ספר שירים אקו פואטים חדש הוא ספרו השביעי של הסופר, המשורר ואיש התיאטרון, יובל ששון, שנכתב בעקבות מעבר למגדל מגורים. הספר מתכתב עם ספרו הקודם שעסק אף הוא באיכות הסביבה ואפשר ללמוד ממנו על האטימות של הבטון ביחד עם האטימות של החברה האנושית!
בימים אלו מוציא יובל ששון את "פננה במגדל", ספרו השביעי בכלל והספר השני בפרט של שירה אקופואטית.
לדבריו: "עכשיו אני גר במגדל. גרתם פעם במגדל? אני גר במגדל, 31 קומות של מגדל. מגורים במגדל לא דומים לשום דבר אחר. לקחו מושב - 141 בתים או רחוב קטן בתל אביב ובנו אותו לגובה. הדירה נעימה, אבל המגדל... היה לי קשה להתרגל אליו, למגדל. הוא מעורר חשיבה מחודשת על מושגים כמו שמירה על הטבע, יחסי כוחות בין קידמה לשמרנות ומהווה נושא מרענן לכתיבה אקופואטית, אתגר. שירים ממרומי הקומה ה-13, פננה במגדל.
כל מילה שאני מנסה לכתוב על הנושא מרגישה לי מתנשאת. איזו חשיבות יכולה להיות לספר שירים שעוסק בחוויית המגורים במגדל בן 31 קומות מול המציאות הכואבת של החודשים האחרונים במדינת ישראל? מול אירועי השביעי באוקטובר, מול המלחמה, מול ההרוגים, החטופים, הפצועים, הנעדרים? כל דבר כמעט מתגמד בחשיבותו. אך לא. להבנתי יש חובה מוסרית לכל מי שנמצא בעורף, לנסות ולהפוך את החיים במדינה לקצת יותר טובים, בעבור זה אנו נלחמים, שנוכל לחיות חיים שפויים במדינת ישראל.
4.
בכניסה לבניין נטעו.
מילה לא מדויקת – נטעו,
אבל אני לא יודע איזה מילה מתארת
העברה של עץ זית זקן ממקומו והצבתו במקום חדש
אז נטעו
עץ זית
מבוגר, ישן
כאילו מאז ומעולם המגדל היה כאן
13.
הרעש חודר
נתיבי איילון
מגיע לקומה
הגבוהה בה
אנחנו חיים
אפשר לסגור
את החלונות
ואז יש שקט
לא שומעים
כמעט כלום
רק הניתוק
מהחוץ, רק
הוא מתגבר
16.
כן, אמרתי
כן, אין לי מה
להתלונן, לא משנה כמה זה
מעצבן, מאה ארבעים וארבע
דירות במגדל אבל אין לי אף
שכן, את כולם אני רק מכיר
בשמות שלהם בקבוצת הוואטסאפ
שנמצאת ב'השתק'.
יש הרבה אוויר בקומה שלנו ורואים אפילו
חריץ של ים, אבל לפעמים
זה חונק.
יובל ששון, יליד 1965, הוא סופר, משורר ואיש תיאטרון החי במגדל בגבעתיים. ספריו הקודמים: "לפעמים למות זה לא מספיק" (שירים), "תודה שבאתם, רומי" (רומן), "אני אבא ופויו, הולכים לבקר את הדוד מוניו" – יחד עם ליאור צ'רניץ (ספר ילדים), "רצתי ודורה" (רומן). דבש (רומן), "טבע ועיר" (שירים) לאתר המחבר: https://www.yuvalsasson.co.il