"שולמית מאושרת", ספרו השביעי של הסופר (ואיש העסקים בעברו) דורון שנער, רואה עתה אור. שנער מוכר בעיקר מהזירה העסקית כיזם עסוק ומנטור של צעירים שאפתניים. אלא שכבר כמה שנים שאת חלוקת הזמן שלו הוא מקפיד לווסת באופן כזה שיצליח לגעת בכל התחומים החשובים לו בחייו, בהם כמובן משפחתו ובנותיו, טיולים, ייעוץ עסקי אבל גם כתיבה ספרותית.
"ב"שולמית מאושרת" הגיבורה מנסה להבין מהו אושר בעיניה, ואולי אף להגדיר אותו. "לשולמית-שולי יש תשובה משלה אך איני יודע לומר אם היא אוניברסלית", אומר שנער בראיון. "היא רלוונטית לשולי ולשולי בלבד".
איך נולדה העלילה?
"הסיפור הגיע מסיפור חיים אמיתי של אישה לא-מפה שהכרתי ואת שמה לא אסגיר. זה סיפור אמיתי שעליו בניתי את הסיפור של שולמית, והוא ממוקם כמובן בישראל. במקביל יש בסיפור עוד שני נדבכים, אחד מהם זו המקריות ואי ההבנה של אדם מתי אירוע בחייו יוביל לאירוע הבא, השני דן בדרך בה אי הבנה של אירוע מסיטה מסלולי חיים, ואיך אי-הבנה גורמת לטעויות שמלוות אדם ומרחפות מעליו ומשנות את חייו ללא צורך. אולי אלו שני פנים של אותו הדבר."
בצעירותו כתב שנער כתיבה ספרותית ואף החזיק טור באחד המוספים בעיתון. עם השנים והחיים היצר לכתוב נדחק אל מתחת לפרנסה, לעסקים ולמשפחה. "כשכבר כן התפניתי לכתוב פרוזה, שלחתי עותק לכל ההוצאות בישראל וכשלא קיבלתי תשובה במשך כמעט שנה, בינתיים כתבתי לעצמי עוד ספר. ברגע שהפקק עף אי אפשר לעצור את הזרם. כעבור שנה התרחש נס כפול וקיבלתי תשובה חיובית משתי הוצאות שונות. בעולם הספרות מדובר בסוג של נס גלוי, כי השוק הזה מסובך, צפוף, ומתסכל. ספר צריך לעבור בחינה של לקטור, של ועדה נוספת, של שיקולים עסקיים. בשנת 2016 יצא לאור ספר הביכורים שלי "חלונות נמוכים" ששהה ברשימות רבי המכר לשבועיים- שלושה. ואז קיבלתי החלטה שהגיע הזמן לשינוי נוסף בחיים, לצמצם עסקים ולכתוב. בשנה שעברה יָצא לאור ספר ראשון שכתבתי לנוער צעיר, "תעלומה במרתף בית הספר" בהוצאת רימונים. ועכשיו רואה אור ספר פרוזה נוסף זה, למבוגרים, בהוצאת כנרת זמורה".
שנער החליט לעשות "הסבה מקצועית" ולפנות מזמנו ומרצו גם לכתיבה. בין ספריו למבוגרים אפשר למצוא את "ההיסטוריה העלובה של משפחת פסטרנק", "חלונות נמוכים" ו-"אפרוחים סופרים בסתיו".
לאחר מכן פנה לכתוב לדור הצעיר, ולהעניק לו אסקפיזם טהור עם "תעלומה במרתף בית הספר" (רימונים), ספר מתח קצבי שבני הנוער, המורגלים בעיקר בסדרות עתירות התרחשות בקצב מהיר – גילו בו עניין.
נכנסת לזירת ספרי הנוער לא מזמן ועתה רואה אור רומן פרוזה חדש שכתבת. מיהם הקוראים שלך?
