גם אם על פניו אין חוט מקשר בין מחאת הפנתרים השחורים לבין הארגון המחתרת ניל"י, שפעל למעלה מיובל שנים לפניה, בכל זאת נמצא אחד כזה. שכן, דני ורטה ("נוקיו"), במאי הסרט "קוקו בן 19", שנעשה בהשראה פנתרית ולו יוקדש בשישי הקרוב בסינמטק תל-אביב אחד האירועים המרכזיים ב"סאונדטרק", פסטיבל קולנוע על מוזיקה, הוא גם מחבר "ניל"י 1917", ספר-תסריט לא שגרתי במתכונתו, שהופיע בימים אלה בהוצאת "פרדס".
ניל"י? - כן! חורף 59'. ורטה, אז ילדון בן שבע, נוסע ברכבת מירושלים לזכרון-יעקב ובמהלך הנסיעה הולך לבו שבי אחרי סיפורי אביו, ההיסטוריון פרופ' מאיר ורטה, על עלילות רשת הריגול המסתורית. "כילד, נסחפתי אחר האלמנטים הדרמטיים שבסיפור, כולל מחתרת, עינויים, מעטים מול רבים וגילויי גבורה מול שלטון עות'מאני מסואב ומושחת", משחזר ורטה. "שעה שאבי, מומחה של התקופה, התעמק במסמכים ב'בית אהרנסון', התיישבתי על הדשא וראיתי בדמיוני את יוני הדואר של אז לצד הטורקים הרעים, שרה אהרנסון הגיבורה והספינה הבריטית שאותתה מהים".
זיכרון הילדות מהביקור במושבת הברון הציורית לא הרפה מ-ורטה גם כשבגר ונהיה במאי קולנוע מבלי ללמוד בימוי. במרוצת הזמן התעורר בו הרצון מעבר להתעניינות המתמשכת שלו בנושא ניל"י להיות הבמאי הראשון שיביים עליו סרט.
איך לא נוצר עד כה סרט עלילתי על נושא כזה שכה קורץ למימד הקולנועי?
"אני לא מתפלא על כך. בגלל שמדובר בסרט תקופתי, כל העניין יקר מאוד וכשפניתי לקרן הקולנוע, מה שהציעו לי היה לא מספיק. קיבלתי הבטחה שאם אביא את שאר הכסף, שזה הרבה מאוד, יעזרו, אבל בסופו דבר לא הצלחתי לגייס את שני מיליון הדולר וחצי הנותרים".
אז במקום סרט אתה יוצא עם ספר-תסריט.
"בזמן הקורונה חזרתי וקראתי את התסריט שכתבתי לפני שנים ונתקע במגרה. אז צץ אצלי הרעיון לספר-תסריט לפחות לבינתיים".
אם מישהו ציפה שתכתוב באופן מקיף על ניל"י, הוא ייווכח שהתרכזת בעיקר באחת הדמויות הראשיות בעלילה.
"אכן, במרכז מה שכתבתי עומדת דמותו רבת הפנים של יוסף לישנסקי, שמשכה אותי יותר מאשר דמויות אחרות בארגון, בהיותו האיש שכולם רדפו אחריו ובגיל 27 הטורקים הוציאו אותו להורג בתלייה בדמשק, לאחר שבדואים הסגירו אותו בהיותו מחופש לבדואי".
האם האמת הייתה נר לרגליך בכתיבת ספר התסריט שלך?
"לא לגמרי. יש דברים, שלגביהם לא ידוע איך קרו ולגביהם אפשר להפגין גישה אלסטית".
כך אפילו... הכנסת למיטה את לישנסקי עם שרה אהרנסון!
"זה נכון ולא אני זה שהמציא את הרומן ביניהם. אחד הדברים שמשכו אותי לסיפור הוא האבסורד שלפיו היא התאהבה במי שנחשד ברצח האהוב שלה (אבשלום פיינברג - י. ב-א)".
יש לך כבר שחקן לתפקיד לישנסקי למקרה שתביים סרט על הנושא?
"כשהתחלתי לכתוב את התסריט לפני עשר שנים, חשבתי על איתי טיראן".
ולתפקיד שרה אהרנסון?
"כאן הייתה איזו פנייה לנטלי פורטמן, אבל שום דבר לא קרה. אולי..."
כעת, אולי, נעבור לסיבה השנייה שלשמה התכנסנו. וכאן השאלה היא מה לנכדו של הסופר שלמה צמח, חברו ובן-עירו של בן-גוריון - ולפנתרים שכאמור בהשראתם יצרת את סרטך "קוקו בן 19".
"אין קשר לסבא שלי. כירושלמי צעיר, הכרתי את הפנתרים השחורים מקרוב. אפילו הייתי בכמה פגישות כשהם התחילו ב-71' את הפעילות שלהם. כעבור קרוב ל-15 שנה יצרתי את הסרט בעקבות המקרה שבו שוטרים ירו למוות על נער, בן שכונת מצוקה וחבר בלהקת רוק".
מפיק הסרט היה נתן זהבי?
