הבטחתי לעצמי בגיל מאוד צעיר שאעסוק בתחום שאוהב. כבר מאז שהצלחתי לחבר בעזרת האלפבית סיפור או יותר נכון קישקוש מאוית שהסב לי גאווה ידעתי שזה הכיוון. לאחרונה כשחלפתי בחזרה מהעבודה עם הרכב ליד בית הקפה/מסעדה שבה עבדתי כמלצר במהלך לימודיי האקדמיים – תהיתי לעצמי באיזו דרך אותן משימות שנראו לי הזויות או העבודה השוטפת השפיעו על מוסר העבודה שלי בעולם התקשורת ואפילו הרשיתי לעצמי לדמיין האם יש סכום מסוים שהיה מחזיר אותי בחזרה לתזז בין השולחונות. "אשמוט את עט יועץ התקשורת לעט ממותג של המסעדה", חשבתי ועדיין לא החזרתי לעצמי תשובה בעניין. במהלך כל ריצת האלפיים (בקצב מכובד) של המחשבות בראש הבנתי שלמרות שבאותה תקופה בסך הכול רציתי ליהנות מאווירה טובה, להרוויח כסף ולסמן וי על דברים שפחות אהבתי – קיבלתי גם ערך מוסף שמסייע לי בקריירה הנוכחית.
בחזרה לעבר עם הצצה להווה. שמאל, ימין שמאל של סדר מופתי – כבר ביומי הראשון ראיתי מסעדה מדוגמת לחלוטין. הסבירו לי שלאורך כל המשמרת על כל שולחן בנפרד יש להניח את המלח הפלפל צמודים זה לזה – כשהמלח בצד ימין הפלפל משמאל ובחזית הסוכר. ומתחתיהן את הפלייסמנט (כיסוי השולחן) שהלוגו המחויך פונה לכניסת המסעדה. תחילה קיללתי בלב על השטות הזאת שיותר הזכירה לי טירונות מאשר מסעדנות אך ככל שהזמן חלף כמו כל הרגל זה כבר בוצע על אוטומט ואפילו סייע לי לעשות סדר בראש. ובין אם בעבודתי הראשונה בתחום ככתב כשהתבקשתי לבצע תחקיר או בעבודתי היומיומית – ישנם קווים מקבילים למשימות המלח –פלפל שמצד אחד נראו מטריחות אך מהצד השני מסייעות ללמוד על: סבלנות, נשיכת שפתיים ובעיקר מהו סדר מופתי שמסייע בטווח הארוך ועוזר לשמור על יציבות התמונה הכללית.
שיתוף פעולה למען הסמל – יעדם של כל המלצרים הוא להגיע לטיפים כמה שיותר גבוהים (ולקבל ארוחת עובדים מפנקת במיוחד) באותה מסעדה הטיפים היו משותפים ומתחלקים בין כל אותם המלצרים שעבדו באותה המשמרת. כבר מתחילת עבודתי ראיתי בכך את ההיבט החיובי למרות שהיו כאלו שניצלו זאת לרעה. משמעות אותה החלטה הובילה ברוב המקרים: לעבודת צוות, סיוע אחד לשני ברמה המורלית, גיבוש ומקצועיות. ייתכן שגם מבלי שהייתה מתקבלת דרך עבודה זו, הייתה נבנית קבוצה מאוחדת אך עם יותר העלמות עין אחד מהשני. העובדה שהיבט זה ליווה אותי לאורך שנים חילחל לסל הערכים שלי וליווה אותי בכל מקום בו עבדתי. קיימת חשיבות רבה לשיתוף פעולה תוך הבנה שהסתכלות על עבודתכם והקולגות כקבוצה אחת ולא כאינדיבידואל יכולה לתרום לכם משמעותית. גם אם צעדים רבים דוגלים בהם מתבצעים מתחת לרדאר. זה יצוף מעל פני השטח.
