אפתח ואומר שאין לי שום דבר נגד דלועים, קלטים או פגאנים, שהרי מיטב חבריי הם פגאנים. זה כשלעצמו משפט מוזר מאוד לפתוח איתו טור אישי, וגם אין לי באמת, למיטב ידיעתי, קלטים או פגאנים בסביבתי הקרובה. ובכל זאת, כשמכרה שיתפה שבשבוע שעבר התייצבו על מפתן ביתה שני ילדים חמודים עם קרניים על הראש וגלימה ושאלו בדואט: "ברדק או ממתק?", קצת התפלאתי. "מיד נתתי להם ממתק!", אמרה בחיוך מרוצה והמשיכה בידענות: "את מבינה שזו הגרסה העברית ל'טריק אור טריט' של ההאלווין, כן? כל כך חמוד! איזו התארגנות נהדרת!".

ניסיתי להבין מדוע ההתארגנות הזו כל כך נהדרת ועל מה בכלל היא מעידה. איך אנסח בעדינות, אנחנו אחרי רצף של חודש חגים דחוסים. אין לנו מספיק משלנו? באמת צריך גם את זה?

היא נשמה עמוקות. "תראי איזו קבוצה פעילה יש בשכונה סביב ההאלווין". ניסיתי להתעניין מיהם אותם קדושים נוצרים שראויים לכך שנציין את חגם. לא קיבלתי תשובה מספקת גם כשהעמקתי בקריאה על מקורות החג. אפילו להפך. התרשמתי שגלגולי הגלגולים שלו די טשטשו את הסיבה לקיומו. במקום תשובה, היא נופפה מולי בטלפון הנייד שלה. "תקראי! תראי איזה ביקוש יש להאלווין!", אמרה. מה שהלך שם בקבוצה, גם ביצת פסחא שנולדה ביום טוב לא תדע לספר. בלטו במיוחד אלו שבכל הזדמנות מניפים את דגלי הפלורליזם וכותבים עם נקודות שיראו שאצלם אין אפליה בין אישה לאיש. אלו, כצפוי, הראשונים שבירכו על ההתארגנות. "א.נשים יקרים.ות, כל סיבה היא סיבה למסיבה!", כתבה אחת מהם.

האמת אינה מנומסת. יש לה נטייה מדי פעם לשעוט קדימה ולהתפרץ דרך הדלת הראשית. באותם רגעים היא נצבעת בצבעים עזים וקורעת מסך עבה של צביעות, בדיוק כמו שקרה בחנוכה, בשנה שבה התפרצה הקורונה. בשביל להפיג את בדידותם של קשישים שהיו כלואים בבתיהם ללא ביקורים, צמחו מהשטח יוזמות כמו הדלקת נרות בחצרות בניינים משותפים. מיד קמו כאלה שזעקו: "הדתה!". הדתה על הדלקת נרות במדינת ישראל. כן. כך גם סיפור ההאלווין: אותן אלו שזינקו משמחה כשהציעו לילדיהן להתארגן בקבוצת ההאלווין השכונתית, היו אלו שהביעו מורת רוח ימים ספורים קודם לכן מ"הרעש הנורא שמגיע מהכיכר".

בי שמחת בית השואבה בגרסת הכיכר השכונתית העלתה חיוך: ממרחקים היא נשמעה כאילו אמפי קיסריה עבר אלינו לשכונה. בפועל, כשעברתי שם, באמצע הרחבה חגו שלושה אנשים סביב מישהו עם רמקול שעשה ליפ דאב. באמת היה שם שמח, אבל אותן זה הצחיק הרבה פחות. "הדוסים האלה משתלטים על כל חלקה טובה", התרעמה אחת מהן. "הדוסים האלה", כלומר אנשי בית חב"ד, שהעזו להציב רמקול בכיכר השכונתית ולהשמיע מוזיקה בדציבלים של פורענות לאוזנה הענוגה. יש לי ידיעה די מבוססת שלפיה חלק לא מבוטל מהמתנגדות ל"דוסים האלה" ידעו יופי למצוא את אנשי בית חב"ד בטיול שלהן אחרי הצבא ולקבל מהם עזרה בזמן הגעגועים לאמא ולאבא. אז הם לא היו "הדוסים האלה".

