לפני המון סרטים, ביום הפסטיבל השני, הוצג בתחרות הסרט הצרפתי “עלובי החיים”, המתאר את מאבקיה של המשטרה הפועלת בפרבר פריזאי לשמור על שביתת נשק ועל איזון חברתי הכרחי בין צאצאי מהגרים ערבים ובלקניים. אמש, ביומו התשיעי של הפסטיבל, הגיע שוב תורה של משטרת צרפת להפגין את כישוריה הקולנועיים המרובים. הפעם היה זה בסרט של ארנו דפלשן (“סיפור חג”, “רוחות הרפאים של ישמעאל”) הקרוי במקור “רובה, נקודת אור”, ובשמו באנגלית “הו, חסד!”.
עלילת הסרט הבלשי המעניין הזה מתחוללת בעיירה רובה ששוכנת על גבול צפון צרפת ובלגיה, ועניינה הוא איתור האשמים בחיסולה של אישה זקנה וערירית, וכל זאת תוך מיון קפדני באוסף המגוון של החשודים המיידיים, כולם כמובן מבני צפון אפריקה.
שני יתרונות גדולים לסרט. האחד קשור לעובדה שרובדי התסיסה החברתית, המבעבעים מתחת לפני השטח ומגעישים את הרוחות בעיירה, אינם מסתירים את משימתו המרכזית של גיבור הסרט, שהיא פיצוח תעלומת הרצח. להפך. הדברים משתלבים היטב אלה באלה. הגיבור הלא שגרתי הוא יקוב דאוד, מפקח משטרה ממוצא ערבי, המגולם באופן שובה לב בידי רושדי זם עתיר הניסיון. עבור זם, שברזומה שלו הופעות במאה סרטים בערך, בנה דפלשן המיומן דמות אנושית שקולה ומעוררת אמון, המזכירה את הופעותיו הפומביות הטובות ביותר של ברק אובמה. ברור שעבודתו המרשימה ב”רובה, נקודת אור” הופכת את זם למועמד הבכיר לפרס השחקן המצטיין בפסטיבל.
ולפינה הישראלית הזעירה: היום אחר הצהריים יוכרז המנצח בתחרות סרטי הסטודנטים (16 סרטים שונים) שבה משתתף “נתק”, סרטה של ירדן ליפשיץ־לוז, בוגרת מכללת ספיר. “נתק”, שמתמקד ביחסים חולניים בין אב אלכוהוליסט לבתו המתבגרת, הוא אחד משלושה סרטים קצרים של ישראלים, שהתקבלו השנה לקאן. שני האחרים - “פרפרים” (יונה רוזנקיר) ו”אנה” (דקל ברנסון) - משתתפים בתחרות של קצרים שבוימו שלא במסגרות לימודיות, והזוכה בתחרות נפרדת זו יוכרז במוצאי שבת.
אגב, יש מכנה משותף בין שלושת הסרטים, שבוודאי לא הוסכם מראש. הראשון עוסק, כאמור, באב ובתו; השני באב ובנו; השלישי באם ובתה. וכולן, כמה לא מפתיע, משפחות לא מאושרות.