דמותו המרשימה של בנימין זאב הרצל כשהוא נשען על מעקה המרפסת במלון שלושת המלכים בקונגרס הציוני החמישי שהתקיים בבאזל בשנת 1901, הפכה את חוזה המדינה לאייקון עוד בחייו. הרצל, שהיה מודע לכוחו של מראהו ככלי להפצת רעיונותיו הפוליטיים הציוניים, הסכים לשמש מודל למצלמתו של הצלם אפרים משה ליליאן. צילום זה, כמו גם דמותו של הרצל היוו לאורך השנים השראה ליצירות אמנות ולאינספור מזכרות וחפצים שנוצרו בדמותו.
בחודש שעבר התקיים בבאזל אירוע במלאת 125 שנים לקונגרס הציוני הראשון (1897) ובמהלכו שיחזרו כל המי ומי של הפוליטיקה הישראלית ובראשם נשיא המדינה יצחק הרצוג, את התמונה האייקונית על מרפסת מלון שלושת המלכים. קדם לנשיא הרצוג הבן, הנשיא חיים הרצוג האב שהצטלם באותה תנוחה הרצליאנית בשנת 1987.
ואם בציוני דרך עסקינן: בימים אלה במלאת 120 שנים לצאתו לאור של "אלטנוילנד" ספרו האוטופי של הרצל המנבא את הקמת מדינת היהודים בארץ ישראל, יוצא לאור הספר "חזונו של הרצל היום" (בשפה האנגלית) שיזמה ומוציאה לאור המו"לית קרול מנהיים בהוצאת Artists Choice Editions.
בספר מתפרסמים מאמרים המאירים את דמותו של הרצל כעתידן ומתייחסים לנושאים כמו אדריכלות, יין, קולנוע, יזמות וחדשנות ועוד מאת סוללת כותבים בהם, חמי פרס, יוסי קליין הלוי, ניקול לוין, יוסף אברמוביץ, שמוליק דובדבני ד"ר דוד ברייקסטון שמקיים ראיון דמיוני עם הרצל בסוגיות עכשוויות בחברה הישראלית. את המאמרים בספר מלוות יצירות אמנות עכשווית שבחלקן נוצרו במיוחד עבור הספר. את עבודות האמנות בספר אוצרת שוש נומברג אברבוך.
"יצירותיהם של האמנים הישראלים בספר מציגות פסיפס של נושאים וסגנונות סביב דמותו של הרצל שהפך כידוע לדמות אייקונית החל בקונגרס הציוני הראשון, ושימש השראה לאינספור מזכרות, חפצים ויצירות אמנות שנוצרו כדי להנציח את האירוע ההיסטורי פורץ הדרך וגיבורו" אומרת האוצרת.
שתי יצירות מבין 42 היצירות בספר, נוצרו בהשראת תמונת המרפסת של הרצל. האחת בציור של מנשה קדישמן (1990), והשניה בטקסטיל עבור תלבושות בעיצובה של מאיה נאה, שנוצרה עבור תערוכת "הנשף" במוזיאון העיצוב בחולון.
בחלק מציורי הדיוקן של הרצל הוא מתואר כדמות ממלכתית או מרוחקת. לדוגמא בעבודתו של האמן דוד ניפו על הכריכה, הוא מתאר את הרצל כמושיע היהודים עטוף בטלית עם כדור בדולח בידו. הרישום הוא למעשה אנלוגיה לציור המיוחס לליאונרדו דה וינצ'י 'סלבטורה מונדי' (מושיע העולם).
גמל, צבר, מזוודה, המופיעים לצד דמותו של הרצל, מקבלים משמעות חדשה בציור של יואל גילינסקי - "הרצל הכנעני – הפרספקטיבה הרציונלית" (2015), חוברים יחד דיוקנו של הרצל, שיירת גמלים ועצי תמר- כל זאת על קופסת פח שהפכה לעציץ צבר.
האיור של עדן ספיבק 'סירה נושאת עץ אקליפטוס' (2021), נוצר בהשראת פיסקה הלקוחה מספרו של הרצל 'אלטנוילנד'. סמל דו משמעי שניתן לפרשו כאלגוריה להגשמת החזון האוטופי של הרצל להתיישבות בארץ ישראל וכמטפורה להגירה, אך גם כביקורת פוליטית- בהיותו נטע זר בסביבה.
"נדודים וכאב ההגירה, עומדים בניגוד לחזונו הרומנטי של הרצל על מדינת היהודים, ומעסיקים עדיין את האמנים הישראלים. ישראל נמצאת במתח מתמיד- פוליטי, דתי, חברתי ואתני, ומוסיפה להיות מדינה קולטת עליה, גבולות המדינה טרם הוגדרו והוסכמו, הוויכוח מיהו יהודי ולמי יש זכות לחיות בישראל על פי חוק השבות נותר נושא בוער" אומרת שוש נומברג אברבוך. ואכן הביקורת על הפוליטיקה הישראלית בניגוד לחזונו האוטופי של הרצל ניכרת במספר יצירות בספר. לדוגמא הצילום של אלכס ליבק 'צומת הסירה, הרצליה', (1997). גם ביצירתו של האמן דניאל מורגנשטרן: בגלויית שנה טובה (2007) הרצל מופיע כשהוא וזורק רימונים כלהטוטן, כשברקע ציפורים מרחפות. ואף שאלה רימוני מאכל האסוציאציה המיידית היא של זריקת רימונים צבאיים.
דמותו של הרצל נוכחת בשימוש נרחב בקריקטורות ובאיורים הומוריסטים. דוש, (קריאל גרדוש) מציג את העימות בין דתיים לחילוניים המתדיינים על מקומה ותפקידה של הדת במדינת ישראל. אבי כץ בקומיקס שאייר, מתאר את ביקורו של הרצל בתל-אביב במאה ה-21. X cהוא מוצג כתייר, מתרגל יוגה, גולש ומטייל ברחובות תל אביב שהפכה למרכז תוסס של עסקים תרבות ובידור. באוסף הרצל והציונות של דוד מאטלו, קנדה נשמרה עטיפת תקליט דיסקו ישראלי (1979) בעיצובו של דורון שחורי.
"היחס להרצל סימפטי ואוהב ברובו", אומרת שוש אברבוך נויברג שמוסיפה: "דמותו ממשיכה להיות רלוונטית באמנות הישראלית העכשווית, כאשר הפן האישי והבלתי פורמלי גובר על הממלכתי והרשמי. לכל אמן יש הרצל משלו, איתו הוא מנהל דיאלוג יצירתי".