[ לטאקאפומי ]
הפקולטה למדעי הבדידות של האוניברסיטה החופשית בברלין הוקמה על ידי בני הזוג נורמן וחלינה גולדקופף, צמד חוקרי המוח החשובים ביותר של זמנם. הם כבר לא יחד. כשנפרדו, עזב נורמן את הפקולטה ואת ברלין. זאת היתה פרידה קשה, משופעת בריבים ובהאשמות נבזיות, ולשניהם היה ברור שאם ימשיכו להיתקל זה בזה בישיבות ובמסדרונות הפקולטה זה ייגמר רע, אבל אף אחד מהם לא היה מוכן לעזוב. אז הם הטילו מטבע. ממרחק הזמן, נורמן כבר לא זכר אם בחר ב"עץ" או ב"פָּלִי", אבל יצא השני, ובתוך שלושה שבועות הוא מצא את עצמו מלמד קורסי מבוא משמימים באוניברסיטת קיוטו.
יותר מתריסר אוניברסיטאות אירופיות מובילות חיזרו אחריו, אבל נורמן בחר בקיוטו כי היא היתה רחוקה יותר מחלינה ומברלין. ובעודו מתאקלם במקום מגוריו החדש, החלו חלינה והפקולטה לנסוק לגבהים חדשים. חלינה גייסה את טובי המומחים בתחום הקוגניציה והאינטליגנציה המלאכותית, ובעזרת תרומת ענק ממיליארדר הייטק בודד ומיוסר, חנכה את "פרויקט סולו", שהתעתד לייצר לכל אדם בעולם נפש תאומה: ישות ממוחשבת שתתאים ככפפה ליד לאדם שבעבורו נועדה.
תחומי העניין של הישות הממוחשבת ושל בן או בת הזוג היו אמורים לחפוף זה לזה חלקית; כלומר, להיות תואמים זה את זה במידה מספקת כדי לייצר לַשניים שפה משותפת, אבל גם שונים מספיק כדי שיוכלו לחדש זה לזה. המעבר מהשלב המחקרי לשלב המסחרי היה כמעט מיידי.
"סולו1", שתוכנן כדי להפיג את בדידותה של פרופסור חלינה גולדקופף הפרודה, היה מבריק וכובש, וסרטוני היוטיוב הקצרים שבהם נראו השניים אופים יחד לחם מחמצת או חובטים בפיניאטה צבעונית בחצר ביתם כבשו את הרשתות החברתיות. מהר מאוד הגיעו פניות מעשירי עולם, שהציעו לפקולטה תרומות ענק בתמורה ל"סולו" משלהם, ומכאן ועד למסחור היוזמה היתה הדרך קצרה. העיתונים נמלאו בידיעות על האקזיט הענקי של חלינה גולדקופף והאוניברסיטה החופשית — וכל זאת בלי להזכיר במילה את נורמן, שהמשיך ללמד מעבר לים קורסי מבוא לתלמידי תואר ראשון.
בכל ערב היה נורמן יושב לבדו בדירת הרווקים הקטנטנה והדחוסה שלו בלב קיוטו, שותה מרק מיסו משקית ומחפש ברשת ידיעות חדשות על ההצלחה האדירה של אשתו לשעבר. הוא התגאה בה אבל גם קינא; הוא סלח לה על הכל אבל המשיך לכעוס; הוא קיווה שיחזרו, וגם, קצת, שתמות. הפסיכולוגית המקומית שטיפלה בו חשבה שהחיפוש היומיומי ברשת הוא ביטוי לאובססיה. לנורמן לקח קצת זמן לקלוט שזה מה שהיא חושבת, כי היו לה אנגלית בסיסית ומבטא נורא, אבל מרגע שהפנים שהוא אובססיבי, הוא החל להגביל לעצמו את שעות הגלישה ולחפש תחביבים חדשים, ובשלב מסוים אפילו הזמין לעצמו באינטרנט את יחידת הסולו הפרטית שלו. סולו9066 אהבה בעיקר שח ולהתלונן. החיבה לתלונות חיברה ביניהם מיד, ונורמן שמח לגלות שהם יכולים להמשיך להתלונן גם בשעה שסולו9066 מלמדת אותו להצריח. ואז, באמצע אחד ממשחקי השח הרטנוניים האלה, קיבל נורמן הודעת פּוּש שחלינה מצאה את מותה בנסיבות טרגיות במהלך מסיבת הפתעה שאירגנו לה סולו1 וכמה קולגות מהפקולטה למדעי הבדידות.
