יהונתן גפן - משורר, סופר, פזמונאי, בעל טור, סאטיריקן, מחזאי, מתרגם, עיתונאי ובעל טור, אחד מחשובי היוצרים בתרבות הישראלית, הלך לעולמו בגיל 76. הותיר אחריו שלושה ילדים - הזמר אביב גפן, היוצרת והשחקנית שירה גפן, ובתו הצעירה נטשה. טרם נמסר על מועד הלווייה.
גפן נולד בנהלל בשנת 1947, והוא נצר לשושלת גפן-דיין המפורסמת. בצבא שירת כקצין צנחנים והשתחרר בדרגת סגן. מיד לאחר שחרורו החל בקריירה הארוכה שלו כיוצר, כשב-1969 יצא ספרו הראשון, "שירים שענת אוהבת במיוחד".
גפן היה אחד הפזמונאים הבולטים במוזיקה הישראלית, וכתב שירים עבור אריק איינשטיין, שלום חנוך, יהודה פוליקר, יוני רכטר, יצחק קלפטר, מתי כספי ורבים אחרים. לצד כתיבת למבוגרים, הרבה גפן בכתיבת שירי ילדים, ויצירתו הבולטת בתחום זה היא "הכבש השישה עשר", ספר שפרסם ב-1978 ובאותה שנה שיריו הולחנו על ידי יוני רכטר והוקלטו לאלבום הילדים המיתולוגי. עוד משיריו הבולטים: "הנסיך הקטן", "פחות אבל כואב", כשאת בוכה את לא יפה" ו"מקום לדאגה". גפן חתום גם על אחד האלבומים המצליחים במוזיקה הישראלית - "האישה שאיתי" של דיוויד ברוזה, בו תרגם מספרדית את כל השירים.
במקביל, גפן פעל גם כעיתונאי, ובמשך כ-40 שנים, בין 1974 ל-2014, כתב מדי שבוע טור אישי במוסף סוף השבוע של "מעריב". במהלך השנים הוציא מספר ספרים שליקטו את מיטב הטורים. בנוסף כתב מספר רומנים, וב-2002 פרסם את הספר האוטוביוגרפי "חומר טוב" שעורר סערה ציבורית. הוא כתב גם מספר מחזות שהועלו בתיאטראות השונים.
ב-1974 חבר גפן לזמר דני ליטני למופע הסאטירי-מוזיקלי "זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל", שזכה להצלחה רבה. בעקבות כך המשיך גפן לאורך השנים בסדרת מופעים בסגנון דומה לצד מוזיקאים נוספים - שלמה גרוניך, דיוויד ברוזה, אלון אולארצ'יק ואחרים.
גפן היה ידוע כדובר בולט במחנה השמאל, וביןהיתר היה אחד הנואמים ב"הפגנת הארבע מאות אלף" כמחאה נגד מלחמת לבנון ב-1982. בשנת 2015 הותקף גפן בביתו מספר ימים לאחר הבחירות שנערכו באותה שנה.