יחסים בין אנשים וענייני דיומא שמסתבכים, הם החומרים מהם נוצרת ספרות. קובץ הסיפורים "עליך לא הייתי מאמינה" של כנרת רובינשטיין הוא תמהיל כזה של התנגשויות נפיצות, שגורמות לחיי היומיום לבעור. זאת הסיבה שבעטייה הספר מפתיע: הדמויות מאוד ישראליות, ההוויה והתרבות מקומיות, הכל מוכר, ירושלמי וישראלי. ועדיין, מתוך חיי היומיום של העלילות עולים המיסתורין, האימה ואותו רחש סודי שנלחש מתחת לפני השטח, וגורם לקוראים להמתין בסבלנות לרגע בו תתרחש הדרמה. וזאת אינה מאחרת להפציע.
הספר מציג סיפורים מחיי היומיום של כולנו. אלו היו יכולים להיות אתם, השכנים שלכם, הקולגות שלכם בעבודה. אבל הבחירות אותן עושה רובינשטיין עבור הדמויות שלה, מסבכות אותן כהוגן וגורמות להן לצרות צרורות. הן מסתבכות עם המשטרה, עם סגל ההוראה, עם קבוצת השווים וקבוצת האחראיים עליהן, עם המשפחות שלהן ובעיקר עם עצמן.
רובינשטיין כותבת בעיקר על יחסים בין אנשים, שמתרוצצים בעלילות. מאחר שמדובר בקובץ סיפורים קצרים והיריעה לכאורה קצרה, בכל סיפור יש הרבה דמויות ומגוון יחסים בהתאם, אחים, מטפלות פיליפיניות, משפחות גרעיניות, סיפורי אהבה בין יהודים ללא יהודים, ובין דתיים לחילוניים וגם יחסים בין אנשים שלא מכירים זה את זו וחולפים זה על פני זו ברחוב, שקם לחיים.
נדבכי היחסים הולכים ונערמים זה על זה עד שמתפקעים בסופים מפתיעים, אליהם הסיפורים מובילים. בסיפור "הגומל", למשל, אלו יחסי אחים שנחלצים זו לצרתו של זה במקביל ליחסי תשוקה, חסות וחמלה בין ערן הישראלי לנלה הפיליפינית. ב-17:50 אלו בנצ'י ונעמי שנהר שנשואים זה לזו אך לא מתקשרים ובנצ'י ומיכאלה שכלל לא מכירים זה את זו ועדיין מצליחים להסתבך.
העלילות, גם כאשר הן מתרחשות "בחוץ", בבית הספר, ברחוב, במקומות העבודה, תופסות מקום משמעותי במחשבותיהם של הגיבורים, בעולמם הפנימי, ואלה מוסיפים נדבכים נוספים כדי לסבך את הסיפור. פנטזיות, פחדים, תקוות ותכנונים ממלאים את עולמן של הדמויות, עד שהמציאות הספרותית תופסת את מקומה. ניכר גם שברבים מהסיפורים יש נוכחות לפסיכולוגים ועובדים סוציאליים עד שהקשר בין הספרות לעולם הנפש הולך ומצטמצם ככל שהסיפורים מתקדמים והקוראים צוללים לעולמה הספרותי של המחברת.
בכל אחד מהסיפורים כל אחד מהגיבורים עובר תהליך של שינוי וזוהי מטרתה ויופיה של הספרות. היא מאפשרת, לפחות לגיבורי העלילות, לשנות את מזלם. הם יכולים לנסות להיגאל או לבחור במסלול אחר שישתקף אל הקורא ואולי יהווה עבורו דוגמה להשראה או לתמרור אזהרה מפני אפשרות מסוכנת כזאת או אחרת. ואולי, בזכות הרעיונות הללו, יעז הקורא לחקות את הדמויות מתוך יצר דרמה שנועד לקום לחיים ולתבל חיים משעממים? אפשרות של משחק קיימת בספרות והיא הופכת את השיקוף של החיים והמציאות להרבה יותר מעניינים.
ניחוח של ישראליות, ובעיקר של ירושלמיות, עולה מן הסיפורים וניתן לחוש בדמויות, להריח את הבושם שלהן, לראות אותן ולהסתובב איתן ברחובות עיר הבירה ובבתים שלהן. ההיסטוריה שלהן על היחסים ביניהן מתוארת בפרוטרוט והופכת את העלילות לבעלות חיים וממשיות.
את הספר ערכה הסופרת והעורכת המוערכת הגר ינאי בכישרון רב. רובינשטיין, שזכתה לאחרונה בתחרות הסיפורים "מילה במקום" בירושלים, בפירוש יכולה להיות מרוצה מהשפה הספרותית של ירושלמיות עכשווית, אותה היא מביאה לידי ביטוי בהצלחה.