השבוע ללא ספק שייך לדודו אהרון, שהוציא את אחד השירים הכי כיפיים שלו בקריירה – "בלאגן", פופ ים תיכוני אסלי, שמח, פראשי, משעשע, הומוריסטי, קצבי וקליט שתפור היטב למידותיו הקוליות ומזכיר קצת את ימי "תגידו לה שיש" הזוהרים שלו.

אהרון הלך על הסגנון הים תיכוני שאפיין את המוזיקה שלו בראשית הדרך ובחר לעשות זאת בוייב יחסית נוסטלגי עם טקסט שובב וביצוע חצוף שהופכים את שיר החתונות הזה לאחד הדברים הכי קליטים שיצאו בז'אנר זה בתקופה האחרונה. בכלל, הרבה זמן לא שמעתי ממנו שיר כלבבי והפעם הוא עשה זאת בגדול.

החורף הגיע ועמו גם הבלדות שוברות הלב, כשהפעם מי שעושה את הסיפתח הוא מאור אדרי ב"כבר חורף", שמזכיר את השירים הראשונים שלו בתקופת שירי הנשמה שהוציא (א-לה 'לב קבור', 'לא כואב לה' ו'רוחות רעות') וזה כל כך מתאים לו, גם מבחינת הביצוע המעולה, גם מבחינת הלחן שמתאים לקולו וגם כי הוא נשמע הכי כן ואותנטי.

אדרי מנסה מדי פעם להוציא שירי פופ טראש גרועים ומביכים וזה ממש לא הולם אותו, כי זה בדיוק לא האזור המתאים לו, אבל כשהוא יוצר שירים מהסוג הזה – הייחודיות שהובילה אותו לגדולתו – יוצאת לאור וזה מחמם את הלב. 

דודו פארוק חזר מערבות סיביר הנעלמות והוציא את "בן אל", שיר מחווה ונחמה לבן אל תבורי, המשלב שירה מזרחית אסלית (א-לה אבי ביטר בימיו הטובים) עם ראפ נוקב ונטול פילטרים (כמיטב המסורת של פארוק), שמצליח בצורה הזויה להבריק, גם בגלל הוייב המוזיקלי המסקרן, גם הטקסט וגם הביצוע של פארוק שיוצר ספק פרודיה, ספק סאטירה, מצוינת. הוא אמנם מתון מבעבר, אבל שנון לא פחות.

כרקוקלי (טלי ולירון) חברו השבוע לפשוטע בשיר טכנו פופ מועדוני בהפקת Triangle הנפלאים – "הגיל דופק בדלת". זה שיר שיש בו את כל האלמנטים המרכיבים להיט מסיבות: טיזריות נשית בעלת הזכות לבחור בגבר שהיא רוצה, הומור, עוצמה נשית ובעיקר פזמון קליט שתופס את האוזן משמיעה ראשונה. 

כרקוקלי נמצאות באזור הנוחות שלהן, לא זזות ממנו מילימטר בשיר, ולכן זה כל כך טבעי ומתאים להן לבצע את השיר הזה באופן טבעי. אין ספק שהן ממשיכות לעמוד ברף הגבוה שהציבו לעצמן. אם כבר עושים משהו מסחרי – שיהיה בהומור ובעיקר עם מסר.

במה חדשה 

ללי – על מה את חושבת

המון סינגלים יוצאים מדי שבוע, ואני משתדל להאזין לכולם, אך מרביתם לא מצליחים להלהיב אותי, בין אם זה בטקסט, במוזיקה, בעיבוד או בשאר המכלול, ויש כאלה שכן יש בהם את היהלום, שדרוש אמנם ליטוש כדי ליצור את הניצוץ, אבל הכישרון והפוטנציאל הגדולים נמצאים.

השיר "על מה את חושבת" של ללי (קולישקין) הוא בדיוק השיר הזה, שילוב בין מזרח למערב, מסתורין, טקסט אישי ועמוק, מלנכוליה מתוקה וקול מופלא שחודר עמוק לנשמה.  שווה האזנה.

נוי דקל – אולי אפול

לא שמעתי על נוי דקל, אבל במקרה נתקלתי בשיר החדש שלה "אולי אפול", שיר אותו כתבה והלחינה היוצרת והזמרת הצעירה בעצמה, ונחשפתי לזמרת בלוז, סול, RNB ונשמה מהסוג שלא שומעים ביומיום, קול עוצמתי, ביצוע מדויק ועוצמתי נטול מניירות מיותרות, חספוס שמצליח להרטיט את הלב ובעיקר טקסט אישי ולחן קליט שראוי, לטעמי, להגיע לכמה שיותר אוזניים.