בשנת 1960 נשים יהודיות וגם לא יהודיות לא יכלו להחליט על חוקי החיים של עצמן. הן היו כבולות למוסכמות חברתיות, תרבותיות ודתיות. מרלין קליינמן בת ה-23 לא אוהבת את התקופה בה היא חיה. יותר נכון, היא לא אוהבת להיות שייכת לחברה סגורה ומחמירה שאינה מאפשרת לעשות את מה שהיא רוצה לעשות. כשהיא נתפסת מתמזמזת עם בנו של הרב לעיני הקהילה כולה, הוריה מחליטים להעניש אותה ולשלוח אותה לפילדלפיה, לדודתה המזדקנת והמחמירה איידה, השדכנית המחמירה והמובילה של האזור. במידה שמרלין לא תמצא שידוך היא לא תוכל להגשים את חלומה ולהמשיך ללמוד בקולג'.
להפתעתה של מרלין, איידה לא דומה לשום דבר שהיא חשבה. היא אינה שמרנית, אינה חסרת חוש הומור, היא מלאה בשיק, יש לה קאדילק עם גג פתוח וצעיף הרמס, ששומר שהשיער בלונד פלטינה שלה לא יתנפנף ברוח. היא לוקחת את העבודה שלה ברצינות, חיה רק לפי החוקים של עצמה ולא מפחדת מאף אחד. במהלך הקיץ הן נוסעות לג'רזי כדי לחפש שידוכים פוטנציאליים לבני הקהילה היהודית במקום. לכולם חוץ מלמרלין, שבסיום הקיץ תצטרך לבחור האם לחזור לחיים המוכרים והטובים, לפעול בניגוד לרצונה ולהפוך לאשת איש, שמגדלת ילדים וקוראת ספרים מעל כיריים עמוסי סירים. או שמא לצאת לדרך מסעירה וחדשה שהיא חושקת בה.
"אל תשכחי לכתוב" (פן הוצאה לאור, ידיעות אחרונות, ספרי חמד) הוא הספר הראשון של שרה גודמן קונפינו שמתורגם לעברית. זה ספר כל כך משכנע, הן בתקופה ובמנהגיה והן בדמויות העגולות, המלאות, והמקוריות שבו. זה ספר שמבהיר את מצבן וחוש ההומור של נשים יהודיות ב-1960, את גבולות הגזרה בהם היו צריכות לנוע והעובדה שספר יכול לסחוף את הקוראת שלו לתקופה ולעולם אחר. הדמויות הלכו איתי ימים ארוכים אחרי שהסתיימה הקריאה ואני יכולה רק להצטער שהספר נגמר.