שערורייה אישו בהעתקה רוחשת בענף הספרות הרומנטית. כזו שלא היתה מאז שנעמי רגן נתבעה על ההעתקה. הפעם זו הוצאת "אל יהלומים" המתמחה בז'אנר הרומנטי, מואשמת כי שתי סופרות שלה העתיקו מספרים אחרים. עכשיו המופלית הנמרצת, לינדה אמזלג מזרחי מדברת. זו הפעם השנייה השנה שההוצאה לאור המדוברת נתבעת. בתביעה הראשונה זו היתה ליטל משה, ובפעם השנייה סופרת בינלאומית קיילי רנו שתבעה על סך של כ-700 אלף שקל.

"כל הדרך מאוקלהומה": המוות מצחיק, אז צוחקים
מילים, ילדים ומבוגרים: המורשת של אריך קסטנר

לינדה נולדה בתל אביב וגדלה בחולון. בצה"ל שירתה בחיל הרפואה ולאחר השחרור עבדה כקוסמטיקאית. תחילה ניהלה בלוג אינטרנטי בשם "הרומן הרומנטי". לאחר שכתבה את ספרה הראשון, "תפסתי אותך", פנתה להוצאות לאור בארץ וניסתה להוציא את סיפרה, לאחר שזו קיבלה תשובות שליליות, היא החליטה לפרסם את הפרקים הראשון באחת מקבוצות הרומנטיקה.

שם זכתה לאהבה ותמיכה מהקוראות, שאחת מהן לולי בקמן (שהן חברות עד היום) כתבה לה "אני לא אנוח עד שתוציאי את הספר לאור." וכך היה, עם הרוח הגבית של הקוראות היא החליטה להוציא את הספר באופן עצמאי. הספר יצא וזכה להצלחה רבה. היא החליטה לפתוח הוצאה לאור, כי היא הבינה שיש כאן הרבה כותבות מוכשרות ואף הגדילה לעשות ולהיות הוצאה שמוציאה רק ספרות מקור כחול לבן היא קראה לה הוצאת יהלומים. 

ממתי את כותבת? כמה ספרים הוצאת?
"אני כותבת בערך עשר שנים, הוצאתי תשעה ספרי רומן רומנטי, שני ספרי ילדים וקומיקס לנוער". 

לאיזה ז'אנר את כותבת?
"בעיקר הז'אנר הרומן הרומנטי על כל תתי הז'אנרים".

האם יש לך קהל קוראים נאמן?
"כן, קוראות מהממות ואוהבות, שתמיד מפרגנות. האמת אני מרוגשת מאהבה האין סופית שלהן כל פעם מחדש, בהחלט זכיתי". 

מה את אומרת על הטענה כי העתקת מספרים אחרים?
"לא העתקתי דבר ואני אישית גם לא מואשמת בהעתקה. אני מוציאה לאור של הוצאת יהלומים כאשר ההוצאה שלנו רכשה זכויות של שני ספרים שהוצאנו לאור. שתי הסופרות של אותם הספרים, שהינן סופרות מוכשרות ומוערכות, נטען כי לכאורה העתיקו. אני מאמינה, בלב שלם בסופרות שלנו ואנחנו נפריך את כל הטענות המגוחכות האלו בבית המשפט". 

האם זו קנאה או פשוט נפלה שוגג?
"נטו מקנאה וצרות עין כי ההוצאה והסופרות מאוד מצליחות. נראה שההוצאה שהגישה את התביעה חוששת מתחרות הוגנת והחליטה, בניסיון מרושע "לחסל את המתחרים". כל הז'אנר הרומנטי הוא על אותו מוטיבים, ועל אותם טרופים. אסור לנו לתת יד ולהשתיק את חופש היצירה". 

האם אפשר להתווכח עם מוזה?
"חד משמעית לא. כשהמוזה בוערת לך בראש היא חייבת לצאת החוצה. המון פעמים יש לי קטע שמתרוצץ במחשבה ואני יודעת בדיוק איך אני הולכת לכתוב אותם, אבל כשאני מתיישבת מול המחשב הדמויות פתאום מתחילות לדבר והורסות לי את כל התוכניות, ואני כותבת קטע אחר מזה שתכננתי". 

מה תאמרי לסופרים שמאשימים אותך, ועוד פעמיים?
"שוב הם לא מאשימים אותי, אלא שתי סופרות בהוצאה שלי. והתובעות אלו לא שתי סופרות, אלא האחת סופרת והשנייה הוצאה לאור כאשר מדובר בשני מקרים שונים לחלוטין ויצירות של שתי סופרות שונות. בשני המקרים הוגשה כנגדי תביעה כי ההוצאה שבבעלותי, הוציאה לאור ספרים שהן טוענות שהועתקו לכאורה".

"אני חושבת שכל הסופרים (וגם המוציאים לאור) צריכים להבין שהם לא "המציאו את הגלגל" או יותר נכון את המילה כתובה. לנשום עמוק לפני שרצים להאשים סופרים בהעתקות, הם פוגעים בשמם הטוב עוד לפני שהעניין בכלל התברר בבית משפט, הן הגישו תביעות ורצו לתקשורת להכפיש את ההוצאה והסופרות - פשוט לשפוך את דמנו לפני שהוכח דבר".

עד כמה את נחושה בחפותך-מה יכול להוכיח שלא היו דברים מעולם?
"אני והסופרות נחושות להוכיח שאין ולא הייתה שום העתקה. כי "ההוכחות" מגוחכות. אי אפשר להעתיק שם, או מקום, או מילים כי לאף אחד אין זכויות יוצרים על זה".