוזנים ומשרתים את הציבור. אני חושבת שמה שגרם לזה הוא העלייה להתקפה של ערוץ 14 על ערוצי המיינסטרים שהרגישו מואשמים ב'שמאלנות' וכתוצאה מההתגוננות והרצון לעלות להתקפה חזרה רק הוכיחה במרכאות שהיא שמאלנית וזה שירת עוד יותר את הנרטיב של הימין ושל ערוץ 14".
עידן בן גביר
"בעידן של רייטינג ושל דמויות צבעוניות שמושכות קהל- התקשורת ובן גביר הגדילו זה את כוחו של זה", מוסיף גיגי. "אני חושב שברגע שהתקשורת הבינה שהיא משחקת יותר מדיי לידיו של בן גביר לאור תוצאות הסקרים- כבר היה מאוחר מדיי. "הצבעוניות" של בן גביר הביאה רייטינג והיא בתמורה נתנה לו במה. יש מקום לבדוק כמה הדברים נכונים אמפירית, אבל התחושה שהייתה פה ברית גם אם לא מודעת בין התקשורת לבן גביר. בן גביר לדעתי היה מודע מאוד למשחק בינו לבין התקשורת ושיחק את המשחק עד הסוף. לאור תוצאות הבחירות נראה שהצליח לו. הוא הפך יותר מלגיטמי בעיני הציבור".
"בן-גביר הוא תוצר של עשרות שנים של הפקרת ממשלות ישראל את נושא ביטחון הפנים, בעיקר בפריפריה היהודית ובישובים הערבים", ממשיך לבל. "ממשלות נתניהו ברובן, אך גם אולמרט ושרון פשוט לא ספרו את האוכלוסיות הללו. הדבר מצמיח גזענות ופופוליזם. זו הגאונות של נתניהו: מי שמצביע בן-גביר מצביע בעצם הצבעת מחאה ואי-אמון לנתניהו שהפקיר את ביטחון הפנים. נתניהו הפך את בן-גביר לחלק ממפלגה לגיטימית (צירף אותו ל- "ציונות הדתית") וכך באופן פרדוקסאלי, הקולות של אי אמון בנתניהו (ההצבעה לבן-גביר) יהפכו לקולות שתומכים בגוש נתניהו".
"איתמר בן גביר הוא אדם נוסף שהצליח לו מעבר לציפיות בבחירות האלה", טוענת מזרחי. "הוא האדם הכי מדובר היום בתקשורת. בן גביר הוא יציר כפיה של התקשורת. בן גביר הוכיח שככל שיהיה יותר פרובוקטור ויופיע היכן שהתקשורת תהיה הוא יצליח להשיג את מטרתו. ואכן, זה עבד לו. כל מקרה שהיה מעורב בו , העלה אותו לראיון אישי ולכותרות. אנשים שלא ידעו לפני מי זה איתמר בן גביר נחשפו אליו בכל הזדמנות דרך הטלוויזיה ואחר כך בכל המדיות. התקשורת חשבה שככל שתראה את האמת זה יזעזע את קהל הצופים, שיראו בו יוצא דופן וכאדם שצריך להוקיע את התנהגותו. אך ככל שנשבתה אחרי הסיפורים והרייטינג היא גרמה לתהליך של נרמול. כלומר אם נותנים לו במה, מראים את ההתרחשות ומנהלים דו שיח אז מכשירים את השרץ והופכים התנהגותו כלגיטימית. וכך הפך איתמר בן גביר לאחד האנשים הכי מסוקרים בתקופה של הרצת קמפיין הבחירות".
"התקשורת מצאה את עצמה כחלק מהמעגל שמזין את מה שהיא הכי פוחדת ממנו, רצתה להיות דמוקרטית, לתת קול גם לצד אחר, רצתה להראות את האיום שלו על הדמוקרטיה אך לא העלתה על דעתה ש 'הגולם יקום על יוצרו' ויתעצם בצורה כזאת מהמקום שנתנה לו", מוסיפה מזרחי. "ברגע שהתעצם הפרסום הוא יכל להשתמש בפלטפורמות נוספות להגיע לקהל הצעיר שרואה בו את הנרטיב של הגיבור הלאומי החדש. הקהל הצעיר כל כך מונע מכוח ופרסום ואלה שהשכילו כמו איתמר בן גביר, נתניהו, ש"ס והדר מוכתר לעשות זאת בצורה הכי פשוטה ולא ממלכתית, עם נרטיב שקל לאנשים ובעיקר לצעירים להבין של 'חזק מול חלש' ו-'טוב מול רע', גרף ברוב קולות את הבחירות הנוכחיות".
יש פתרון לזה?
בעקב כל הדברים, נשאלת השאלה האם אפשר לעשות דברים אחרת? "הפוליטיקאים משתמשים בטקטיקות של 'פייק ניוז' ממשתמשים אנונימיים ושיסויע, וניתן לזהות באיזה מפלגות משתמשים בהן יותר ובאילו פחות", מסכם צ'ונה. "על מנת לעצור את התופעה הזו על התקשורת, האקדמיה וגופים אזרחיים נוספים להפעיל מנגנונים שיגרמו לפוליטיקאים בשני הצדדים להתחיל לשלם מחיר ציבורי על התנהגויות והתבטאויות משסות. כך למשל הובלנו לפני מספר חודשים, יחד עם אתר "שקוף" סקר שבדק מי מהפוליטיקאים בקואליציה ובאופוזיציה נתפסו ע"י המחנה שלהם עצמם כמפלגים יותר ומי נתפסים על ידי המחנה הנגדי כמלכדים יותר. פרסום של תוצאות הסקר, צריך, לצד מנגנונים נוספים, לסייע במיגור התופעה ועצירתה – גם בשטח ועל אחת כמה וכמה באולפני החדשות וערוצי הרדיו".