דניאל עוז מדבר על החזון ועל איך זה להיות הבן של עמוס עוז

כן חוק ספרים, לא חוק ספרים. דבר אחד בטוח, זוהי שעתם היפה של הוצאות הספרים הקטנות, שכדי לשרוד מוצאות דרכים מקוריות למשוך את הקהל בחזרה לעולם הקריאה. הוצאת זיקית ז"ל עשתה זאת ראשונה, והצליחה בעזרת הוצאת ספרי כיס איכותיים שכיכבו ברשימות רבי המכר. ועכשיו נולדה עוד הוצאת ספרים חדשה, "ברחש" שמה, שמאחוריה עומדים דניאל עוז - שספרו, "מדוע לא תראוני בדרכים", יצא לאור בהוצאת כתר לפני כשנה - והמשורר ערן הדס ("אנשים שאתה עשוי להכיר", "קוד", "מקש הרווח").
 

"הרבה הוצאות ספרים קטנות מתחילות בקול תרועה רמה, עם מניפסט או אג'נדה פוליטית", מתמצת עוז הצהרת כוונות לתוכנית המתאר של הוצאתו. "ההוצאה של ערן הדס ושלי תתחיל כנראה בזמזום. זה לא שאנחנו נטולי חזון, אלא נראה לי שהאופי של 'ברחש' יתנסח בשקט, מתוך הספרים שנוציא. הם ידברו בזכות עצמם, וקריאה בהם תמחיש את כוונותינו יותר מכל הצהרה. הספר הראשון שיצא אצלנו הוא ספר ביכוריה של אלה נובק, 'ארבעים ושתיים'. זהו ספר שירה, כי שירה תהיה מוקד הכוח שלנו, והוא מצטיין בשירים צלולים ומשועשעים".
 

"כל היגד בעולם, אם הוא חדש, יש בו כדי תגובה על האמור כבר. ממקום מושבי הזמני בחו"ל (עוז מתגורר כיום בארה"ב - ר"ז), הרבה מהמתרחש בספרות העברית נראה לי כמו איכר בחליפה – קרתני, אך רשמי. אני מקווה ש'ברחש' תביא משהו משוחרר, עולמי ואולי חצוף יותר. ברחש תמיד בְּרַחַשׁ. התפקיד שלנו בעיני הוא קצת להטריד, ואני מקווה שבדרכה העדינה, אלה נובק תהווה פתיח. באחד השירים היא מאחלת שגופתה תינשא על גג הרכב של 'צ'יק צ'ק ג'וק' אחרי מותה, והוא ירסס את כל המקקים באפרה. הזמזום של נובק מתחיל ממקום מאוד בורגני, כאילו סחי, של אישה ואם בישראל 2016, אבל היא מנקבת שם הרבה נקבים. במובן מסוים רדיקלי יותר להתחיל ממקום כזה מאשר מהכרזת מהפיכה מהסוג שהתרגלנו לשמוע מהוצאות צעירות. במקום להוציא אותי מאזור הנוחות, נובק עושה לי קצת לא נוח בנוחות עצמה. זה מדליק".

"חקיקה צריכה למצוא איזון בין הגנת הצרכן והעובדים לבין עידוד התחרות במשק. אני לא חושב שחוק הספרים מצא את האיזון הזה, אבל זה לא אומר שמוטב לשוק הספרים להתנהל ללא הגבלים עסקיים כלשהם. רשתות הספרים מהוות את הכוח הגדול בשוק, וצריך למנוע מהן לנצל את כוחן באופן שפוגע ביוצרים, במו"לים ובצרכנים. טוב למשל שהרשת לא תוכל לשחד את המוכרים ב'המלצה אישית חמה' על עותקי עודפים שהיא מנסה להיפטר מהם. מצד שני, החוק צריך לאפשר להוצאות הקטנות לגבש עם המחברים מודל כלכלי שתואם את אמצעיהן, בלי התערבות ממשלתית. למשל, אם נתייעץ עם מחבר ונחליט ביחד שאנחנו רוצים למכור ספר ב־15 שקל, כשכל הרווחים ילכו למפיץ או למשווק, לא נראה לי הגיוני שנחטוף על כך קנס ענק כי לא עמדנו ברף תמלוגים. אני סתם זורק".

"השהות שלי בארצות הברית זמנית בלבד, ואני מגיע לארץ כשאני יכול. בשנה הבאה כנראה שאהיה שוב תל אביבי ואקדיש עצמי ל'ברחש'. 'ברחש' ממילא יכול לעוף גם אם מורידים לו רגל - הרי ערן הדס בשטח".
 

"שאלו פעם את דוויזיל איך זה להיות בנו של פרנק זאפה. תשובתו הייתה: בהשוואה למה? ובכל זאת אענה לך: זאת ברכה להיות בנו של אבי, אבל קללה להיות בנו של עמוס עוז. עדיף להתנהל בעולם היצירה בלי מעמסות כאלו. אני לא מעוניין באפליה לטובה, או לרעה, מטעם אוהביו ומשנאיו".