"החדר הדרומי" ספרה החדש של אדוה בולה הוא ספר על בדידות, התבגרות וחידוד הקול הפנימי של כל אחת מאיתנו. בולה מספרת רגישה וחכמה, טווה סיפור שמתרחש בתוך עולמה של תמר הרווקה, שמגיעה מבית שמרני והוריה החדירו בה אקסיומות וקיבעונות אותם היא שומעת שוב ושוב בתוך ראשה כביטויים כבולים. היא מתגוררת בחדר הצפוני בדירה שכורה בתל אביב. החדר הצפוני הוא החדר של הרווקות ולפי מסלול קבוע שתוק או מדובר בקול רם, כל מי שעוברת לחדר הדרומי אחרי שהדיירת שגרה בו עוזבת את הבית, מוצאת חתן ומפנה את החדר לבאה אחריה.
תמר חוששת שאחרי שתעבור לחדר הדרומי, היא לא תעזוב אותו לעולם וגורלה נגזר להישאר בחדר הדרומי הזה בדירה תל אביבית שכורה ומעופשת, ששכר הדירה שלה לא מצדיק את הפסיליטיז שהיא מציעה. תמר עובדת כמלצרית בבית קפה בשכונת מגוריה, לשם מגיעה זמרת מפורסמת ובעלה אותם תמר מדמה לסמרטוט רצפה ולמים. הוא הסמרטוט והיא המים. ואכן, ארי, הבעל פוצח ברומן עם תמר ואף מכניס אותה להריון תוך שאינו מוכן להכיר בילדם המשותף.
תמר נכנסה לדירה השכורה רווקה ויצאה ממנה רווקה בהריון והיא נאלצת לחזור לבית הוריה ולהתמודד לא רק עם האמירות החוזרות ונשנות, אותן אקסיומות ישנות, מטרידות ומכבידות, אלא גם עם כאלה חדשות שכוללות את היותה אם חד- הורית. בניגוד לרצונה של תמר, אימה, שמחשיבה עצמה כאם האולטימטיבית לתמר ולאחותה וגם לנכד החדש שלה, בנה של תמר, לוקחת אותו תחת חסותה ולא מאפשרת לתמר לטפל בו לגדל אותו.
החוסר הפיזי, הרגשי והנפשי של התינוק בין זרועותיה, על שדיה וצמוד אליה הוא סמל חוזר בסיפור. החוסר הזה שהוא אותו רווח, אותו בור, אותו פער שקיים בין החדר הצפוני לחדר הדרומי, בין אבהות לחוסר אבהות, בין זוגיות לרווקות - הוא הנוכח ביותר ורעשו חזק ביותר בספר של אדוה בולה. אבל החוסר הזה, הפער, הרווח, הוא זה שגורם לתמר לקחת אחריות על חייה, על אלה של בנה, על החלטותיה ולהפסיק לחכות לגבר שלא יכיר בבנה ובה כחלק ממשפחתו.
אדוה בולה יודעת לספר סיפור שהוא הרבה מעבר לעלילה. היא יודעת להכניס את הרגש בתווך, בין הדמויות, בין האירועים שמתרחשים ובין המילים שנאמרות בדיאלוגים. היא יודעת לגעת בנושאים פוצעים וכואבים ולגרום לקורא להזדהות עם הדמויות באופן החד והמשמעותי ביותר. היא יודעת גם לפתור את הסיפור ולקדם את הגיבורה שלה לעבר ההכרה בעצמה.