שבוע הספר חוגג 60 שנה להיווסדו. כיצד נולד הרעיון? במסמך זיכרונות מ־1988, שנחשף לראשונה בארכיון גנזים של אגודת הסופרים העברים, מספר שלמה טנאי, סופר, משורר ועיתונאי עברי, על השתלשלות הרעיון. "חג המפיג פחדים: פחד הקורא ופחד הסופר", כותב טנאי. "בעת ששהיתי בפריז לפני שנים, הגעתי לכיכר רחבת ידיים ולנגד עיניי נגלה מראה מוזר: כל הכיכר מלאה כלובי ציפורים, ציפורי שיר ונוי בעיקר.
כעבור שנים לא רבות, כשהייתי חבר בוועדת העשור לישראל, הבליח בדעתי זיכרונו של אותו יריד, כאשר נתבקשו אנשי הוועדה להציע אירוע חדש בתחום התרבות, שירחיב ויאזן את מסכת האירועים, שרובם היו בתחום הביטחון והבידור. ציוץ הציפורים בכיכר הפתוחה, ההמונים המסובבים בין הדוכנים – העלו בי את הרעיון שראוי לקיים את חג הספר, שבמרכזו שוק של ספרים, וקיוויתי שיהיה הומה ועליז כשוק הציפורים. ראשי הוועדה ומנהלה הכללי, אל"מ דויד ניב, אישרו את הצעתי והסמיכוני להפוך את הרעיון לאירוע מאירועי העשור. חשבתי שחג הספר צריך להיות גם חג מתן הספר, וזה במתכונת של משלוח מנות בפורים. הזיתי שבחג הספר יימכרו הספרים לקהל רב, ואלה לא רק שירכשו ספרים לעצמם ולביתם, אלא ייתנו גם ספר כמתנה לקרוב וידיד.
משתי אסוציאציות אלו, הורכב רעיון שבוע הספר. ועל סמך אלה הותוותה התוכנית לאירוע, שאומנם נערך לראשונה במאי 1959, ועורר מיד עניין ואהדה, וכמובן גם ביקורת. מה היה המרשם שרשמתי אז: שוק הספר ייערך תחת כיפת השמים, במקום מרכזי ביישובים הגדולים, והמו"לים ימכרו ספרים – ואין צורך להוסיף, עבריים – במחירי הנחה מיוחדים, כדי לאפשר לקהל רחב יותר, שמעבר לקהל הקונים והקוראים הקיים, לרכוש ספרים להם ולילדיהם. היו מו"לים שחששו שמכירת ספרים בהנחה בימי החג תפגע במכירתם בכל ימות השנה. כאן יש מקום להעיר, כי יש מקום לתקן את המעוות גם בתחום נוסף, ולתת לסופר חלק הוגן יותר מהכנסות השוק. והלא המטרה העיקרית היא שהספר יגיע לידי אנשים ושיקראו בו. יש לזה משמעות גדולה בעם שיש לו לשון גדולה, אך קטנה בכמות קוראיה".