גישה היא ההצגה הכי טובה בעיר – קריירת משחק לא הייתה לי ושאיפה לשם ככל הנראה לא תהיה אך נתינת שירות לכל סוגי הלקוחות החל משולחנות ילדים שהשאירו אחריהם ערימת בלאגן אינסופי, דייטים כושלים, בקרי שישי מסויטים ואירועים משפחתיים של 30 אנשים שלעיתים 29 מתוכם היו לא נחמדים בלשון המעטה – הבהירו לי שניצחון על המצב הוא תלוי גישה. וכיצד יוצאים ווינרים בסופה של המשמרת? מבינים כמה שסבלנות ואופטימיות היא מצרך נדיר. קודם כל ברמת ההקשבה לאדם שנמצא מולך בהתאם למי שהוא ולאחר מכן התגובה המושכלת. כשבמשך שנים נתקלתי כמעט בכל סוגי הטיפוסים על הסקאלה זה היה מבחינתי בית ספר למצוין לתקשורת אנושית והעניק לי חדר כושר לאינטליגנציה רגשית שמסייעת לי כיום בעבודתי היומיומית בהתמודדות מול מצבים פשוטים ומורכבים כאחד.
נטוורקינג הוא כוח גם בזמן הקפה – לאחרונה שוחחתי עם מכר שציין שבגלל שאין לו קשרים הוא לא מתקדם מקצועית לעומת אחרים שרק בזכות קשרים מתקדמים. "אין בו שום דבר יותר טוב ממני", הוא ציין והשפיל מבט. "יכול להיות אבל להם יש קשרים. אולי כדאי שבמקום לדבר עליהם תיצור את הקשרים שלך בעצמך", הפצרתי בו, ובמפתיע הוא לא העביר נושא. אלא עסוק ביצירת הקשרים.
בימיי כמלצר כל משמרת הייתה מבחינתי מסע של נטוורקינג ביו השולחנות – ביצעתי את עבודתי כראוי תוך שיחות עם אותם לקוחות שבעיניי רוב חבריי למשמרת היו בסך הכול לקוחות שצריכים לצאת מחויכים אבל אצלי הם קיבלו – שם ותפקיד. הכרתי יזמים מצליחים, אנשי תקשורת ובעיקר שלחתי את הבשורה והבהרתי להם דאז שמעבר להיותי מלצר – האדם שעומד מולם הוא סטודנט לתקשורת שמעוניין להתברג ככתב ובמקביל כותב ספר. כשמתנהלים בצורה הזו – אנשים יכולים לסייע לכם ולהגדיל את האופציות העומדות בפניכם. הרי עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה.
מה הקשר בין קינוח להתמדה והצבת יעדים? אם זכרוני לא מטעה אותי. כמעט בכל משמרת האחמ"ש הציב לנו יעד של מכירת קינוחים ואם היינו מצליחים למכור את אותו המספר היינו מתפנקים על איזו מנה או קינוח שאנחנו רוצים. עצם העובדה שידעתי שאם אמכור מספר של קינוחים אנצח – גרמה לי להתמיד יותר במשימה ולעמוד בה. אומנם לא תמיד נחלתי הצלחה בכך אך ההתמדה היא כמו שריר שככל שמחזקים אותו יותר כך הוא מתעצם. תוסיפו לכך מספר בלתי מבוטל של שנים ואין לי צל של ספק ששברירים מאותם משימות קינוחים הגיחו אל הקריירה שלי. ואם לא – לפחות הרווחתי מתוקים על חשבון הבית.
מרבית הפעמים אנחנו לא מבינים ומעריכים את הרגע, בין אם זה את מקום העבודה הנוכחי או את המשימות שנראות לנו כאילו נלקחו מעולם מיושן או לא הוגן. כמובן שלא צריך לקבל את הכול כתורה מסיני וניתן וחשוב לנהל שיח על יתרונות וחסרונות במקום העבודה. המסע לקריירה מתחיל כבר מהעבודות הראשונות ויש לשאוב מהן את מן סל הערכים ואת אותה צידה לדרך שילוו אתכם בהמשך הקריירה. נראה שכך תוכלו לכוון את המצפן המקצועי שלכם מבלי לאבד את הצפון.
הכותב הוא יועץ תקשורת ומחבר הספר רחוק מכאן