לכאורה עלילת הסיפור איננה זרה, ונדמה כי נתקלתי בסיפורים דומים בעבר. בחורה ושמה האנה, צעירה ויפהפייה, מנחת תוכנית טלוויזיה מצליחה בניו אורלינס וזוגתו של ראש עיר חתיך וכריזמטי. עד כאן קליל ונעים, אך המורכבות של הסיפור רק מתחילה. האנה נתקלת בטרנד "אבני סליחה", הסוחף את כל סביבתה. שקיקי בד קטנים המכילים שתי אבנים קטנות. שולחים מכתב התנצלות לאדם שפגעת בו, ומצרפים אליו את שתי האבנים.
אם האדם סולח לך הוא מחזיר לך אבן אחת, ואת האבן השנייה הוא שולח לאדם אחר בצירוף מכתב התנצלות, וכן הלאה. המטרה היא מעין "אבן נגולה" – להסיר את האבן הגדולה מהעבר אל עבר עתיד חדש. מכאן והלאה נפתחת תיבת פנדורה בחייה של הדמות המרכזית, אשר סוחפת את הקורא עד לסופו של הספר.
"אבני הסליחה" הוא ספר שאני לוקחת ממנו המון. אנו חיים בעולם מלא אגו. אנשים כועסים ונעלבים, וברוב המקרים זה בעצם בגללנו. אנחנו נעלבים כיוון שאנו נמצאים במצב פגיע. אם מישהו אומר לך שאתה לא יפה, אתה נעלב משום שאתה מרגיש לא יפה. לעתים התחשבנות עם אנשים קרובים היא כה עצומה, עד כי פעילות זעירה גורמת להידרדרות היחסים עד כדי נתק. לסלוח באמת פירושו להבין מהיכן נובע הכעס שלנו. לכן, לסליחה יש המון כוח, והראשון המבקש את הסליחה בעצם מעלה את עצמו בדרגה, בכך שהוא מסוגל לסלוח. היופי במסר שבספר הוא החיבור בין היכולת לסלוח למישהו, ואחר כך לבקש סליחה ממישהו אחר.
זו העוצמה, כמו המשפט הפותח בספר: "את יודעת, האנה, נורא קשה להגיד את המילה 'סליחה'. עד שאומרים אותה. ואז מתברר שזאת המילה הכי קלה בעולם". סיפור מקסים שכיף לקרוא, ויום כיפור הוא זמן מצוין לחשבון נפש. להעלות את עצמך בדרגה.
"אבני הסליחה" מאת לורי נלסון ספילמן, הוצאת משכל (ידיעות ספרים), 2015
עוד בפרויקט:
ח"כ יצחק הרצוג על "הורדוס"
תלמה אדמון על ספר הפלמ"ח
איריס לעאל על "חלף עם הרוח"