הרבה מאיתנו גדלו על סדרת הספרים המצליחה הארי פוטר, אשר ליוותה אותנו במהלך ילדותינו עד עצם היום הזה. גם מי שלא גדל על הספרים נחשף לתופעה בדרך כזו או אחרת, אם זה דרך הסרטים או דרך הילדים.

הסופרת המיתולוגית ג''יי קיי רולינג, שהתחילה לכתוב את ספריה על מפיות נייר בבית קפה קטנטן ומאז גדלה להיות בין הנשים העשירות בבריטניה (על פי מגזין פורבס האדם הראשון בעולם שהפך למיליארדר מכתיבת ספרים), למרבה הפלא לא הוזמנה להשתתף בספיישל האיחוד של "בחזרה להוגוורטס", ששודר לפני כשבועיים וחגג עשרים שנה לעולם שהיא עצמה יצרה. המחשבה על כך בלתי נתפסת. זה כמו שאמן לא יוזמן לתערוכה של עצמו.

כל הבלאגן התחיל, איך לא, בסדרת ציוצים שנתפסו כטרנסופובים. באחד מהם כתבה ש"האקטיביזם הטרנסג'נדרי הוא הדרך לשחוק את מעמדה הפוליטי והביולוגי של האישה", ובציוץ אחר אמרה שהיא לא מתחברת לביטוי "אנשים עם מחזור" וכי "נדמה לה שפעם היה לדבר הזה שם - נשים". מה שבעצם ג''י קיי טוענת הוא שאישה שנולדה אישה והופכת לגבר, מבחינת ביולוגית היא עדיין אישה, וכנ"ל ההפך, ושהמגדר (איך שאנחנו מגדירים את עצמנו) לא משנה את המין המולד שלנו (האם נולדנו זכר או נקבה).

ואכן אנחנו יכולים לראות בברור את התופעה הזאת הופכת לבעייתית, כשגבר שמזדהה כאישה מתחרה במקצים אולימפים בקטגוריה של נשים ועוקף אותן בסביבוב - כמו השחיינית הטרנסג'נדרית ליה תומאס, שהתחרתה במשך שלוש שנים כגבר וסיימה ראשונה בפער של 38 שניות במקצה נשים. 

עוד התייחסות מעניינת לנושא של טרנסג'נדרים בספורט, אפשר לראות בסדרה סאות'פארק (עונה 23 פרק 7), פרק בשם “Board Girls", כאשר הדמות "אישה חזקה", מנהלת התיכון בסאותפארק, מובסת על ידי אישה טרנסג'נדרית בשם את'ר סוונסון (שמבוססת על דמותו של המתאגרף האגדי רנדי סוודג') אשר מצטרפת למקצה הספורט לנשים. בעלה של "אישה חזקה", פי סי פרינספל, יוצא נגד אתר סוונסון ומואשם בטרנספוביה.

גם רופול עורר סערה ב 2018, כשאמר למגזין הגרדיאן כי הוא ככל הנראה לא היה מאפשר לאישה טרנסית שעברה התאמה מגדרית להתחרות ב"המרוץ לדראג", אך בניגוד לג'יי קייי הוא תפס את עצמו ותיקן את ה"נזק" יותר מהר משתוכלו לומר "סיסי דט וואק", כשהעונה השישית של "המירוץ לדראג אולסטארס" (זהירות ספוילר) עשתה היסטוריה והכתירה כמנצחת את קיילי סוניק לאב, האישה הטרנסית הראשונה שזכתה בתוכנית.

ה"בעיה" של ג'יי קיי רולינג היא שהיא מתעקשת להגן על הדעה שלה, אפילו שזו עושה לה נזק. היא מסרבת ליישר קו עם תרבות הפוליטיקלי קורקט, אפילו שבעקבות האמירות שלה נרשמה ירידה בקניית ספריה, אירועים בהשתתפותה מבוטלים וכוכבי הסרטים האומללים מוצאים את עצמם נשאבים לבלאגן תקשורתי ונאלצים לקחת צד, או לחלופין לגמגמם תשובה מכובסת על תמיכה בקהילה הטרנסית.

נשאלת השאלה, האם אפשר וראוי לנתק את היוצר מהיצירה? האם הארי פוטר הפך להיות "ילד אמיתי" והחוטים שחיברו אותו לאמו הביולוגית נותקו סופית? ועד כמה הדעות ה"פרוגרסיביות" והקיצוניות של יוצרים שלא מתיישרת עם הסביבה צריכות להפריע לנו ליהנות מהיצירות שלהם? ואולי אנחנו פשוט צבועים? מצד אחד אנחנו מצפים מכוכבים להיות בעלי אג'נדה ברורה, מצד שני אנחנו כועסים עליהם שזו לא האג'נדה שלנו.

*לרגל עשרים שנה להארי פוטר מוקרן הסרט "הארי פוטר וחדר הסודות" בבתי הקולנוע ברחבי הארץ. מזמינה אתכם לחגיגת נוסטלגיה ואסקיפזם נטול אג'נדה מגדרית.