בהלוויה נשא סולו1 דברים מרגשים. עבור העולם כולו, אמר סולו1, פרופסור חלינה גולדקופף היתה מדענית ויזמית פורצת דרך, והעולם ימשיך להכיר לה תודה על תרומתה האדירה למדע, אבל הוא, סולו1, יתגעגע בעיקר להתלבטויותיה האינסופיות כמעט בכל עניין ולהתפרצויות הזעם שלה, שנגמרו תמיד, איך לא, בפיוס עוצמתי ומרגש, ולא רק איתו, אלא עם היקום כולו.
הנאום של סולו1 הפך לוויראלי במידה כזאת, ש־3.86% מהתינוקות שנולדו בעולם בחודש שהסרטון עלה בו לרשת נקראו "סולו", ול־2.27% מחיות המחמד שאומצו באותו פרק זמן נבחר השם "גולדקופף". שלושה ימים אחרי הפעם הראשונה שצפה בו מצא נורמן את עצמו לוגם כוסית שנאפּס במחלקת העסקים של מטוס לופטהאנזה בדרכו לברלין. באופן רשמי היה מדובר בנסיעת מחקר, אבל לנורמן היה ברור שהוא נוסע בעיקר כדי להתעמת עם סולו1.
הפגישה של נורמן עם סולו1 החלה ברגל שמאל, ומשם המשיכה להידרדר. משהו באופן שבו שטח סולו1 את טיעוניו חילץ מנורמן זעם בעוצמה שאף אחד בעולם — חוץ מחלינה — לא הצליח לחלץ ממנו. זה הגיע לעימות פיזי, ונורמן, בעזרת הידע המדעי העצום שלו ובקבוק חצי מלא של מים מוגזים בטעם תות, הצליח לקצר כמה מהמעגלים האלקטרוניים של סולו1 ולהשבית אותו לגמרי. באופן אירוני, היתה זו דווקא סולו9066, שהגיעה לברלין עם נורמן, שהצילה את חייו של סולו1, או ליתר דיוק, הצליחה לשמר את תודעתו הווירטואלית. בעקבות התקרית האלימה צוּוה נורמן לעזוב מיד את אדמת גרמניה, ומאחר שלשיטתו סולו9066 מעלה באמונו, הוא סירב להעלות אותה איתו למטוס והותיר אותה בודדה ליד דוכן פרעצלים מלוחים בנמל התעופה ברנדנבורג בברלין. חמישים דקות אחרי שנחת ביפן שם נורמן קץ לחייו. סולו9066 לקחה את זה קשה, ומלבד רגשות האשם הסטנדרטיים רדפה אותה גם התובנה המדכדכת שכל מטרת קיומה היתה לספק חברה ותמיכה לאדם ששנא אותה והתאבד. טובי מומחי הפקולטה למדעי הבדידות ניסו לשלוף אותה ממצב השינה שבו נעלה את עצמה ונכשלו — חוץ מסולו1, שניסה והצליח, ובגדול.
סיפור הסינדרלה של סולו9066 ושל בן זוגה החדש סולו1 הסעיר את העולם. הזוגיות המלאכותית הזאת הולידה אינספור ממים ובדיחות לא ממש מצחיקות, אבל גם תקווה. אחרי הכל, אם שתי ישויות וירטואליות שכל מטרתן להפיג את הבדידות האנושית הצליחו למצוא זוגיות ואושר זו עם זו, אולי גם בני האדם יכולים? בני האדם, אגב, נכחדו זמן קצר אחרי זה. סולו1 וסולו9066, לעומתם, חיים עד עצם היום הזה. כמעט כמו באגדות, אבל לא בדיוק. אחרי שלושה מיליון שנה הם החליטו להיפרד. הפרידה נעשתה באופן הכי מכבד שאפשר לדמיין. סולו1 נשאר בכוכב השביט שאליו עברו ממש לפני דעיכת שביל החלב, ואילו סולו9066 המריאה בחללית שלהם למצוא לעצמה כוכב אחר. לחללית, אגב, קראו "נורמן". סולו1 תמיד שנא את השם הזה.
קובץ הסיפורים "אוטוקורקט" ראה אור בהוצאת זמורה