"כמו אצל כולם, רוב הקוראים שלי הן קוראות. זה המצב. מציע שאנתרופולוג או סוציולוג יחקור את העניין הגלוי הזה. עם ספר המבוגרים האחרון שלי "מה חייל מבקש" בהוצאת כנרת זמורה, זכיתי גם לתגובות מלא מעט קוראים גברים, המבוגר בהם התקרב לגיל 80, הצעיר בהם היה חייל בסדיר. מה רוצה סופר? שיקראו בספריו ויתייחסו אליהם, ושהם ישפיעו על הקורא. לא חייבים לאהוב, אבל שישאירו זיכרון. ועכשיו כשקהל הקוראים שלי הוא גם בני הנוער – זה מרגש אפילו יותר, כי ההשפעה גדלה, ועדיין - יש קהל עצום שטרם הגעתי אליו ואני מקווה להגיע אליו. זו התרומה הקטנה שלי לעולם התרבות. טיפה לשלולית, אבל מבחינתי זה משהו. כמו שאמר לי חבר יקר, שחקן תיאטרון ידוע, את כולנו ישכחו, אבל סופר משאיר אחריו משהו".
העיסוק והשילוב בין עולם המשפט לעסקים מסייעים לך לכתיבה?
"הרבה מהסופרים הם "היברידיים" במובן שאינם מתפרנסים מהספרים, אלא עוסקים בעוד עבודות, כמו עריכה או הנחיית סדנאות. זה סימפטום של השוק. מאחר שההתחלה שלי בשוק הספרות היתה בגיל מתקדם יותר, "עשיתי לביתי" בשנים של עבודת פרך, וכבר איני מוכרח לעסוק בעוד עיסוקים. וטוב שכך, כי אם הייתי צריך להעביר סדנאות הייתי מזמן עומד בתור לדמי אבטלה. לכן בפועל אני הולך ומצמצם את ההיברידיות שלי. אף כוח בעולם לא יחזיר אותי לעסוק באופן מלא ופעיל כעורך דין, ובכל הקשור לייזום עסקים חדשים אני מעדיף ללוות אחרים בעצה ופחות לסכן בשלב זה של חיי כספים שבגילי אולי כבר לא אספיק להחזיר לעצמי אם ההימור לא יצלח".
אבל נסיון שווה זהב.
"נכון. ידע וניסיון לא נעלמים. יש לי ייתרון כשאני מקבל חוזה לחתימה מהוצאה לאור ויודע לקרוא אותו ולהעיר במקומות שצריך להעיר ולא יותר מדי, אבל גם לא פחות מדי. העליתי באתר שלי רשימת עצות חינם לסופרים לגבי מה מקפח בחוזים מהסוג הזה, מה מקובל ומה לא מתקבל על הדעת. יש הוצאות שהחוזים שלהם לוקחים את כל הזכויות ומשאירים סיכוי לאפס הכנסות. כבר קיבלתי חוזים לחתימה, לפחות משתי הוצאות לא קטנות, ולאחר סיבוב הערות קצר, ויתרתי על התענוג והם ויתרו עלי. זה הייתרון- או החיסרון- של הידע הזה".
אתה חושב לכתוב ספר שנושק לתחומי העיסוק האחרים שלך?
"יש בספרים שאני כותב נגיעות שקשורות לעיסוקים בעבר, מדי פעם יש משפט או פסק דין ואני משתדל שיכתבו על פי דין אמיתי ולא על פי הדין בארץ לה-לה-לנד. הספר היחיד שממש מבוסס על הניסיון האמיתי שלי במרכז אסיה, על היחסים בין מדינות, טכנולוגיה ושחיתות ממסדית זה "אפרוחים סופרים בסתיו". זה היה ניסיון שלי לכתוב ספר מתח וכעת הוא גם מתורגם לאנגלית".
מה בהמשך?
"לקראת סוף השנה אני מאוד מקווה שיצא לאור ספר נוסף, שמיני במספר, ואולי-אולי המשך לספר הנוער. בלי נדר".