"זה לא מי שמוכר כיום כ'עצבני', אלא נתן זהבי אחר, שחי מזה שנים בלוס-אנג'לס ואז עבד בטלוויזיה הישראלית כעורך וכמפיק. הוא אהב את התסריט של 'קוקו בן 19' וחבר אלי ליצירת הסרט. מי שהצטרף אלינו זה מנחם גולן, שלאחר שהוא השקיע כסף בסרט, הוא הציע לי לביים את 'קופיקו באפריקה' עם נתן זהבי ההוא כמפיק. בעוד שלא בא לי לנסוע לאפריקה, זהבי נענה להצעה ומשם נסללה לו הדרך לקריירה בהוליווד".
מי שיופיע בשישי בהקרנה החגיגית של הסרט בפסטיבל בסינמטק הוא שלמה מזרחי, אגדת הגיטרה מירושלים, יוצר המוזיקה לסרט, שהתבסס על שחקנים לא מקצועיים, כולל אודי כהן, שכיכב בסרט בתפקיד קוקו. "זה היה נער, שעסק עם אביו בהרכבת דודי-שמש ושמעתי אותו מנגן בגיטרה ברחוב", נזכר ורטה. "כיום, הוא בלוס-אנג'לס, כמו זהבי ויש לו שם קריירה מוזיקלית".
הסרט צולם בחורבות מתחם ממילא, בירושלים, שלפני מלחמת ששת הימים היה בטווח האש של הלגיונרים הירדנים. "ההריסות שם היו לוקיישן אדיר לסרט, ממש אתר-צילום כמו בהזמנה", הוא מציין.
לאחר ש-ורטה סיים לימודי היסטוריה ופסיכולוגיה, הוא ירד לשארם א-שייח' - ופתח שם את מסעדת הדגים "המפלט האחרון". ורטה: "בעת הלימודים באוניברסיטה הייתי מעורה בחיי הלילה בירושלים ואפילו היה לי בה איזה בר. ממנו נסעתי לשארם כדי לאוורר את הראש - והתאהבתי במקום. במסעדה הגשנו רק דגים שהובאו מהים הסמוך, אורז, סלט ויין. הייתה שם הרגשה נהדרת של סוף העולם, אבל הספיקו לי שנתיים במקום המדהים הזה עם חום שייבש לי את המוח וגרם לי לחזור לציוויליזציה".
אז הוא פגש את הבמאי דני וולמן והיה לאביזרן בסרטי הטלוויזיה שלו "סיפורה של באשה" ו"גימפל תם". ממנו הוא עבר לדני אחר, לבית וקסמן ושימש כמנהל אמנותי של סרטו "טרנזיט" וכתב איתו את התסריט לסרטו "חמסין", מה שעורר אצלו את הרצון לבימוי סרט משלו וזה היה "קוקו בן 19".
אפשר לביים סרט בלי ללמוד קולנוע?
"אני ההוכחה שאפשר, אבל לאחר כל השבחים והפרסים זה עדיין יושב עלי, אם כי דווקא בגלל שלא למדתי היה לי החופש ליצור כרצוני".
בהמשך יצר ורטה את סרטו "אספלט צהוב", עם סיפור על בדואים, שכמותם פגש שנים קודם לכן בשארם ועתה הם נוכחים גם בספר התסריט שלו על ניל"י. הסרט עטור הפרסים הזה גם פינק את חשבון הבנק שלו, לאחר שעל-פיו הופקה גרסה הוליוודית. סרט נוסף שביים הוא "מטאליק בלוז". מאז חלפו 16 שנה ועדיין הוא לא שחרר את הנצרה לעוד סרט. ורטה איננו ממהר לשום מקום. "כבעל הזכויות על הסרטים שלי, אני די יכול לחיות על התמלוגים, המשולמים על ההקרנות שלהם", מעיר ורטה, העוסק גם בצילום אמנותי והציג בתערוכות.
כמי שנהג לקפץ בין בימוי סרטים עלילתיים לבין סרטים תיעודיים, סרטו האחרון לפי שעה, "הטורבינה האנושית", על הרועים הפלסטינים בסוסיא ומפגשם עם יהודים שם, הביא לו לפני תריסר שנים את פרס הסרט התיעודי הטוב בפסטיבל הסרטים בחיפה.
ורטה, גרוש ואב לשתי בנות, חי ביישוב הגלילי הקהילתי כפר-חנניה, ליד אמירים. "רציתי להתרחק מהמרכז וחיפשתי מקום עם נוף ועל הקרקע, מה גם שמכרמיאל הסמוכה יש רכבת לכל מקום", הוא מסביר.
כש-ורטה נשאל לבסוף מהו החלום שלו, הוא משיב: "אשמח מאוד אם ''ניל"י 1917" ייהפך לסדרת טלוויזיה מרתקת, מה שיוכל להביא את הסיפור של אנשי ניל"י, חלק חשוב בדי.אן.איי שלנו, לדור של היום".
ו"נוקיו"?
(צוחק)"זה משהו שנדבק אלי בשנות הנעורים שלי ולא הצלחתי להיפטר ממנו. בכל אופן, אין קשר לפינוקיו".