זו כבר נורמה: כל דבר שמדיף ניחוח של תרבות אחרת, ולא משנה מה, מיד מעורר התלהבות בחוגים מסוימים. לחפש את הילד לשד ולהעביר אותו להתגורר בתוך דלוע בלב הגינה בשביל שכולם יראו כמה אנחנו פתוחים? כמובן! להציב עץ אשוח מהבהב במרפסת שיוצאת מהסלון כדי שכולם יראו כמה אנחנו רב־תרבותיים? קדימה! רב־תרבותיים עד גבול מסוים. לגבול הזה קוראים היהדות, ולי די נמאס מהסידור הזה. רוצים רב־תרבותיות? יופי. נתחיל בלחבק קצת יותר בחום את התרבות שלנו. קצת פחות רעל כלפי כל דבר שמדיף ניחוח של יהדות. קצת פחות אנטי. זו תהיה התחלה לא רעה להמשך חיינו כאן. אחלה טריק. 


קריאה ראשונה
כאילו לא די בכך שאביו הביולוגי של פרדי בן ה־11 נטש לפני שהוא נולד, ואמו מתה כשהוא היה צעיר מאוד, עכשיו עזבה את העולם גם סבתו, דמות אהובה מאוד ודומיננטית בחייו. במכתב שהשאירה לו הוא מגלה פרטים על אביו הביולוגי ומחליט לחפש אותו. אל ההרפתקה מצטרפים שני חבריו הטובים (לכל אחד מהם סיבות טובות לברוח מהבית לכמה ימים). ואיזו הרפתקה זו! השלישייה נעה ברחבי וויילס ונקלעת, בין היתר, לתחרות אכילת בצל חי, נתקלת בטיפוסים מפוקפקים, בכבשים, באווזי בר ובמה לא. בדרך, פרדי, שמאוד אוהב ללקט עובדות, מספרים ונתונים, לומד שהחיים הם לא רק עובדות, אלא גם הרבה פרשנות וכל אלה נרקחים לעלילה נפלאה שבבסיסה חברות ונאמנות, הומור בריא גם ברגעים הקשים ביותר, התמודדות עם אבל וחשיבותה של משפחה. ספר נהדר, מלא חמלה והומור לבני 8 ומעלה, כולל מבוגרים.

המסע המופא להפליא של פרדי ייטס (צילום: עיצוב: ספרי עליית הגג)
המסע המופא להפליא של פרדי ייטס (צילום: עיצוב: ספרי עליית הגג)


"המסע המופלא להפליא של פרדי ייטס" מאת ג'ני פירסון. איורים: רוב בידולף. מאנגלית: אורה דנקנר. ספרי עליית הגג וידיעות ספרים. 88 שקלים


המלצתרבות
פסטיבל "לב ישראלי", המשלב אומנים ויוצרים עם וללא צרכים מיוחדים, יתקיים השנה לראשונה באשדוד. בתמיכת משרד התרבות והספורט, הפסטיבל יציג למעלה מ־30 אירועי תרבות מונגשים בשישה ימים. בין האירועים: קונצרט של התזמורת האנדלוסית אשדוד עם להקת שלווה, "ככה (לא) הולכים על במה", הצגת יחיד המבוססת על סיפורה של השחקנית מעין קילצ'בסקי שנולדה עם שיתוק מוחין, מופע הליצנות "הפיקניק של פרלה", תערוכת צילומים של הצלמת יפעת פאר, אמא לילד עם אוטיזם ועוד.

הפיקניק של פרלה  (צילום: יפעת שועה)
הפיקניק של פרלה (צילום: יפעת שועה)


להקת שלווה  (צילום: Yochanan Katz - Jerusalem Media Group )
להקת שלווה (צילום: Yochanan Katz - Jerusalem Media Group )


"לב ישראלי", 10־15 באוקטובר, ברחבי אשדוד. 10 שקלים. לפרטים: ironit.org.il