הספר שבו מצאתי חבר נפש: שילוב של סופרמן ושרלוק הולמס

בהול שתפקד כפינת אוכל, בין ספרי תקומה והגנה, מצאתי את חבר הנפש שלי, הילד האמיץ שלא הייתי, יותם הקוסם. הגיבור השכונתי היה אחד, אברהם שטרן, שחוסל בבניין הסמוך, מזרחי ב' 8, על ידי שוטרים בריטים 30 שנה לפני כן. אבל הגיבור הפרטי שלי היה דווקא ילד פולני, שדמה מאוד ללוחם העברי ירון זהבי, כנראה מפני שאת שניהם אייר אותו מ' אריה.

את "עלילות יותם הקוסם", על 302 עמודיו, בלעתי בנשימה עצורה, בקריאה רציפה, משתאה, פעורת עיניים, עמוד אחרי עמוד, יום רודף יום. למרות השפה הארכאית, ועל אף עשרות השנים שחלפו מאז ביצע את מעלליו הבדיוניים, רותקתי כל כולי לתעלוליו המסעירים של גיבור-על האולטימטיבי. 

תמהיל אפקטיבי של סופרמן, שרלוק הולמס, ג'יימס בונד ודנידין הרואה ואינו נראה. לאחר שגילה את כוחותיו הפלאיים ואת כישורי הקוסמות שלו (ברגע השיא של הספר יותם מעלה אי מתוך המים), הוא פעל במרץ רב נגד פושעים בעולם שרר פה בתחילת המאה הקודמת, נאבק ברע שזמם לחסלו, השתתף בקרב אגרוף, כבש את התקשורת, והפך לסלב באמריקה, כוכב ראינוע. כפי שאתם רואים, מסלול ההצלחה לא השתנה בהרבה ב-100 השנים האחרונות.

יותם הקוסם היה איש שיווק מצוין שידע למתג את עצמו, ועם זאת, היה כוכב מסוג אחר, מוסרי, ערכי וקשור מאוד לאמו.

הוא היה יציר כפיו של יאנוש קורצ'ק, מהסופרים האהובים עלי בילדותי, גם מפני שכתב שני ספרים עלי, רק עלי, הלוא הם "המלך מתיא הראשון" ו"המלך מתיא באי השומם". קורצ'ק הנבון היה אנושי, אדם, מחנך, עוד יותר מאשר היה סופר מחוכנן, אהב מאוד ילדים, הבין אותם וידע לגעת בנימים הדקים ביותר של הרגש. בפולנית, התברר לי רק בשנים האחרונות נקרא הספר "קאיטוש המכשף", אבל התמימות שנחה לה בתוך השם הישראלי "יותם" הייתה בעיני מדויקת להפליא.

בניגוד לגיבורי-העל של זמננו, צעירים אנמיים חסרי פנים, יותם התם נותר ילד אמיתי, כזה שאוהב לעשויות שטויות, ומת על קרקס וכדורגל. כמי שהיה ילד ביישן ולבנבן, רזה ונמוך, מפוחד ונתון להצקות, התפעלתי, איך לא, מהווירטואוזיות הפיזי שלו ומהיכולת הפנומנלית להיחלץ מכל מצב קשה ומכל צרה מאיימת. 

הספר שגולל את עלילותיו הפנטסטיות היה המפלט שלי מחוסר האונים שאפף אותי, רגע לפני שהתחברתי ללוחמים עזי מבט ולספורטאים חסרי פחד כמו רפי ואלון, פטריק קים ורוי רשף.

אבל יותם היה מיוחד וקרוב אלי יותר מכל אותם גיבורי נעורים. כי הייתה בו, בילד ההוא, אותה שובבות ילדותית שדומה שהשתכחה מאיתנו, השמחה הפשוטה, הרעב להרפתקה, הסקרנות הטבעית לחקור ולגלות בכוחות עצמו, במו רגליו, ולא דרך מסכים, את העולם המופלא. ואצל קורצ'ק, עולמנו הלא דיגיטלי. של ראשית המאה ה-20, בלי מחשבים, סמארטפונים ומכשירי טלוויזיה, היה מופלא, כביר, אדיר ונדיר הרבה יותר מהיקום הקר והמנוכר שעיצבנו לעצמנו בחלוף השנים. 

הקסם שבו ברור ומובהק עד כדי כך שכל שתרצו לעשות אחרי שתסיימו לקרוא את הספר הנפלא הזה, הוא לקחת תרמיל ומקל, כובע ובקבוק מים, ולתור אותו מהקוטב הצפוני ועד רחובות פריז, מפסגות הרי ההימלאיה המושלגות ועד מעמקי האוקיינוס הנסתרים מעינינו. 

"האזן יאזין את הדברים החרישיים: 'הסכת ושמע! היה ישר".

"היה אמיץ לב.' יותם עונה בלחש. מרים את ידו: 'אני נשבע'" (המילים האחרונות בספר "עלילות יותם הקוסם". תרגום מפולנית: י.ליכטנבום).